האיזון הנורמטיבי
- לאחר שנתנו את דעתנו על מהותו של האינטרס הציבורי בסוגיית ההסגרה, יש להעמידו למבחן האיזון אל מול הזכות החוקתית של אדם שלא להיות מוסגר. איזון זה הוא תמיד פרי שקילתן של נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. עמד על כך הנשיא שמגר:
"העיקרון הגדול הוא, כי מבצעים את ההסגרה בהתאם לעקרונות שגובשו בחוק, והחובה לקיים את התכלית החקיקתית של דיני ההסגרה נסוגה אך ורק בנסיבות יוצאות דופן, שבהן נוצרת פגיעה מהותית בעקרון יסוד, אשר מטה את כפות המאזניים באופן החלטי לכיוון הנגדי. כל מקרה נבחן, כמובן, לאור מכלול נסיבותיו" (פרשת אלוני [16], בעמ' 47).
חלקה הראשון של הבחינה החוקתית דורש את בדיקת היחס בין פעולת ההסגרה לבין האינטרס הציבורי. ככל שאין השניים עולים בקנה אחד, שוב אין צורך להמשיך, שכן פעולת הסגרה שאינה משרתת את עניינה של החברה היא ממילא נטולת יסוד. אך
משנמצא כי ההסגרה הולמת את עניין הציבור, נפתחת הדרך לשלב הבחינה השני, שבגדרו מוצב מעשה ההסגרה למול המראה החוקתית. כפי שצוין קודם, בשלב זה יימצאו לנו כלי הבדיקה בהוראותיה של "פסקת ההגבלה". ככל שפעולת ההסגרה עונה על התנאים הקבועים בפסקה זו, יהיה ניתן לאשרה על אף הפגיעה הטמונה בה בזכות היסוד. ואם יימצא, מנגד, כי אין ההסגרה עונה על שנדרש ב"פסקת ההגבלה", שוב לא יהיה מנוס מפסילתה, או למצער משינויה כך שתתאים לדרישות אלו. זהו האיזון ה"אנכי", המשמש בבחינתן החוקתית של פעולות השואבות מן האינטרס הציבורי (ראו: דברי הנשיא ברק בבג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים [59], בעמ' 473 ודברי השופטת דורנר בבג"ץ 1514/01 גור אריה נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו [60],
בעמ' 284).
עד כאן - הדין.
מן הכלל אל הפרט
- כלום הסגרתו של המערער, בנסיבות המקרה שלפנינו ולאור התשתית הנורמטיבית שהונחה לעיל, היא כדין? תשובתי על כך היא בחיוב. בטרם אבאר את טעמיי לדבר ראיתי מקום להדגיש כי ביסוד הפרשה שלפנינו אין עומדות אלא ראיות לכאורה. אך מובן הוא כי ההכרעה מצטמצמת לסוגיית ההסגרה בלבד, ואין בה כדי לקבוע ממצא כלשהו בשאלת אשמתו או חפותו של המערער, העתידה להתברר בנפרד.
עניינו של המערער עונה על הדרישות הפרוצדורליות והמהותיות המנויות בחוק ההסגרה: המעשה המיוחס עונה על כלל "הפליליות הכפולה" וטרם התיישן, המערער לא נחשף לסיכון כפול, והעבירה שבה הוא מואשם נושאת בצדה עונש של למעלה משנת מאסר. הרקע להסגרה אינו פוליטי או ביטחוני, וכפי שהראיתי אין היא נעשית מתוך אפלייתו של המערער. נחה דעתי כי הראיות לכאורה שהוצגו בבקשת ההסגרה ובתשובתו של היועץ המשפטי לממשלה הן מספיקות לצורך הסגרה. ארצות הברית התחייבה כי אם המערער יורשע, הוא יוחזר לישראל לריצוי עונשו, ומעשה ההסגרה כפוף להתחייבות זו.