ובלשון אחרת. אין פסול בגזירת גזרות ובקביעת סייגים כדי להימנע ולהתרחק מאיסורים. אין איסור להתנזר מביצוע פעולות כדי לשפר התנהגויות. אך כל זאת רק שנדע להבחין תמיד בין האיסור המקורי - "החוק" לבין התוספת הנדרשת על פי טעמינו האישי, ואל לנו לשדרג את הסייגים שאנו חפצים בהם באמצעות "פרשנות" לרמה של המקור. או אז לא רק שלא תצמח תועלת ולא נתרחק מהעבירה אלא ש"כל המוסיף גורע" (וראו בהרחבה את עמדתי בנושא נטילת סמכויות שלא כדין והסכנות הנובעות מכך בשינויים המחויבים לענייננו: עניין הסבירות, פסקאות 6-1; 30; 41-37; 44). וכך בענייננו. כל המוסיף גורע והרצון להיטיב עלול חלילה לגרור לא רק כשל נורמטיבי אלא תקלה התנהגותית חמורה, תוך מחשבה כי "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה" (תלמוד בבלי, נזיר, כ"ג, ע"ב).
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם
- טרם חתימת הדיון במנגנון המינוי, אבקש להעיר מספר הערות כלליות נוספות.
- ההנחה הגלומה בטיעוניהם של המשיבים, שאף אומצה על ידי דעת הרוב בפסק הדין, היא כי מנגנון המינוי שנקבע בהחלטה 2344 אינו "חזק" מספיק כדי למנוע מהממשלה לנצל את כוחה ומעמדה ולעשות שימוש לרעה בסמכות הנתונה לה. דומה כי קשה להעלות על הדעת טענה שיש בה סתירה חזיתית עמוקה יותר מזו לחזקת התקינות המינהלית. הדברים צריכים להיאמר באופן ברור: כמו כל רשות מינהלית, גם לממשלה עומדת חזקת תקינות מינהלית. כל ממשלה. יהא הרכבה אשר יהא ותהיינה דעותיה אשר תהיינה. לא ייתכן כי במחי יד יירמסו עקרונות יסוד עליהם עמד בית משפט זה פעם אחר פעם.
- יטען מי שיטען כי יש בדבריי האמורים משום עצימת עיניים כלפי המציאות המתרחשת. לכך אשיב כי בית המשפט בתוך עמו יושב, ולעתים אף בעל כורחו הוא נדרש להיכנס לזירה ולהכריע בסוגיות הבאות בשעריו. אך גם במסגרת הזו על בית המשפט לפעול לפי הכללים הקיימים שהותוו בפסיקתנו ולהקפיד שלא להפוך אותם לכאלה שניתן לשנות ולעצב בהתאם לנסיבות המובאות לפניו. הוודאות המשפטית והאמון בבית המשפט מושתתים על כך שהכללים ייושמו באופן דומה בכל מקרה שלא יבוא לפתחו, ויש לנקוט משנה זהירות מפני סטייה מכך לשם הגעה לתוצאה הנתפשת כרצויה במקרה הפרטני.
- למותר לציין כי בארגז הכלים קיים מגוון רחב של כלים שמאפשר לבית המשפט להבטיח עמידה בכללי המשפט המינהלי בכלל, ולהתמודד עם מינויים בלתי כשרים בפרט. בכל מקרה, גם טענה להיעדר אמצעים בארגז הכלים הקיים אינה יכולה להצדיק סטייה מהדרכים המקובלות לבחינת החלטה מינהלית. היא אף אינה יכולה להצדיק שימוש בהנמקות לבר משפטיות השייכות למחוזות השכנים למשכננו. אי-נקיטת זהירות בהיבטים אלה מובילה למדרון חלקלק של פגיעה באמון המוסד ויש להישמר מכך מכל משמר.
- דברים אלה מובילים אותי לנקודה נוספת, שמובאת כאן בסיום הדיון אך למעשה מקומה בהתחלה. בית משפט זה חזר ואמר כי עתירה המוגשת לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה סופית לגופו של עניין היא עתירה מוקדמת שבית המשפט לא יידרש לה (וראו מיני רבים: בג"ץ 6238/21 שדולת הנשים בישראל נ' הוועדה לבחירת שופטים, פסקה 16 [נבו] (7.10.2021); בג"ץ 1634-11-24 התנועה הדמוקרטית האזרחית נ' שר הביטחון, פסקה 2 [נבו] (4.12.2024); בג"ץ 4758/21 לימודי חוץ אס.איי בע"מ נ' שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 5 [נבו] (11.8.2021)). היצמדות לכלל זה גם במקרה שלפנינו הייתה מונעת את הצורך לבחון את תוכן מנגנון המינוי ואת תוצאותיו האפשריות, ומאפשרת להתמקד במינוי עצמו - שהוא העומד בלב המחלוקת האמיתית - בהתאם לעילות הקיימות בדין, המותאמות למצב דברים שבו כבר התקבלה ההחלטה המינהלית הסופית. התמקדות במנגנון בטרם יושם, ודאי במצב שבו נקבע כי הוא חד-פעמי, מעוררת קשיים במישורים רבים ולא בכדי ההיאחזות בעילות הקיימות נראית מאולצת במידה רבה.
מנגנון מינוי של קבע
- רכיב נוסף של דיוננו נוגע לחיוב המבקשים לעגן את מנגנון המינוי של נציב שירות המדינה בנוהל קבוע.
- במסגרת הבקשה לדיון נוסף ביקשו המבקשים כי נדון מחדש גם בשאלה האם יש מקום לחייבם לקבוע את הליך מינוי נציב שירות המדינה בנוהל של קבע. הם טענו בהקשר זה כי הממשלה אינה יכולה להגביל בהחלטותיה ממשלות עתידיות ולכן ברי כי אין כל הצדקה לכפות עליהם קביעת נוהל קבוע, קל וחומר שלא בעת הזו.
- באשר לעצם קביעת נוהל קבוע בעת הזו, נדרשתי לעיל ולא אחזור על הדברים. באשר לטענה בדבר עצם החובה לקבוע נוהל של קבע, מבלי להידרש ליחס בינה לבין החלטה 3793, בה כאמור ציינה הממשלה כי תידרש בעתיד להצעת נוהל למינוי נציב שירות המדינה, דומה כי עם התקדמות ההליך שלפנינו המבקשים זנחו טענתם זו והסכימו כי במבט צופה פני עתיד יש מקום לעגן את הליך מינוי נציב שירות המדינה בנוהל של קבע, שייעשה בשיתוף פעולה עם גורמי הייעוץ המשפטי (ראו: עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 21.9.2025, שורות 38-10 ועמ' 31 לפרוטוקול, שורות 22-1). בנסיבות אלה אין מקום כי נקיים דיון מחדש בסוגיה זו.
סוף דבר
- אציע אפוא לחבריי כי נורה על ביטול פסק הדין מושא הדיון הנוסף ונותיר את החלטה 2344 על כנה. לצד זאת, במבט צופה פני עתיד, על המבקשים לפעול לקביעת מנגנון של קבע למינוי נציב שירות המדינה. כן אציע לחבריי כי נורה על ביטול ההוצאות בהן חויבו המבקשים בפסק הדין ונחייב את משיבים 2-1, משיבה 3 ומשיבה 4 בהוצאות המבקשים בסך כולל של 30,000 ש"ח שיחולקו ביניהם בחלקים שווים.
דוד מינץשופט |