אך ברי הוא כי ככל שמדינת ישראל מצפה כי בקשות הסגרה שהיא מגישה למדינות זרות יזכו לאוזן קשבת מתוך הכרה באינטרסים חיוניים לה, ראוי הוא כי אף היא תנהג מידה דומה בבקשות שמנגד.
שמירה על תקנת הציבור
- בראשית דבריי עמדתי על "עקרון הסל" הקבוע בחוק ההסגרה, ולפיו אין להסגיר אדם מקום שבו נוגד הדבר את תקנת הציבור (סעיף 2ב(א)(8) לחוק). הלכה היא כי תקנת ציבור זו אינה אלא "תקנת ציבור חיצונית". מקום שבו ההסגרה - היינו הרשאת תחולתו של הדין הזר - כרוכה בפגיעה בערכי היסוד של שיטת המשפט המקומית, שוב אין מעשה ההסגרה ראוי, מפאת היותו מנוגד לתקנת הציבור. זאת, להבדיל מתקנת ציבור "פנימית", שפירושה רק כי הדין המקומי היה עשוי ליתן לסוגיה
שעל הפרק מענה שונה מזה שמוצע בידי הדין הזר, דבר שכשלעצמו אינו מספיק למניעת הסגרה (ראו: ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס [53], בעמ' 651; פרשת יגודייב [13], בעמ' 585; ע"פ 2521/03 הנ"ל [9], בעמ' 346; ע"פ 3439/04 בזק (בוזגלו) נ' היועץ המשפטי לממשלה [54], בעמ' 301-300; פרשת פיינברג [8], בעמ' 59-58).
תחת כנפיה של תקנת הציבור ניתן לכנס רבים מן האינטרסים הקשורים בחוק ההסגרה. בעניין שלפנינו ראיתי מקום להידרש לשניים: האחד הוא החובה להבטיח כי לאדם שהסגרתו מתבקשת לא ייגרם עוול במדינה המבקשת ולא יעוות משפטו. השני נוגע לקשר שבין ההסגרה לבין עקרון ריבונותה של המדינה המתבקשת.
הסגרה והזכות להליך הוגן
- זכותו של נאשם בפלילים להליך הוגן היא זכות יסוד חוקתית. היא נובעת מזכותו של הפרט לחירות ולכבוד. עמדה על כך השופטת דורנר:
"חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו... הקנה מעמד של זכות יסוד חוקתית לזכותו של אדם להליך פלילי הוגן, בעיקר מכוח סעיף 5 לחוק היסוד הקובע זכות לחירות, ומכוח סעיפים 2 ו-4 הקובעים זכות לכבוד האדם" (מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל [55], בעמ' 375).
הזכות להליך הוגן היא זכות רבת היבטים. עקרונות שונים משמשים בהבטחתה. הקפדה בהם "...הינה בבחינת מקדם ביטחון בעל חשיבות עליונה בעשיית הצדק המהותי ובשמירה על זכויותיהם של חשודים, נאשמים ועדים במסגרת הליך פלילי" (בג"ץ 6319/95 חכמי נ' שופטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו [56], בעמ' 755). תפקידם הוא לאזן את יחסי הכוח הבלתי שוויוניים שבין הנאשם לבין התביעה, הנהנית ברגיל ממעמד דיוני עדיף ומיתרונות נוספים, וכן להבטיח כי לנאשם תינתן הזדמנות מלאה להציג גרסת חפות ולפעול להוכחתה. על רקע זה הופכים בהירים הטעמים העומדים ביסודן של זכויות וערובות כחזקת החפות מאשמה, הזכות לעיין בחומר חקירה, זכות השתיקה והזכות לאי-הפללה עצמית, הזכות להסתייע בשירותי עורך דין, הזכות לחקור עדים ולהציג ראיות ועוד. לחלקן עיגון סטטוטרי מפורש (ראו למשל: סעיפים 15, 74, 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 וסעיפים 32, 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996). אף נשמעה הדעה כי זכויות אלו הן כיום עקרונות "שעל ספר" (בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל [57], בעמ' 375; בג"ץ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון