(-) התנהלותה של הממשלה עצמה, כאשר בהקשר זה ציינתי כך: "כיום, אין אפילו ניסיון להסתיר את הכוונה למנות את אנשי שלומם של הדרג הפוליטי, והדברים נאמרים בראש חוצות על ידי גורמים בממשלה. למעשה, מטענות משיבי הממשלה אף עולה הצהרת כוונות למינויים פוליטיים בשירות הציבורי, מה שמעורר חשש כי בחירת הממשלה במנגנון של ועדת מינויים (ובתחילת הדרך ועדה מייעצת) נועד לאפשר זאת" (בפסקה 61 לפסק דיני בעתירות).
על רקע זה סברתי כי "המשפט צריך להתאים עצמו למציאות המשתנה, ומתחזק לאין שיעור הצורך בקביעת ערובות של ממש להגנה על תכליתו העצמאית, הממלכתית והא-פוליטית של תפקיד נציב שירות המדינה" (שם, בפסקה 62). מכל מקום הדגשתי כי הימנעותו של בית המשפט מלהתערב בהליך מינוי הנציב לפני כ-14 שנה, נעשתה על רקע הנסיבות והעובדות שעמדו בפני בית המשפט באותה עת, ואין בכך בלבד כדי למנוע מעיקרא את קיומה של ביקורת שיפוטית במקרה דנן.
[במאמר מוסגר: כפי שציינתי לעיל, פרוטוקול ישיבת ועדת העבודה מיום 14.1.1959 - שבו הובא דיון מפורש ומאיר-עיניים על תכליתו של תפקיד נציב שירות המדינה - לא עמד לנגד עיניי בעת כתיבת פסק הדין בעתירות, וממילא הוא לא עמד לנגד עיניי בעת מתן פסק הדין בבג"ץ 2699/11 [נבו]. נוכח תוכנו של אותו פרוטוקול, ובשים לב לתקלה הטכנית שבגינה הוא לא תויק כדבעי באתר הכנסת, ספק בעיניי אם האמור בו עמד לנגד עיני יתר חברי ההרכב בבג"ץ 2699/11 [נבו]. לטעמי, נסיבה חדשה זו אך מחזקת את ההצדקה לעיון מחדש בבג"ץ 2699/11 [נבו].]
- חברי המשנה לנשיא סולברג, מצדו, סבר בפסק דינו בעתירות כי לא הוכחה הצדקה לסטות מפסק הדין בבג"ץ 2699/11, [נבו] וטעמיו לכך הובאו בפסק דינו המפורט. בדומה, חברי השופט מינץ חוזר ועומד בחוות דעתו על אותה שאלה מקדמית - האם קמה הצדקה לעיין מחדש בבג"ץ 2699/11 [נבו] - ומגיע לתשובה שלילית. אולם, חשוב להדגיש כי בנוסף לשינויי הנסיבות שחלו מאז מתן פסק הדין בבג"ץ 2699/11 [נבו] ופורטו לעיל, חל מאז שינוי נוסף ומשמעותי לא פחות: ההחלטה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין בעתירות, ולהעמיד לבחינה מחודשת בהרכב מורכב את המסקנה שנקבעה בו.
במסגרת העתירות מושא הדיון הנוסף עמדה לפנינו השאלה אם ראוי לעיין מחדש (במותב תלתא) בפסק דין קודם שניתן אף הוא במותב תלתא. מדובר בצעד שבית משפט זה מוסמך לנקוט, ואף נקט בפועל לא אחת (ראו למשל בעניין ההסתדרות הרפואית), אך הוא שמור ככלל למקרים חריגים. להבדיל, בשלב הנוכחי התכנסנו בהרכב מורחב, בעקבות החלטתו של חברי השופט מינץ על קיום דיון נוסף - שהוא הפורום הטבעי והמתבקש לעיון מחדש בקביעות קודמות שניתנו בבית משפט זה בהרכבים מצומצמים יותר. אלו כוללות, בענייננו, הן את פסק הדין מושא הדיון הנוסף, הן את פסק הדין בבג"ץ 2699/11 [נבו] שקדם לו. בנסיבות אלו, קיים לגישתי קושי בבחירתו של חברי להותיר את פסק הדין בבג"ץ 2699/11 [נבו] כנקודת מוצא וכנקודת ייחוס לבחינת החלטות הממשלה שעומדות על הפרק, גם בשלב הדיוני הנוכחי.
- אף לגופו של עניין, ראוי לחזור ולהדגיש שכל היריעה המשפטית הרחבה שנפרסה כיום בפנינו במסגרת ההליך דנן, לא עמדה כלל בפני בית המשפט בשנת 2011, וגם ההבנה לגבי חשיבות תפקידו של נציב שירות המדינה הלכה והתחדדה במהלך השנים. צא ולמד כי בפסק הדין בשנת 2011 אפילו לא מופיעה המילה "שומר סף" לגבי תפקיד נציב שירות המדינה. כמו כן, בפסק הדין משנת 2011 נעשתה השוואה בין תפקיד נציב שירות המדינה ובין תפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי ותפקיד הרמטכ"ל; השוואות אלה, כשלעצמן, מעידות עד כמה תפיסת התפקיד, כפי שהוצגה אז לבית המשפט, הייתה רחוקה ת"ק פרסה מתפיסת התפקיד כיום.
ודוק: התפקיד עצמו לא השתנה, אך במהלך השנים חל שינוי בתפיסה המשפטית-ציבורית-מוסדית לגבי טיבו ומוטת השפעתו של תפקיד נציב שירות המדינה (כביטויו של חברי, המשנה לנשיא סולברג בעניין מינויו של מר כחלון כמ"מ הנציב (בג"ץ 10548-01-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פסקה 8 [נבו] (28.1.2025))). למעשה, כבר ביום מתן פסק הדין בשנת 2011 חל שינוי נסיבות, עם פרסום דו"ח מבקר המדינה שבעקבותיו גובש מסמך אמות המידה. במסמך זה, שלא עמד בפני ההרכב דאז, נעשתה הבחנה מהותית בין סוגי משרות ותפקידים בכירים בשירות הציבורי, כאשר ביני לביני נקצבה כהונת הנציב - וקשה לחלוק על כך שמשרת הנציב נופלת, מבחינה מהותית, לקטגוריה שאליה סווגה במסמך אמות המידה, לפיה "נושא המשרה מופקד על שמירת האינטרס הציבורי ונדרשת ממנו מידה רבה של עצמאות ואי-תלות מקצועית" (פסקה 56 לפסק דיני מושא הדיון הנוסף).
- ובהמשך להערת חברי השופט מינץ (בפסקה 89 לחוות דעתו), שלפיה החלטת ממשלה 4062 סיווגה את משרת הנציב בקבוצת המשרות שבסעיף 2(א)(1) להחלטה, אשר כוללת שני סוגי משרות (משרות ניהולית בכירות; משרות ניהוליות-מקצועיות בכירות שבהן יש חשיבות מיוחדת לעצמאות ולאי-תלות) - ראוי להזכיר גם באיזו קטגוריה לא נכללה משרת הנציב במסגרת החלטה 4062. באותה החלטה נמנעה הממשלה מלכלול את משרת נציב שירות המדינה בקבוצת המשרות שבסעיף 2(ג)(3) לאותה החלטה: "משרות ניהוליות-מקצועיות בכירות, שהנושאים בהן מופקדים על ביצוע מדיניות הממשלה, והדורשות מידה גבוהה של אמון ותיאום בין נושאי המשרה לחברי הממשלה".
- לכן, לא בכדי שינה הייעוץ המשפטי לממשלה את טעמו לאחר שנת 2011 ואינני שותף אפוא לביקורת של חברי על כך. אף אנו, כשופטי בית משפט המעודד קביעת נהלים ואמות מידה ליישום הדין המינהלי, מחויבים לחזור ולבחון את עמדתנו, והפעם על רקע שינויים נורמטיביים אלה - שבעטיים מה שהיה סביר בשנת 2011, כבר אינו סביר בשנת 2026.
- למעשה, הממשלה עצמה הבינה כי מה שהיה נכון לעבר כבר איננו ישים, ולכן קבעה בשנת 2018 את החלטה 3793 - והעידה על עצמה בנקיטת חפץ כי זו הפעם האחרונה וכי לקראת בחירתו של הנציב בפעם הבאה, "הממשלה תידרש בעתיד לנוהל שיגובש על ידי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה לגבי דרכי מינויו של נציב שירות המדינה". הפעם הבאה עומדת כיום בפנינו, ולאחר ארבע פעמים של מינוי "אד-הוק" הגיעה העת לפרוע את השטר. כידוע, "רשות ציבורית, שקיבלה התחייבות על עצמה חייבת איפוא למלא אחריה במידה יתרה של יושר והגינות" (בג"ץ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד לו(2) 449, 470 (1981)).
- אם לא די בשינוי בתפיסה המשפטית-מוסדית-ציבורית לגבי מהות תפקידו של נציב שירות המדינה, הרי שגם המציאות בשטח השתנתה, וכבר הצבענו על "עלייה באינדיקציות המלמדות על פוליטיזציה בשירות הציבורי" כמו העלייה במספר המשרות הפטורות ממכרז; הנתונים העגומים על אודות תוצאות ירודות בשירותים הציבוריים; והיעדר אפקטיביות הביצוע של המדינה (בפסקה 58 לפסק דיני). לא למותר לציין כי גם נתונים אלה לא עמדו בפני בית המשפט בשנת 2011. לכל אלה יש להוסיף את האתגרים המיוחדים העומדים כיום בפני השירות הציבורי עקב התמורות שחלו בשנים האחרונות בשוק העבודה, לרבות אי-איוש תקנים בשירות הציבורי והתחרות עם המגזר הפרטי על אנשי המקצוע הטובים והמוכשרים - תמורות שההתמודדות עמן צפויה ללוות את השירות הציבורי במשך שנים ארוכות, ולא רק בטווח הזמן המיידי שלאחר המינוי הבא.
התעלמות מכל אלה, עלולה להעיד על עצימת עיניים ועל כך שבית משפט זה לא בתוך עמו הוא יושב, ולדידי, גישה כזו היא שעלולה להביא למדרון חלקלק ולפגיעה באמון הציבור בבית המשפט (במענה לפסקאות 150-149 לחוות דעתו של חברי השופט מינץ). הדברים אך מתעצמים על רקע התפקוד הלקוי של השירות הציבורי במהלך מלחמת "חרבות ברזל", ועל כך הצביע מבקר המדינה בדו"ח על אודות "הניהול הממשלתי של התחום האזרחי במהלך מלחמת חרבות ברזל" (3.9.2025). לכן, איני מקבל את עמדתו של חברי לפיה הנתונים על אודות מצבו של שירות המדינה רלוונטיים להתאמת המועמד לתפקיד, אך אינם רלוונטיים לקביעת מנגנון הבחירה (פסקה 100 לחוות דעתו). מנגנון הבחירה צריך להיגזר מהאתגרים העומדים בפני השירות הציבורי, ופשיטא כי למנגנון הבחירה השלכה רבתי על איכותו המקצועית-ניהולית של המועמד שייבחר ועל מידת עצמאותו ואי-תלותו בדרג הפוליטי.