גם אם נקבל את הדעה, כי בתקופת כהונת ממשלה זו הפכה המשרה להיות רגישה מכפי שהייתה בעבר, עדיין לא נראה ראוי להחליף את עובדי המדינה באנשי שלומה של ממשלה מכהנת, רק משום שמדיניותה שונה ממדיניותה של ממשלה שקדמה לה. אין להטיל ספק במסוגלותו של עובד מדינה לבצע את מדיניות הממשלה כמתחייב מתפקידו, תהיינה דעותיו הפוליטיות אשר תהיינה. העובדה שתפקיד מסוים רגיש פוליטית עשויה להוות שיקול נגד למינוי פוליטי, משום ניגוד עניינים מובנה בין הצרכים הפוליטיים של השר הממנה לבין הצרכים הממלכתיים. לכאורה נראה שדווקא התפקיד הנידון, החולש על התיישבות באזורים רבים בארץ ולא רק ביש״ע, עלול ליצור ניגוד עניינים בין שקילת שיקולים פוליטיים לבין שקילת שיקולים מקצועיים ממלכתיים על-ידי אדם שמונה מלכתחילה בשל דעותיו הפוליטיות הנוגעות רק לחלק מתחומי המשרד."
- אף לא מצאתי תימוכין לעמדת חברי השופט מינץ שלפיה סעיף 6 נועד לפטור את הממשלה מקיום כל סוג של הליך תחרותי בעת מינוי הנציב, או כי הסעיף נועד לאפשר לממשלה גמישות בקביעת ההליך עקב תפקידו של הנציב בהגשמת מדיניותה. כאמור, הדיונים שקדמו לחקיקת סעיף 6 לחוק המינויים אינם כוללים אזכור למאפיין הגשמת המדיניות, אלא דווקא לצורך בחיזוק מעמדו של הנציב - על רקע "מאבק תמידי" שבו הוא מצוי עם שרי הממשלה - ובמניעת זיהויו עם שר ספציפי כזה או אחר. מכל מקום, חברי השופט מינץ מציין בחוות דעתו, ואני מצטרף לכך בהסכמה, כי "קשה לומר כי הגשמת מדיניות היא המאפיין הדומיננטי של משרת הנציב" (בפסקה 83 לחוות דעתו).
- לצד זאת, חברי השופט מינץ מטעים כי ניתן וראוי להתחשב ב"שיקולים הנוגעים ליכולתו המקצועית של אותו מועמד למלא אחר מדיניותה של הממשלה" - ובכלל זה "לעמדותיו המקצועיות בנוגע לאופן יישומה" (פסקה 119 לחוות דעתו). בהקשר זה הפנה חברי השופט מינץ, על דרך ההשוואה, לפסק הדין בעניין ג'רבי (בג"ץ 5657/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל [נבו] (24.11.2009)). באותו עניין נפסק:
"הטעם העקרוני הטמון בפטור ממכרז במינוי מנכ"ל למשרד ממשלתי נעוץ בהשקפה המקובלת מקדמת-דנא, לפיה מדובר בכהונה המצריכה יחסי אמון בין השר העומד בראש המשרד, לבין מנהלו הכללי, האחראי על ניהול המשרד והגשמת המדיניות והיעדים המוטלים עליו. בלא בסיס של יחסי אמון, קיימת סכנה כי ייווצרו פערים עמוקים בתפיסת תפקיד ניהול המשרד בין השר למנכ"ל, ושיתוף הפעולה הנדרש בין השר, המייצג את ענייני משרדו כלפי חוץ ובפני הממשלה, לבין מנכ"ל המשרד, האחראי על ניהולה התקין של המערכת המשרדית הפנימית, עלול להיפגע. ההכרה בקיומם של יחסי אמון כאמור, פירושה גם הכרה באפשרות כי תתקיים זיקה פוליטית בין השר לבין המנהל הכללי, המבטאת, לא אחת, גם תפיסה משותפת של מדיניות ראויה והגדרת יעדים, שהיא חלק ממערכת יחסי אמון הנבנית בין ממלאי תפקידים" (שם, בפסקה 27).