אשר על כן בתחום הפלילי אין לדבר על "כלל הכרעה" כי אם על "כלל עדיפות". כלל זה הוא תחנה בדרך. אין הוא תחנה סופית. כפי שציינתי, פורום שיפוטי הנדרש להחליט בשאלת ההסגרה, נזקק ליותר מכלל הכרעה. כך לדוגמה מקום שבו נמצא כי לאורו של כלל העדיפות שאומץ - ויהא תוכנו אשר יהא - מן הדין להעדיף את תחולתה של שיטת משפט זרה, עדיין יידרש בית המשפט שעל הסוגיה לבחון אם במדינה הזרה יזכה הנאשם לדין צדק, ולחלופין אם משפטה של מדינה זו עשוי להקים "הצלה" לנאשם העולה כדי אי-מיצוי הדין עמו. ההכרעה תתקבל על יסודם של כלל השיקולים הנוגעים בדבר. ייתכן כי לבסוף תועדף שיטת משפט שאינה עונה על כלל העדיפות, אך מקיימת את מרבית הרציונלים האחרים שבהם מבקשת שיטת המשפט להתחשב.
על רציונלים אלה עמדתי ואוסיף ואעמוד להלן. בשלב זה אבקש לבחון מהו כלל העדיפות בדיני ההסגרה שלנו, ובתורנו אחר כלל כזה שומה עלינו לחזור למושכלות ראשונים בדין הפלילי.
- "הנורמה הפלילית נחקקת, ראשית ובעיקר, לצורך הבטחת התיפקוד התקין של החברה בתוך גבולותיה המדיניים, על כל הערכים שבהם תלויים קיומה והתפתחותה בהתאם לתפיסות הכוח הפוליטי המנהיג אותה. לכן, הזיקה הטריטוריאלית של העבירה למדינה היא הראשונה במעלה" (דברי פרופ' פלר יסודות בדיני עונשין [127], בעמ' 245). פלר מכיר בהייררכייה שבין זיקות התחולה השונות. לדבריו:
"לזיקות הללו היררכיה ערכית ביניהן, לפי המשקל הסגולי של אינטרס המדינה הגלום בכל אחת מהן. שכן, לא הרי אינטרס המדינה המחייב את הפעלת דיני העונשין שלה לגבי כל עבירה, שנעברה בתוך שטח המדינה, כהרי האינטרס להפעיל את דיניה על כל עבירה, ללא הבחנה, שנעברה מחוץ לשטח המדינה. באשר לעבירות חוץ: לא הרי האינטרס להחיל את חוק המדינה בשל עבירה, המעמידה בסכנה את ביטחונה, כהרי האינטרס להעניש על עבירה - כלשהי - שבוצעה שם על-ידי אזרח המדינה..."
(פלר "סמכות השיפוט הפלילית" [130], בעמ' 594).
הזיקה הטריטוריאלית היא אפוא הזיקה הראשונה במדרג, ותחולתה היא עיקרית. אחריה מנויות יתר הזיקות בסדר הייררכי, ולכל אחת תחולה שיורית ביחס לקודמתה (ראו גם פלר יסודות בדיני עונשין [127], בעמ' 246). על משמעותו של מדרג הזיקות מוסיף פרופ' פלר:
"אותה היררכיה ערכית באה לידי ביטוי גם בהיותה של התחולה, על סוגיה השונים, בעלת אופי עקרי מצד אחד, או שיורי (סובסידיארי), מצד אחר, מבחינת ברירת הדין, כלומר בין דין המדינה לבין הדין הזר" (שם).