בטרם אעמוד על התכליות כולן אעיר עוד כי דיני ההסגרה אינם קבועים בחלל ריק. הם משתלבים במארג הכולל של חקיקה בישראל. אופן פירושם מושפע מעקרונות יסוד של המשפט בכלל, ומתכליתם של חיקוקים המשיקים לסוגיית ההסגרה (ראו דברי השופט ברק בבג"ץ 3261/93 הנ"ל [17], בעמ' 285).
שיתוף פעולה במאבק בפשיעה
- הראשונה והמרכזית בתכליותיהם של דיני ההסגרה היא יצירתו של מכשיר יעיל לשיתוף פעולה בין-לאומי במאבק בפשיעה, ובייחוד זו החוצה גבולות. עמד על כך הנשיא ברק בפרשת שינביין [44], בעמ' 639:
"תכלית זו הינה יצירת מכשיר משפטי לשיתוף פעולה בין-לאומי למלחמה בפשיעה... כלי להושטת עזרה לשלטונות המשפט של מדינה מבקשת, כחלק ממאבקה של הקהילייה הבין-לאומית בפשיעה".
בפרשת הקש [39], בעמ' 495 הוסיף השופט מצא:
"בראש האינטרסים העומדים כנגד הזכות לאי-הסגרה מצוי האינטרס של מדינת ישראל - שהוא אינטרס משותף לכלל המדינות המתוקנות - בקיום מאבק בין-לאומי משותף למיגור הפשיעה. כריתתן של אמנות הסגרה נותנת ביטוי לרצונן ההדדי של המדינות המתקשרות ליצור תשתית משפטית ומעשית שתאפשר את שיתוף הפעולה ביניהן... הצורך בקיומו של שיתוף
פעולה בין המדינות אך הלך והתחזק עם השנים. הגידול בעבריינות החוצה גבולות של מדינות, כינונן של מסגרות פשיעה מתוחכמות המבוססות על שיתוף פעולה בין עבריינים ממדינות שונות והתופעה הרווחת של אזרחים המעתיקים את מקום מושבם למדינות אחרות, ולאחר שמבצעים בהן עבירות נמלטים בחזרה למדינת אזרחותם כל אלה מחייבים שיתוף פעולה גובר והולך בין כלל המדינות המתוקנות".
וקבע גם השופט בך:
"כאשר הפשע נעשה מדי שנה ושנה מתוחכם יותר, כאשר מרחקים וגבולות הפכו למיעוטי משקל, וההתקשרות באמצעות כלי הטלקומוניקציה - גם עבור גורמי הפשע - היא קלה, יעילה ומיידית, הרי הצלחת הרשויות הלוחמות בפשע, בין שהמדובר בטרור בינלאומי או בעבירות סמים או בעבירות כלכליות חמורות, תעמוד בסכנת סיכול אם לא יובטח שיתוף פעולה יעיל בין רשויות השלטת החוק במדינות השונות. מעצרם של חשודים בפשע בכל הארצות והסגרתם למדינות המבקשות, הם חלק מהאמצעים למימוש אותו שיתוף פעולה" (בש"פ 4655/95 ליבקינד נ' היועץ המשפטי לממשלה [49], בעמ' 646).
הצורך בשיתוף פעולה בין-לאומי הוא תולדה של שינוי העתים. בעבר שאבה הגישה הדומיננטית מעקרון ריבונות המדינה וממנו בלבד. המדינה נתפסה כגורם היחיד המורשה לאכוף דין על מעשים שאירעו בשטח שבשליטתה. שום גוף חיצוני לא הורשה להתערב באופן שבו היא עושה כן, ועל אחת כמה וכמה לעשות זאת במקומה. ברם "תפיסה מעין זו של העניין חדלה מזמן להיות חלק מן התודעה המשפטית של העולם הנאור..." (דברי פרופ' פלר יסודות בדיני עונשין [127], בעמ' 240). ומוסיף פרופ' פלר: