ואשר על כן -
“...the Congress may pick and choose whatever recognized principle of international jurisdiction is necessary to accomplish the purpose sought by the legislation” (United States v. Rodriguez (1960) [81],
at p. 491).
אף כי אמרנו שאין ההרחבה כפופה, עקרונית, לכללי המשפט הבין-לאומי, מקובל להתייחס לארבע זיקות מרחיבות תחולה עיקריות המוכרות בו: זיקה פרוטקטיבית, שעניינה מעשים אשר בוצעו בחו"ל ופגעו, או שנועדו לפגוע, באינטרסים חיוניים של המדינה או בתפקוד מוסדותיה; זיקה פרסונלית פסיבית (זיקת האישיות הסבילה), המתייחסת לקשר בין שיטת המשפט לבין קרבן העבירה; זיקה פרסונלית אקטיבית (זיקת האישיות הפעילה או זיקה לאומית) ועניינה הקשר שבין שיטת המשפט לבין מבצע העבירה; זיקה אוניברסלית, המכנסת תחת כנפיה עבירות חמורות במיוחד שמניעתן היא אינטרס כלל-אנושי, ובכלל זה עבירות נגד משפט העמים, פשעי מלחמה ופירטיות.
קטגוריזציה זו, הנסמכת על חיבורם משנת 1935 של מלומדי אוניברסיטת הרווארד Harvard Research in International Law “Jurisdiction with Respect to Crime” [143], at p. 445), מקובלת כיום ברבות משיטות המשפט (ראו: י' דינשטיין "סמכות השיפוט הפלילית: גבולות והגבלות" [131]; בפסיקה הישראלית: ע"פ 163/82 הנ"ל [29], בעמ' 628; ע"פ 7230/96 פלוני הנ"ל [22], בעמ' 521; בפסיקה האמריקנית:Rocha v. United States (1961) [82], at p. 547; Rivard v. United States (1967) [83], at p. 885; United States v. King, supra [74], at p. 851; United States v. Yousef, supra [73], at p. 91).
ההבחנה בין סוגי הזיקות אינה תמיד חדה, והניסיון להעביר קו ביניהן עשוי להיות מלאכותי. אינטרס פלוני עשוי להיות מוגן בשמה של יותר מזיקה אחת (ראו למשל: Chua Han Mow v. United States (1984) [84], at p. 1312; United States v. Yousef, supra [73], at p. 97, וכן פלר יסודות בדיני עונשין [127], בעמ' 241, 246). החשוב הוא
כי כל הזיקות משמשות יחד לשיפור המאבק בפשיעה, בייחוד זו החוצה גבולות. קיים "...יחס של השלמה בין הסוגים השונים של התחולה המקומית של הנורמה הפלילית, במטרה משותפת לשרת את המלחמה בעברינות..." (שם [127], בעמ' 247).
ארבע הזיקות החוץ-טריטוריאליות שעליהן עמדתי מתייחסות ליסוד מיסודותיו של מעשה העבירה שאינו היסוד הגאוגרפי. בדין הישראלי הן מעוגנות בסעיפים 16-13 לחוק העונשין, המחילים, בסייגים מסוימים, את דיני העונשין של ישראל על עבירות שבוצעו בכל מקום שהוא נגד אזרחים או תושבים ישראלים או בידיהם, על עבירות נגד יהודים בחו"ל, על עבירות נגד אינטרסים של המדינה ועל עבירות נגד משפט העמים.
- ברם הרחבה ניכרת של תחולת הדין על מעשי חוץ מצויה בזיקה הטריטוריאלית עצמה. דיני העונשין מייחסים כיום משמעות דואלית לזיקה הטריטוריאלית. לצד המובן הנפוץ, המתייחס למעשים שבוצעו בתחומי הטריטוריה ("זיקה טריטוריאלית צרה" או "סובייקטיבית"), מכיר הדין במובן נוסף שעניינו המקום שבו נרשמה, או תוכננה להתחולל, השפעתו של המעשה ("זיקה טריטוריאלית רחבה", "אובייקטיבית" - לאמור, לאובייקט מושא העבירה - או "נגררת"). בתמצית: הזיקה הטריטוריאלית הצרה נוגעת למקום התרחשותן של עובדותיו הפיזיות של המעשה, ואילו הרחבה עוסקת בתכליתו הגאוגרפית. שני העקרונות הטריטוריאליים - הצר והרחב כאחד - עוגנו זה מכבר בדין הישראלי. בסעיף 7 לחוק העונשין, שכותרתו: "העבירות לפי מקומן", נקבע:
")א) 'עבירת-פנים' -