educative or expressive uses of the criminal law are not diluted by the recurrent spectacle of offenders managing to avoid trial by fleeing to a foreign sanctuary. It serves to close one kind of potential bolt hole” (M.C. Bassiouni, E.M. Wise Aut Dedere Aut Judicare: The Duty to Extradite or Prosecute in International Law [141], at p. 26).
הימלטות מאימת הדין, זאת יש להדגיש, היא מושג מורכב. אין לראותה במבט צר. היא מגלמת בתוכה לא רק את שאלת סמכות השיפוט של מדינה, כי אם גם את היכולת להרשיע את מי שחטא ולהענישו כמתחייב (R. v. Godfrey [1922] [112]). איני רואה צורך לערוך אפיון ממצה של מושג ההימלטות מן הדין. לענייננו די אם אומר כי מקום שבו מערך הראיות הניתן לגיבוש במדינה המתבקשת הוא רעוע, שכן חלקן הארי מצוי בחו"ל, או שמתעוררים קשיים ממשיים בהבאתם של עדים, אפשר שיהא בכך כדי לסייע לאדם להימלט - דה פקטו - מן הדין אף אם הועמד למשפט באותה מדינה. מדגימים זאת דברי הנשיא ברק בפרשת שינביין [44]:
"...דיני הראיות שלנו, שאינם מאפשרים, ככלל, עדות שמיעה, והמבוססים על הזכות לחקירה שכנגד [מכבידים - א' א' ל']... ביותר על שפיטה בישראל של נאשם, אשר כל המערכת הראייתית בעניינו מצויה מחוץ לישראל. לא מקרה הוא, שמדינות המשפט המקובל - אליהן קרובה מדינת ישראל בכל הנוגע להליך הפלילי - אינן שופטות את אזרחיהן שביצעו עבירות מחוץ להן, אלא מסגירות אותם. דיני הראיות שלהן מחייבים תוצאה זו" (שם, בעמ' 640; וראו גם פרשת פיינברג [8], בעמ' 63-62).
- האפשרות כי מדינת ישראל תספק, במובן זה או אחר, מקלט לעבריינים הנתלים בשיטת המשפט שלה כמו היו "...אוחזים בקרנות המזבח" - כלשונו של ח"כ חנן פורת בדיון במליאת הכנסת בתיקון תשנ"ט לחוק ההסגרה (ד"כ 183 (תשנ"ט) 4212 מיום 19.4.1999) - נושאת עמה תוצאות קשות. ראשית, יש בכך כדי לפגוע במאמץ הבין-מדינתי ללחימה בעבריינות. שנית, הדבר עלול לסכן את שלום הציבור בישראל ואת ביטחונו: "המדינה תגרום נזק חמור לעצמה, אם תרשה לעבריינים בינלאומיים לשכון כאן לבטח" - דברי מ"מ הנשיא לנדוי בפרשת פסחוביץ [14], בעמ' 456. שלישית, טמון בכך נזק לתדמיתה של ישראל בעיניהן של אומות העולם כמי שאינה עושה די הצורך למאבק בפשיעה (ראו: פרשת פסחוביץ [14], שם ופרשת שינביין [44], בעמ' 641). יפה להקיש לכאן מדברי השופט מצא:
"אין צריך לומר כי הימנעות מדינה מהסגרת אזרחיה - ובכורח הנסיבות אף מהעמדתם לדין - מעלה חשד להיותה מדינה בלתי מתוקנת הנותנת, רחמנא ליצלן, מחסה לעבריינים. כך נפגעים לא רק דימויה בעיני מדינות אחרות, אלא גם - דבר שאינו מדאיג פחות - אף דימויה בעיני עצמה" (פרשת הקש [39], בעמ' 498).