לבעיות אלו מציע הדין שני פתרונות, המשתלבים זה בזה: הראשון הוא בהתבוננות על הקשר כעל מעשה עבירה העומד לעצמו בלא תלות - לעניין התגבשותם של יסודותיו - במעשים שהוא מיועד להצמיח. במשפט הישראלי ניתן לכך ביטוי בסעיף 499 לחוק העונשין, המכיר בקשר לביצועו של פשע או עוון כבעבירה עצמאית. כך גם ביתר העבירות הפרטניות שמייחס חוק העונשין למי שקשר קשר לביצועו של מעשה עבירה (סעיפים 92, 121, 133, 440 ו-500 לחוק). כל זאת במנותק מהשאלה אם מעשי קשר אלה הצמיחו בפועל את העבירה שלשמה נקשרו (ראו פרשת עיסא [36],
בעמ' 53-52 בפסק דינו של הנשיא ברק). המשפט האמריקני מעגן תפיסה דומה, ולפיה עבירת הקשר, הנמנית על קבוצת העבירות העצמאיות, בנות פועל ראשוני (inchoate crimes), עומדת כעבירה בפני עצמה אף אם לא הושלמה לכלל ביצועה של העבירה המתוכננת (ראו United States v. Rabinowich (1915) [108], at p. 86; Williams v. United States (1950) [109], at p. 649; United States v. Carlton (1973) [110],
at p. 106). וכפי שכבר ציינתי, בעבירות קשר דוגמת אלו שעניינן סמים מסוכנים, אף אין דרישה לקיומו של מעשה כלשהו למימוש הקשר. בתוך כך באמנת ההסגרה בין ישראל לארצות הברית מוכרת קשירת הקשר כעילת הסגרה לצד העבירות בנות ההסגרה המפורטות בסעיף 2 לאמנה.
הפתרון השני - ועליו עמדתי בהרחבה בחלקם הקודם של דבריי - הוא הכרה ביכולת להעמיד קושרים לדין במדינה שבה היו תוצאות הקשר עתידות להתממש על יסודה של זיקה טריטוריאלית "רחבה". במשפטנו מעוגן הדבר כאמור בהגדרת קשר שנקשר בחו"ל ותכליתו ביצוע מעשה בתוך ישראל כ"עבירת-פנים" בסעיף 7(א)(2) לחוק העונשין.
- אמרתי קודם כי יסודה של התחולה הטריטוריאלית ה"רחבה" בכושרה של מדינה להגן על ריבונותה אף מפני מעשים המכוונים לפגוע בה מבחוץ. בעבירות קשר מתחדדת תפיסה זו על רקע אופיין הקורלטיבי של העבירות (ראו בעמ' 53-52 בפסק דינו של הנשיא ברק בפרשת עיסא [36]). על אף היותן של עבירות אלו עבירות נפרדות ועצמאיות - עיקרון הנשען כאמור על התכלית המבקשת לעצור את הרע בטרם יתרחש - מקיימות זיקה הדוקה למעשי העבירה המתוכננים לצמוח מהן. מעשה הקשר אינו אלא "...[]מפגש המטריאלי בין שני אנשים או יותר, בעלי כוונה זהה לבצע מעשה אסור, והפיכתה למזימה משותפת, תוך כריתת ברית להגשימה" (ש"ז פלר "אחריות פלילית ללא מעשה, על סמך מה?" [135], בעמ' 22; ההדגשה שלי - א' א' ל'). מטרתו של הקשר - העבירה שעל ביצועה הוסכם - היא המקנה להסכמה המוקדמת את אופייה הפלילי. היא המניעה את פעולותיהם של הקושרים. במקום אחר הוסיף פרופ' פלר:
"בשלב קשירת הקשר, כל שאיפתו של כל אחד מהקושרים היא להשיג את הסכמת חברו לפעול בעתיד למען המשימה הבלתי-כשרה, שלשמה נקשר הקשר. אם אמנם נכרתה הברית ביניהם, על תכנה כאמור, כי אז מתגשמת ההלימה של יסוד עובדתי זה - כריתת הברית - את היסוד הנפשי שהתלווה לפעולה זו והעבירה קמה, כפי שנצטיירה באותו שלב לנגד עיניהם של עושיה.