"...הסכמי הסגרה מבוססים על הדדיות. מדינה הנמנעת מהסגרת אזרחיה אינה רשאית לצפות שבקשותיה להסגיר לידיה עבריינים שהפרו את חוקיה ונמלטו... תזכינה לאוזן קשבת" (פרשת הקש [39], בעמ' 498).
וכאלה היו דבריו המאלפים של חברי השופט מ' חשין:
"היחיד לא יעשה למען הזולת - למצער, לא לטווח-זמן ארוך - אלא אם הזולת יעשה אף-הוא למענו... לעולם, או כמעט-לעולם, ירחף מעלינו הכלל של 'משהו': משהו תמורת משהו.
כך הוא ביחסיהם של יחידים ביניהם לבין עצמם לפני היות המשפט ולבר-המשפט, ומתוך שהחברה האנושית מורכבת מיחידים, כך היה - והווה - לאחר היות המשפט. וביודענו כי מדינות מנוהלות בידי בני-אדם, כך הוא אף ביחסי המדינות ביניהן-לבין-עצמן" (פרשת יגודייב [13], בעמ' 565).
באותו עניין הוסיף פרופ' שפירא:
"מדינות, הערות לתלותן זו בזו, אינן יכולות להרשות לעצמן את המותרות של הסתגרות בד' אמות האינטרסים המיוחדים שלהן. צרכי הקהילה הבינלאומית המודרנית מחייבים התחשבות הדדית באינטרסים לאומיים. לכל מדינה עשוי להיות ענין ממשי בקידום קווי המדיניות או עקרונות הצדק שלה, כפי שהם מגולמים בדיניה... התעלמות שיטתית מאינטרסים לגיטימיים של מדינות זרות חותרת תחת אשיותיו של סדר עולמי כולל"
(ע' שפירא "הערות על טיבם ותכליתם של כללי ברירת הדין במשפט הבינלאומי-הפרטי" [138], בעמ' 286).
- עקרון ההדדיות אינו אך מס שפתיים. ניתן לו ביטוי מעשי ביחסי ההסגרה של ישראל עם מדינות שונות. ראויים לאזכור מיוחד אותם מקרים שבהם ביקשה מדינת ישראל - ונענתה - את הסגרתם לידיה של מי שנחשדו בביצוען של עבירות מחוץ לתחומיה, ושנודעה להן השפעה על הנעשה בשטחה. כך בשנת 1995 פנתה ישראל לארצות הברית בבקשה להסגיר לידיה את ראש "הזרוע המדינית" של "חמא"ס", מוסא אבו-מרזוק. בבקשת ההסגרה נטען כי בתוקף תפקידו הבכיר בארגון הטרור נשא אבו-
מרזוק באחריות לפיגועים שהתבצעו בישראל. לא נטען כי מעשה כלשהו מן המעשים שיוחסו לו בוצע בישראל, או כי הוא השתתף באופן פיזי בביצוע פיגועים בשטחה. את כל שיוחס לו ביצע אבו-מרזוק מחוץ לתחומיה של מדינת ישראל, ממקום שבתו בארצות הברית. בתאריך 7.5.1996 הכריז בית המשפט המחוזי במחוז הדרומי של ניו יורק כי אבו-מרזוק הוא "בר הסגרה" לישראל, ולא היה זה אלא טעם ישראלי פנימי אשר מנע לבסוף את ההסגרה.
באוקטובר 2004 ביקשה ישראל מרוסיה את הסגרתו של שוטה שמאלשווילי, אשר שימש, כנטען, דמות מפתח בארגון פשיעה שסחר בנשים לזנות. על פי המיוחס לו בבקשת ההסגרה, היה שמאלשווילי אחראי ל"רכישתן" של הנשים ברוסיה ו"מכירתן" לסרסורים ישראלים. העבירות שבהן נחשד בוצעו כולן מחוץ לישראל, חלקן הארי בתחומי רוסיה. שם החזיק, כנטען, בנשים, שם טיפל במכירתן לידי ישראלים, ומשם אף ארגן את העברתן לישראל דרך מצרים. רוסיה נעתרה לבקשת ישראל, והסגרתו של שמאלשווילי יצאה לדרך. אך לאחרונה ביקשה ישראל מבריטניה כי תסגיר לידיה את מי ששמם נקשר בפרשה הידועה כפרשת "הסוס הטרויאני" - ריגול עסקי שהיה כרוך בפריצה למחשביהן של חברות ישראליות. חקירה אינטנסיבית של משטרת ישראל העלתה חשד כי בני זוג ישראלים המתגוררים בלונדון היו מעורבים בפיתוחה ובהפצתה - הכול בתחומי בריטניה בלבד, ובלא שמעשה כלשהו מטעמם בוצע בישראל - של תוכנת מחשב שבאמצעותה בוצעה הפריצה. בתאריך 26.8.2005 החליט בית משפט השלום של המחוז הדרומי בלונדון, על יסוד כך שלשניים יוחסה עבירה של “conspiracy to defraud”, להורות על הסגרתם לישראל.