אולם, אף אם אקבל את ההנחה שתכליתו של סעיף 6 לחוק אינה בהכרח זהה לתכליתו הכללית של חוק המינויים, מוקשית בעיניי המסקנה שלפיה תכלית סעיף 6 היא הפוכה לחלוטין מתכליתו הכללית של החוק, וכי הסעיף נועד לאפשר לממשלה לקבוע כאוות נפשה את השיקולים למינוי הנציב (לרבות מינוי משיקולי קרבה רעיונית), ללא ערובות כלשהן לשמירת מקומם של שיקולי מקצועיוּת וא-פוליטיוּת. אוסיף, כפי שציינתי בפסק דיני (בפסקה 85), כי לטעמי אין מקום ללמוד על תכליותיו של סעיף 6 לחוק המינויים מתכליתו של סעיף 21 לאותו חוק, העוסק בסמכות אחרת ובנסיבות אחרות.
- חברי השופט מינץ, מצדו, איתר אינדיקציות עקיפות אחרות באשר לכוונת המחוקק בסעיף 6 לחוק. בהקשר זה מפנה חברי לשלוש מובאות:
(א) נוסחו המקורי של סעיף 6 כפי שהובא לקריאה ראשונה, אשר "בו נכללה רק סמכות המינוי של הממשלה ללא התייחסות לפטור ממכרז" (פסקה 63 לחוות דעתו של חברי);
(ב) דבריו של נציג משרד המשפטים, מר י' גלס, באחד הדיונים בוועדת העבודה: "כן אנו מציעים להבהיר שסעיף 19 לא יחול על המשרות: נציב שירות המדינה ומנהלים כלליים" (פרוטוקול ישיבה 18 של ועדת העבודה, הכנסת ה-3, 9 (11.3.1959); ההדגשה הוספה - י"ע).
(ג) דברי ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, באחד הדיונים במליאה לקראת הקריאה הראשונה. בכך מכוון חברי ככל הנראה לדברי ראש הממשלה דאז שלפיהם: "ההפרדה הגמורה, שהוצעה על-ידי כמה נואמים, בין הממשלה לבין המנגנון, והצעתם למסור כל הסמכות על עובדי המדינה לוועדת שירות בלתי תלויה בממשלה, היא לדעתי אבסורד, ואבסורד מזיק ואנטי-דמוקראטי. [...] בנוגע לנציבות שירות המדינה, כבר אמרתי בהערות הכלליות שאי-אפשר להפקיע את המנגנון מרשותה של הממשלה, כי היא ורק היא אחראית לכל פקיד. הכנסת אינה יכולה לקרוא למשפט את עובד המדינה. השר והממשלה כולה אחראים למעשי הפקיד. ולמען תהיה אחראית לו, היא צריכה להיות מוסמכת לתת לו הוראות, לעשות ולא לעשות" (ד"כ 22.12.1958, 630).
ממובאות אלו למד חברי השופט מינץ על "רצונו של המחוקק להותיר מרווח שיקול דעת רחב לממשלה במינוי הנציב על כל היבטיו וגמישות בהליך, במטרה להבטיח שיתוף פעולה בין הממשלה לבינו כמגשים מדיניותה" (בפסקה 63 לחוות דעתו).
- כשלעצמי, איני רואה כיצד המובאות שצוטטו לעיל מלמדות, כשלעצמן, על כוונה ספציפית של המחוקק לאפשר גמישות בהליך המינוי עקב מהות תפקידו של הנציב "כמגשים מדיניותה" של הממשלה. כך, נוסחו של סעיף 6 בהצעת החוק המקורית קבע כי "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה (להלן נציב השירות); הודעה על מינויו תפורסם ברשומות". אכן, נוסח ראשוני זה לא כלל התייחסות לפטור מחובת מכרז לפי סעיף 19 לחוק, והתייחסות זו נוספה בהמשך. אולם, איני סבור כי ניתן לייחס לתוספת זו כשלעצמה את המשמעות הפרשנית-נורמטיבית שמייחס לה חברי. זאת, בין היתר, מכיוון שכפי שצוין לעיל, הפטור ממכרז לפי סעיף 19 הוא אך מתבקש נוכח מעורבותו של הנציב עצמו בהליך המכרזי לפי סעיף זה. דבריו של נציג משרד המשפטים שאליהם הפנה חברי - לפיהם הוצע "להבהיר שסעיף 19 לא יחול" - אך תומכים בכך. וממילא, אף בהנחה שקיים משקל נורמטיבי-פרשני כלשהו להוספת ההתייחסות המפורשת לפטור מחובת מכרז לפי סעיף 19, איני רואה סיבה להסיק מכך כוונה לקדם דווקא "גמישות בהליך" - לא כל שכן גמישות הנובעת דווקא מהיותו של הנציב "מגשים מדיניותה" של הממשלה.
- ובאשר לדברי ראש הממשלה בן גוריון במליאת הכנסת: כפי העולה מהציטוט שלעיל, ראש הממשלה דאז התייחס לסמכותה ולאחריותה של הממשלה ליתן הוראות לנציבות שירות המדינה ולעומד בראשה, ולא לסמכות הממשלה למנות את הנציב או לדרך מינויו. לשיטתי, לא ניתן ללמוד מכך על עמדתו של ראש הממשלה דאז בדבר מהות תפקידו של הנציב, או בדבר גדרי הליך המינוי שאליו כיוון. זאת ועוד: באותו דיון ממש, הוסיף ראש הממשלה בן גוריון והדגיש כי חוק המינויים המתגבש "מכוון להבטיח - וטוב עשתה הכנסת שבדקה אם הוא מבטיח זאת - : א) מינויים לשירותי המדינה בלי פנייה פוליטית או מפלגתית; ב) הבטחת כושר גופני ומקצועי של המועמד לעבודת המדינה; ג) יושר והגינות של עובד המדינה" (ההדגשה הוספה - י"ע) (וראו בהקשר זה גם את הציטוטים מדברי בן גוריון שהובאו בפסקה 43 לעיקרי הטיעון מטעם מכון ברנדייס בדיון הנוסף). כאמור, חברי המשנה לנשיא ביקר בשעתו את ההסתמכות על תכליותיו הכלליות של חוק המינויים בתור מקור פרשני לתכליותיו של סעיף 6, אך ככל שהדבר נוגע לעמדתו של ראש הממשלה בן גוריון באופן ספציפי, קשה בעיניי לנתק את דבריו מן הדגש שבחר לשים על תכליותיו הכלליות של חוק המינויים - תכליות שבגדרן הזכיר במפורש את השאיפה להבטיח מינויים "בלי פנייה פוליטית או מפלגתית", אך לא התייחס כלל לשאיפה לאפשר לממשלה גמישות לצורך סיוע בהגשמת מדיניותה.
- מכל מקום, מסקנתו של חברי השופט מינץ בדבר תכליותיו של סעיף 6 - תכלית הפטור ממכרז מזה, ותכלית תפקיד הנציב מזה - נסמכה על אותן אינדיקציות עקיפות עקב היעדרן של התייחסויות ישירות לתכליות אלו: לא בדברי ההסבר, לא בדיונים במליאה, ולא בישיבות ועדת העבודה.
אולם, במהלך הכנת חוות דעתי בשלב הדיון הנוסף, עלה בידי לאתר התייחסויות ישירות ומפורשות, מטעם מספר בעלי תפקיד שונים שהיו מעורבים בהליך החקיקה, לתכליתו של תפקיד נציב שירות המדינה. התייחסויות אלו לא עמדו לנגד עיניי במועד כתיבת פסק הדין בעתירות, והן שופכות לטעמי אור רב על כוונת המחוקק באשר לתכלית תפקיד הנציב - תכלית אשר מקרינה, כאמור, על טיבם של השיקולים הענייניים שעליהם נדרשת הממשלה להסתמך.
- מעשה שהיה כך היה: בעקבות בחינת המובאות שאליהן הפנה חברי השופט מינץ, פניתי להתעמק פעם נוספת בהיסטוריה החקיקתית של סעיף 6 לחוק. או-אז צדו עיניי את דבריו של יו"ר ועדת העבודה, ח"כ עקיבא גוברין, בדיון שבו הובאה הצעת חוק המינויים לקריאה שנייה ושלישית (ד"כ 6.4.1959, 1922). ח"כ גוברין ציין כי "ההצעה נידונה בשמונה ישיבות", ואולם בדף שמוקדש לחוק המינויים באתר הכנסת - ובו הובאו קישורים לכל הדיונים והישיבות שקוימו במסגרת הליך החקיקה - הוצגו קישורים רק לשבע ישיבות בוועדת העבודה. בעקבות זאת ערכתי חיפוש בדף ועדת העבודה באתר הכנסת, ועיינתי בפרוטוקול כל הישיבות שהתקיימו בטווח הזמן שממועד העברת הצעת החוק לוועדת העבודה, ועד להחזרתה למליאה. בדרך זו איתרתי פרוטוקול של ישיבה נוספת, שמינית במספר, מיום 14.1.1959, שבה עסקה ועדת העבודה בחוק המינויים. הפרוטוקול זמין כאמור באתר הכנסת, אך דומה כי מסיבה טכנית הוא לא "שויך" באתר להצעת חוק המינויים, ומשכך לא הופיע בפירוט הישיבות שבדף המוקדש לחוק זה.
- עיון בפרוטוקול "הישיבה האבודה" חושף חתיכה חסרה בתצרף התכלית הסובייקטיבית, באשר לתכלית ולמהות תפקידו של נציב שירות המדינה. בשל חשיבות הדברים אביא להלן את השיח על סעיף 6 במלואו, בניכוי סוגיה אחת שאינה קשורה לענייננו (האם יש לבחור במונח "נציב" או למצוא מילה אחרת לתיאור התפקיד):
"סעיף 6: