הרחבת התחולה והזכות להליך הוגן
- מסקנה אחרונה זו מעוררת את שאלת הזיקה בין הרחבת התחולה לבין הזכות להליך הוגן. האם החלת עקרונותיה של שיטה משפטית אל מחוץ למעגל תחולתה הרגיל, תוך שהיא לוכדת ברשתה את מי שבאופן רגיל לא היה נלכד בה, פוגעת בזכות זו? שאלה זו התעוררה במשפט האמריקני בכמה מקרים, ואביא דברים אחדים על הדרך שבה התמודדו עמה שם, מתוך שנוכל לאמץ מקצתם אל משפטנו.
המשפט האמריקני אוסר על הרחבת התחולה מקום שבו הדבר פוגע בזכויות היסוד של האדם, לרבות הזכות להליך הוגן הקבועה בתיקון החמישי לחוקה האמריקנית. נקבע:
“As long as Congress has expressly indicated its intent to reach such conduct, ‘a United States court would be bound to follow the Congressional direction unless this would violate the due process clause of the Fifth Amendment’” (United States v. Pinto-Mejia (1983) [102], at p. 259; Emphasis added - E.E.L.).
אותן זיקות מרחיבות תחולה הן הבסיס העקרוני לחוקתיות ההרחבה. הן המקימות את "הקשר המספק" (“sufficient nexus”) בין מעשה פלילי לבין המדינה, הנדרש על פי הפסיקה האמריקנית כדי שהחלת הדין מחוץ לטריטוריה תענה על דרישת ההליך ההוגן:
“in order to apply extraterritorially a federal criminal statute to a defendant consistently with due process, there must be a sufficient nexus between the defendant and the United States... so that such application would not be arbitrary or fundamentally unfair”
(United States v. Davis (1990) [103], at pp. 248-249; Emphasis added - E.E.L.).
על משמעות הצירוף "קשר מספק" ועל הגדרתו עמדו בתי המשפט האמריקניים בכמה פרשות שנגעו בעיקרן להברחות סמים רחבות היקף. בחינתן אינה מגלה אחידות מלאה. באחת הפרשות נקבע כי יסודה של דרישה זו בעקרון ריבונות המדינה ובציפייתו של אדם כי לא ייחשף לדין זר. ההרחבה מוצדקת, משכך, רק משעה שמתקיים קשר בין ההתנהגות הפלילית לבין ארצות הברית במידה המצדיקה הגנה על אינטרסים אמריקניים ((United States v. Caicedo (1995) [104], at p. 372. לעומת הגדרה רחבה יחסית זו, המאפשרת, כנדמה, את החלת הדין האמריקני על קשת רחבה מאוד של מעשים המתרחשים מחוץ לטריטוריה, נקבע בפרשת אחרת כי לשם הוכחת "קשר מספק" יש להראות כי להתנהגות הפלילית נודעו, או שאמורות היו להיוודע, השלכות בתחומיה של ארצות הברית (United States v. Kahn (1994) [105], at p. 429, וראו גם פרשת United States v. Klimavicius-Viloria (1998) [106], at p. 1257).
- בין בהגדרתה המרחיבה ובין בזו המצמצמת, דרישת "הקשר המספק" קשורה ביסוד "הסתכנותו מרצון" של העבריין. בבסיסה מצויה ההנחה כי אדם אשר למעשיו הרעים נודעה השפעה בתחומיה של מדינה זרה, חשף את עצמו לשפיטה על פי דיניה, ואין הוא יכול לטעון עוד כי שפיטתו שם אינה הוגנת. דברים ברוח זו כתב בית המשפט האמריקני לערעורים בדונו בערעורם של אזרחים זרים שהורשעו במעורבות בפיצוץ במרכז הסחר העולמי בניו יורק בשנת 1993 ובקשירת קשר להפלת מטוס נוסעים אמריקני בפיליפינים:
“Applying… [the sufficient nexus - E.E.L.] standard, it seems clear that assertion of jurisdiction over the defendants was entirely consistent with due process... Given the substantial intended effect of their attack on the United States and its citizens, it cannot be argued seriously that the defendants’ conduct was so unrelated to American interests as to render their prosecution in the United States arbitrary or fundamentally unfair. As a consequence, we conclude that prosecuting the defendants in the United States did not violate the Due Process Clause” (United States v. Yousef, supra [73], at p. 112).