"חבר-הכנסת יוחנן כהן העלה בוועדה רעיון. לא קיבלנו אותו. הוא אמר: המנהל הכללי יישאר במשך חמש שנים, ואם מתפנית משרה הממשלה מחליטה, וכו'. מדוע לא קיבלנו זאת? אין לזה כל שייכות לענין של פוליטיזציה או אי-פוליטיזציה. [...] אמרנו: הממשלה חייבת כולה להיות אחראית, לאחר ששר פלוני אלמוני מציע מנהל כללי. איני סבור שמישהו יכול להכריח שר לעבוד עם מנהל כללי שאינו יכול לעבוד עמו. היו מקרים ששרים ומנהלים כלליים וגם פקידים בכירים היו ממפלגות שונות. לשר היה ידוע שהם ממפלגה אחרת, והם נשארו בתפקידיהם, שכן היתה התאמה של עבודה ביניהם ואמון הדדי והמשיכו לעבוד יחד" (דברי ח"כ עקיבא גוברין, יו"ר ועדת העבודה, באותו דיון (ד"כ 6.4.1959, 1929); ההדגשות הוספו - י"ע).
- מן הדברים שלעיל עולה כי הנוכחים בדיוני הכנסת הכירו בזמן אמת במאפיינים המיוחדים של תפקידים שנועדו להגשמת מדיניותו של הגורם הממנה, וזיהו את האפשרות להשתמש בדרך המינוי כדי לקדם התאמה ואמון הדדי בין הממנה לממונה. לפיכך, העובדה שרציונלים אלו לא הוזכרו כלל בעת השיח על תפקיד נציב שירות המדינה בישיבת ועדת העבודה מיום 14.1.1959 - ובפרט לא על ידי שר המשפטים רוזן ויו"ר ועדת העבודה ח"כ גוברין, אשר לקחו חלק פעיל בשיח על שני הסעיפים - מדברת, בעיניי, בעד עצמה.
- אוסיף כי בדיון שהתקיים לפנינו הדגיש בא-כוח הממשלה את "הרצון של ממשלת ישראל לעבוד עם מישהו שיש לו זיקה או קירבה מבחינת תפיסת עולם, מבחינת ערכים למימוש מדיניותו" (פרוטוקול הדיון מיום 21.9.2025, בעמ' 12 ש' 9-8). גם בשלב הדיון בעתירות, בא-כוח הממשלה הדגיש כי אין פגם במינוי שנובע משיקולים פוליטיים-רעיוניים, ובדיונים שהתקיימו לפנינו טען כי מינוי הנציב "חייב להיות פוליטי, כי היות שהנציב עומד בראש השירות הציבורי [...]" וכי "זכותה של הממשלה, כך ראה זאת המחוקק, לקבוע מי בהלך רוחו בתפיסת עולמו, בגישתו הניהולית מתאים להיות בפוזיציה הזאת" (ראו פסקה 37 לפסק דיני מושא הדיון הנוסף). כאמור, שיקול מעין זה לא הוזכר בזמן אמת על ידי הנוכחים בישיבת ועדת העבודה שבה נדונה שיטת מינויו של הנציב - וזאת, לטעמי, לא בכדי. למעשה, אמירת בא-כוח הממשלה קרובה יותר לדרך שבה התייחסו חברי הכנסת למשרת מנכ"ל משרד, ולא למשרת נציב שירות המדינה - על כל המשתמע מכך.
נחזור ונזכיר כי תקופת כהונתו של נציב שירות המדינה אינה חופפת לתקופת הכהונה של הממשלה, ואף זאת לא בכדי (ואפנה בשנית לדבריו של ח"כ גוברין בדיון במליאה מיום 6.4.1959 (פסקה 37 לעיל)). למעשה, הנציב הבא שיתמנה, צפוי לעבוד תחת שלוש ממשלות, כך שהכוונה להעמיס על גבו של המינוי קרבה "רעיונית-מקצועית" או "פוליטית-רעיונית" לממשלה הספציפית המכהנת כיום - נוגדת את האופי הממלכתי-מקצועי-עצמאי של התפקיד.
- לסיכום חלק זה: פרוטוקול ישיבת ועדת העבודה מיום 14.1.1959 מחזק את מסקנתי כי תכליתה של משרת נציב שירות המדינה, אשר מעוגנת בסעיף 6 לחוק המינויים, עולה בקנה אחד עם תכליותיו הכלליות של חוק המינויים: הבטחת המקצועיות והא-פוליטיוּת של השירות הציבורי בכללותו, ושימור עצמאותו ואי-תלותו של נציב שירות המדינה באופן ספציפי. במקביל, פרוטוקול הישיבה אינו מגלה תימוכין כלשהם לתזה ההופכית, שלפיה המחוקק ראה את הנציב כמעין זרוע ביצועית של הממשלה, ולפיכך ביקש לאפשר לממשלה למנות את הנציב כראות עיניה.
- בשים לב לחשיבות שייחסו חבריי, המשנה לנשיא סולברג והשופט מינץ, לשאלת כוונת המחוקק באשר לסעיף 6 לחוק המינויים, ברי כי דברים אלו אמורים להשפיע על שאלת תכליתו של תפקיד הנציב - שהיא שאלה פרשנית טהורה העומדת במרכז הדיון הנוסף.
- משהגענו למסקנה פרשנית על אודות הדין המצוי, נפנה עתה לשאלת עילת ההתערבות - ובמישור זה, יש בפרשנות סעיף 6 לחוק המינויים כדי להשפיע על זיהוי מנעד השיקולים הענייניים שעומדים בפני הממשלה בעת קביעת המנגנון המדויק למינוי הנציב, ועל הבחינה אם ההחלטה מושא ההליך דנן נתקבלה על בסיס שיקולים אלו בלבד.
קשת השיקולים הענייניים במקרה דנן
- כאמור לעיל, תכליתו של סעיף 6 לחוק משפיעה על קבוצת השיקולים הענייניים שעליה יש לבסס החלטה מינהלית הניתנת מכוחו של הסעיף. בהקשר זה לא מצאתי תימוכין לעמדה שתכלית סעיף 6 כוללת גם את השיקול שעליו עמד חברי המשנה לנשיא סולברג בפסק דינו בעתירות, ועניינו ב"קיומה של קרבה רעיונית-מקצועית, שבכוחה לסייע לממשלה במימוש יעדיה" (בפסקה 12 לפסק דינו). מכל מקום, באשר לשאלה אם מדובר בשיקול ענייני ביחס לתפקידים בכירים בשירות הציבורי בכללותו, אפנה לקביעותיו של בית משפט זה בעניין אינשטיין (בעמ' 131-130), שניתנו פה אחד בהרכב מורחב של שבעה שופטים, ושעליהן עמדתי גם בפסק הדין מושא הדיון הנוסף:
"ההצדקה הנטענת למינויו של מר אינשטיין למשרת מנהל המינהל היא הזדהותו הרעיונית עם מדיניות הממשלה בכל הנוגע למדיניות הבנייה וההתיישבות ביהודה ושומרון. במקרה דנן סבורה הממשלה, כי דעותיו של עובד המדינה הינן תנאי בלעדיו אין בכל הנוגע למשרה רגישה, בתחום המצוי באחריותו של מנהל המינהל. טענה זו אינה יכולה לעמוד לא מן הבחינה העקרונית ולא מבחינת החוק. [...]