(-) השיקולים ואמות המידה להפעלת המנגנון שנבחר, לא הוגדרו ואינם משוקפים לציבור. בתוך כך, ראש הממשלה אינו נדרש לפרט את השיקולים שהובילו אותו לבחירה במועמד ספציפי, או לפרט אילו מועמדים נוספים פסל ומדוע (ואזכיר כי ניסיון העבר מלמדנו כי בחירת מועמד יחיד למשרת נציב שירות המדינה על ידי ראש הממשלה, אינה בהכרח מובילה לאיתור המועמד המתאים ביותר מבחינה מקצועית (ראו פסקה 73 לפסק דיני בעתירות)).
(-) השיקולים לבחירת שלושת חברי ועדת המינויים המיוחדת, אף הם אינם גלויים לציבור. ובהקשר אחרון זה לא ניתן שלא לציין את התנהלות ראש הממשלה לאחר מתן פסק הדין מושא הדיון הנוסף - כאשר בסמוך לאחר מתן פסק הדין ולפני הגשת הבקשה לדיון נוסף, ביקש ראש הממשלה לסיים את כהונתם של מרבית הנציגים הנכללים ברשימה אשר - ככל שפסק הדין בעתירות יבוטל - מתוכה יתמנו שניים מתוך שלושת חברי ועדת המינויים המיוחדת (ראו פסקה 48 לעיקרי הטיעון מטעם היועצת המשפטית לממשלה בדיון הנוסף). על כן, אני מתקשה לקבל כנקודת מוצא אבסולוטית את אמירתו של חברי כי ועדת המינויים מורכבת "מחברים נעדרי גוון פוליטי" (פסקה 137 לחוות דעתו). ודוק: יכול אדם או מינוי להימצא נטול "זיקה פוליטית" אך למרות זאת, לשאת גוון פוליטי, ולעיתים, אף גוון פוליטי עז.
(-) היעדר התייחסות בעמדת הממשלה לשיקול בדבר שימור עצמאותו ואי-תלותו של נציב שירות המדינה. בהקשר זה לא למותר להזכיר כי היה זה ראש הממשלה עצמו אשר הצהיר בעבר על "תמיכתו המלאה במעמדו הסטטוטורי העצמאי של נציב שירות המדינה, במעמדו החוקתי של מוסד נציב שירות המדינה, ובחשיבות השמירה על מוסד זה כגורם עצמאי, שאינו מושפע משינויים פוליטיים, בין היתר, מוסד שאינו תלוי בחילופי שלטון" (בג"ץ 4446/96 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נ(3) 705, 708 (1996) (להלן: עניין גל-נור)). שיקול חשוב זה - שכאמור ניתן למצוא לו תימוכין גם בהליכי חקיקת חוק המינויים - לא קיבל ביטוי של ממש בהחלטת הממשלה ובשיח שקדם לה, ואף לא בטיעוני הממשלה בעתירות מושא הדיון הנוסף. אוסיף כי על פי הפסיקה, אחת הנסיבות שעשויות להצדיק את העברת נטל הראיה לרשות להראות כי החלטתה התבססה על שיקולים ענייניים בלבד, היא קיומה של "החלטה 'שותקת' המעידה על עצמה כי התבססה על טעמים בלתי עניינים" (עע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים, פ"ד סד(2) 1, 40 (2010); כן ראו האסמכתאות שפורטו בפסקה 48 לפסק דיני בעתירות).