בנוסחו כיום - שכן חוק ההסגרה תוקן פעמים אחדות בשנים האחרונות, עד כי חברי השופט מ' חשין המשילו ל"מדבקת-מחיר על מוצרים בסופרמרקט לעת אינפלציה" (ע"פ 7569/00 יגודייב נ' מדינת ישראל (להלן - פרשת יגודייב [13]), בעמ' 542) - מקנה החוק הגנה מיוחדת למי שהיה אזרח ישראל ותושבה בעת ביצוע העבירה. ניתן להסגירו אך לצורך העמדה לדין (סעיף 1א(א)(1) לחוק). היענות לבקשת הסגרה מותנית בהתחייבותה של המדינה המבקשת כי ככל שיורשע ויידון למאסר, יוחזר המוסגר לריצוי עונשו בישראל (סעיף 1א(א)(2)). בנקודה זו משיקים דיני ההסגרה להוראותיו של החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, תשנ"ז-1996, אשר בסעיף 10(א1) שלו נקבע כי בית המשפט בישראל, בכפוף לקיומה של תניה ברוח זו בהסכם בין שתי המדינות, יהיה רשאי לקצר את תקופת המאסר שנגזרה בחו"ל ולהעמידה על תקופת המאסר המרבית שנקבעה בדיני העונשין של ישראל לעבירה שבשלה הוטל העונש.
מרכיב הכרחי בהכרה באדם כבר הסגרה הוא קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו. החוק קובע, בסעיף 9(א), כי יש להראות ש"המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה
במדינה המבקשת, או כי יש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל...". בית משפט זה שב וקבע כי הדיון בבקשת ההסגרה אינו דיון באשמתו או בחפותו של המבוקש. אין מקום לבחינתה של המסכת הראייתית לגופה, לקביעת משקלן של הראיות או לבדיקת המידה שבה הן מתיישבות האחת עם רעותה. כל שנבדק הוא "...אם יש בחומר הראָיות אחיזה לאישום" (ע"פ 308/75 פסחוביץ נ' מדינת ישראל (להלן - פרשת פסחוביץ [14]), בעמ' 460; ראו גם ע"פ 318/79 אנגל נ' מדינת ישראל [15], בעמ' 105).
תנאי יסוד להסגרה הוא קיומו של הסכם הסגרה בין ישראל לבין מבקש ההסגרה, אם הסכם המתייחד להסגרה, ואם הסכם כללי ובו הוראות שעניינן בכך (סעיף 2א(א)(1) לחוק). בלא אמנת הסגרה בין מדינת ישראל למדינה אחרת אין יסוד לקיומם של יחסי הסגרה בין השתיים. מבחינת המשפט הפנימי, ריבונית כל מדינה - בכפוף ליסודות משפטה - לעצב באמנה את דמותם של הליכי ההסגרה, לקבוע את תנאיה, להורות מה הן העבירות שבשלן ניתן להסגיר, מיהם האנשים שאת הסגרתם ניתן לבקש ועוד. מעת שנחתמה, הופכת אמנת ההסגרה, ובלבד שאין האמור בה סותר עיקרון מעקרונות היסוד של משפטנו, לחלק בלתי נפרד ממנו. כך קבע חברי המשנה לנשיא מ' חשין:
"חוק ההסגרה, בגופו, מעניק גושפנקה במשפט הפנימי לאמנת ההסגרה, ועושה הוא אותה - כדבר החוק - איבר במשפט ישראל. החוק מפנה אותנו במישרין אל האמנה, והפניה זו מקנה תוקף משפטי לקשריה של ישראל עם... [מדינת] האמנה" (פרשת פיינברג [8], בעמ' 63).