מן הפסיקה האמריקנית (ראו פרשות Caicedo [104] ו-Klimavicius-Viloria [106] הנ"ל) עולה עוד כי אף במקרים שבהם מדובר במעשה קשר לביצוע עבירה בתחומיה של ארצות הברית, ששום פעולה למימושו לא התרחשה על אדמה אמריקנית, ניתן להעמיד לדין את הקושרים בבית משפט אמריקני בלי שהדבר ייחשב כפוגע בזכותם להליך הוגן. להשלמת התמונה יצוין כי לא דעת הכול הייתה נוחה מן הדבר. נטען כי החלה רחבה מדי של הדין על מעשים שאירעו מחוץ לטריטוריה עלולה להפוך מכשיר פוטנציאלי לקידום אגרסיבי של מדיניות החוץ האמריקנית. לפיכך הוצע לסייג את כלל "הקשר המספק" ולקבוע כי מקום שבו הייתה תוצאת המעשה העבריני בלתי צפויה, או שלנאשם לא היו שליטה או ידע מוקדמים על מעשיהם של שותפיו לקשר במדינה המבקשת להחיל את דיניה, תיחשב החלת הדין בלתי הוגנת (L. Brilmayer, C. Norchi “Federal Extraterritoriality and Fifth Amendment Due Process” [145], at
pp. 1223, 1260).
- עד כאן בהיבט העקרוני, אך לסוגיה, בראש ובראשונה, משמעות מעשית. השאלה המתעוררת היא אם הרחבת התחולה מקשה על נאשמים לנהל כדבעי את הגנתם, אם היא מונעת מהם גישה לראיות ולעדים המצויים מחוץ למדינה, אם היא מקשה עליהם לשאת בעלות הנדרשת לניהול ההגנה וכיוצא בכך. סוגיה זו עלתה לבחינה בפרשת Yousef [73] הנזכרת. פסיקתו של בית המשפט האמריקני לערעורים הייתה חד-משמעית: לא די בטענות בעלמא. על הטוען לפגיעה בהוגנות ההליך להצביע על מכשלה קונקרטית. באותו עניין נדחתה הטענה בדבר פגיעה ב-“Due process” משנמצא כי נשמרה הגישה לכל חומר הראיות הרלוונטי, כי המדינה סיפקה בעצמה חלק מן החומר הנדרש, כי בית המשפט האמריקני מימן את מאמצי ההגנה לאיסוף חומר במדינת המוצא, וכי הנאשם עצמו לא ניצל את מלוא הכלים שעמדו לרשותו לצורך איסוף ראיות (שם [73], בעמ' 112 ואילך).
עבירות חוצות גבולות - התמודדות עם מציאות עבריינית חדשה
- כל שנאמר עד כה רלוונטי במיוחד לעבירות אשר מטיבן אינן מוגבלות לתחומיה של מדינה יחידה. כאלה הם למשל הטרור העולמי, עבירות של סחר בבני אדם, הלבנת הון, סחר בסמים מסוכנים ועבירות מחשב ואינטרנט, שבהם טבועים לרוב סממנים אקסטרה-טריטוריאליים מובהקים. נמנים עמם גם מעשי קשר הנקשרים במדינה פלונית לביצוען של עבירות במדינה פלמונית. יסודותיהם של מעשים אלה עשויים להתפרס על פני שטחן של כמה מדינות, וכך גם הפֵּרות הצומחים מביצועם. טלו למשל תכנית להפצת סם מסוכן המתגבשת בידי קושרים המצויים בין קצוות תבל, כרוכה ברכישת הסם במדינה אחת, בהעברתו למדינה אחרת ובמכירתו במדינה
שלישית. כל זאת כשכספי המימון לרכישתו חוצים יבשות אף הם, וכמותם גם התמורה שמניבה מכירת הסם.