א. חברי נמנע אפילו מהאמירה המפורשת כי ועדת איתור היא הדין הרצוי. לאור האמור לעיל, דומני כי קשה לחלוק על כך, שעל מנת לבחור את האדם המתאים ביותר לתפקיד, עדיף הליך שבמסגרתו נבחנים עשרות מועמדים, על פני הליך שבו נבחן מועמד אחד (שעל פי חוק אף אינו נדרש לעמוד בתנאי סף פורמליים). לכך יש להוסיף גם את המובן מאליו - הליך תחרותי, מעצם טיבו, "מנטרל" במידה רבה את השיקול הפוליטי ומחזק את הצד המקצועי-עצמאי שבתפקיד.
ב. חברי ציין כי "קשה להעלות על הדעת שאין שום חשיבות לעמדותיו המקצועיות של המועמד בניהול ההון האנושי", וכי מדובר בשיקול ענייני (סוף פסקה 120 לחוות דעתו). על כך אין חולק ולא יכול להיות חולק, ולדידי מדובר בהתפרצות לדלת פתוחה. כל נציב אמור לפעול, לדוגמה, לשיפור איכות השירות הציבורי וייעולו; להגברת נגישותו ושקיפותו; להשבחת ההון האנושי של עובדי המדינה ולהעצמתו; לטיפוח החוסן האישי של העובדים; ולהטמעת חידושים טכנולוגיים על מנת לטייב את השירות.
אך ככל שזוהי אותה "מדיניות" מקצועית עלומה אליה התכוונו משיבי הממשלה, הרי שאין בה כל מאפיין ייחודי לממשלה זו או אחרת - ולכן אין בכך כדי להסביר את עמידת הממשלה על מינוי נציב שמחזיק בתפיסת עולם הקרובה דווקא לזו שלה].
- על מנת לקבל פרספקטיבה נוספת על מהות תפקידו של נציב שירות המדינה, ניתן להביט לשם השוואה בשיח שהתקיים לקראת חקיקת סעיף 12 לחוק המינויים, העוסק במשרת מנכ"ל משרד ממשלתי. סעיף 12 קובע כי המינוי ייעשה על ידי הממשלה "על פי הצעת השר הממונה על אותו משרד", וכי על המשרה יחול פטור ממכרז לפי סעיף 19 לחוק. בדיונים בכנסת הוזכרה בהקשר זה ההצדקה למינוי מנכ"לים בהתאם להעדפת השר, בין משיקולים של יחסי עבודה צמודים, ובין משיקולים פוליטיים של ממש. כך למשל:
"הממשלה החליטה שצריכה להיות התאמה בין השר לבין המנהל הכללי של משרדו, ולמעשה השר יכול להחליפו, דבר שבאופן אישי אינני מחייב, אולם זו היתה דעתה של הממשלה" (דברי שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, בישיבה 13 של ועדת העבודה, הכנסת ה-3 (21.1.1959), בעמ' 8; ההדגשה הוספה - י"ע).
"הסתייגותי השניה - לסעיף 12 [...] זהו הסעיף המתיר לכל שר שנכנס לכהן במשרד חדש לבחור לו את המנהל הכללי כראות עיניו. אנו רואים בסעיף זה את השריד האחרון לפוליטיזציה של המנגנון. איש גם אינו מכחיש זאת. הנימוק לכך הוא, שרק אם האיש הראשון יפעל לפי המדיניות הנקבעת על-ידי השר, יוכל השר להיות בטוח כי מדיניותו תבוצע, ועל כן יש לאפשר לו למנות את המנהל הכללי לפי בחירתו הוא. לדעתנו, גם שריד זה מתקופת הפוליטיזציה צריך להיעלם" (דברי ח"כ שמחה בבה בדיון במליאה לקראת הקריאה השנייה והשלישית (ד"כ 6.4.1959, 1925); ההדגשה הוספה - י"ע).