של ארצות הברית, של מעשה בפועל (וראו גם United States v. Winter (1975) [96], at p. 982). דיסהרמוניה זו יושבה בידי בתי המשפט בארצות הברית באמצעות רביזיה בכלל שניסח השופט הולמס. נקבע כי בכל אותן עבירות שאינן דורשות, מעצם הגדרתן, קיומו של מעשה למימוש התוצאה המקווה, יקנה לו המשפט תחולה בין שהמעשה הניב בפועל, ובין שאך נועד להניב, תוצאה בארצות הברית. וכך נפסק:
“It seems somewhat anomalous, however, that Congress intended these statutes to apply extraterritorially, but that jurisdiction attaches only after an act occurred within the sovereign boundaries. Thus, even though the statutes were designed to prevent one type of wrong ab initio, under the traditional approach, the courts were without power to act. This dichotomy directly contravenes the purpose of the enabling legislation.
As a result, it is now settled in this Circuit that when the statute itself does not require proof of an overt act, jurisdiction attaches upon a mere showing of intended territorial effects... The fact that appellants intended the conspiracy to be consummated within the territorial boundaries satisfies jurisdictional requisites” (United States v. Ricardo (1980) [97], at pp. 1128-1129; Emphasis added - E.E.L.).
ראו גם: United States v. Mann (1980) [98], at p. 671; United States v. Noriega (1990) [99], at p. 1513; United States v. Wright-Barker, supra [79],
at p. 168; United States v. Yousef, supra [73], at p. 91; והשוו United States v. Postal (1979) [100], at p. 866. לביטוי ממצה של הדברים ראו גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי האמריקני בענייןUnited States v. Best (2001) [101], at p. 660 .
לבסוף יש לציין כי בתי המשפט בארצות הברית לא ראו מקום להבחין בין עבריין הפועל בעצמו מחו"ל לביצועם של מעשים פליליים על אדמת ארצות הברית, לבין אדם המפעיל לצורך כך ממקום מושבו מחוץ למדינה שליחים שהם "זרועו הארוכה" בתחומיה (ראו דבריו של השופט הנד בעניין United States v. Aluminum Co. of America, supra [69], at p. 444).
- סיכומם של דברים: שיטת המשפט הישראלית, וכמותה גם השיטה האמריקנית, רואות להחיל את דיני העונשין שלהן על מי שפעל בחו"ל, ולו אך בקשירת
קשר, לביצועה של עבירה בתחומי המדינה בין שתכניתו התממשה ובין שלאו, בין שפעל בעצמו ובין שפעל באמצעות אחר - כל זאת על יסודה של זיקה טריטוריאלית, ובלא צורך להידרש לשם כך לזיקות מרחיבות תחולה אחרות. שיטות המשפט עושות כן אגב הגמשת-מה של כללי התחולה הנוקשים, וזאת כדי להבטיח כי יישמר הסדר הציבורי בשטח הגאוגרפי שעליו הן חולשות. ברקע הדברים מצויה ההבנה כי הדבר מתחייב מן הצורך להילחם בפשיעה, ובייחוד זו המשתרעת על פניהן של מדינות מספר.