"בכל פעם שתצטרך לבחור בין אנשים טובים ובין אנשים נאמנים - וזו תהיה לרוב הברירה שלך כראש ממשלה, לא כפוליטיקאי - אל תהסס, תבחר תמיד בטובים, כי הטובים יהיו גם נאמנים, אבל הנאמנים לא ייעשו לטובים יותר" (יצחק גל-נור לא, אדוני הנציב: מאחורי הקלעים של הפוליטיקה והמינהל בישראל 569-568 (2003)).
כאשר ראש הממשלה, שהוא אדם פוליטי, בוחר בעצמו את נציב שירות המדינה, על מנת לקדם "מדיניות" עלומה שעל טיבה וקנקנה איננו יודעים דבר, התוצאה היא אחת: מינוי פוליטי של נציב שירות המדינה.
מי שישלמו את המחיר על כך, הם כולנו, אזרחי המדינה.
אחר הדברים האלה
- לאחר שהובאו בפני חווֹת דעתם של חבריי, אוסיף מספר הערות קצרות.
- על סעיף 6 לחוק המינויים: חבריי המשנה לנשיא סולברג והשופטים מינץ ווילנר תולים הררים בסעיף 6 לחוק, אשר כאמור מקנה פטור ממכרז לפי סעיף 19. אך כפי שהראתה חברתי, השופטת ברק-ארז, פטור שניתן מחובה X אין משמעו בהכרח פטור גם מחובה Y. ומזווית אחרת: המכרז הוא גולת הכותרת של ההליך התחרותי, בהיותו הצורה הקשיחה ביותר (הנפוצה כיום בשירות הציבורי) של הליך מסוג זה. אולם, מן הפטור ממכרז מסיקים חבריי פטור גורף ומוחלט גם מהליכים תחרותיים שהם פחות קשיחים ממכרז. כך, במקום כלל הפרשנות "בכלל מאתיים מנה" (בבלי, סנהדרין לא, ע"א), יוצא לשיטת חבריי כלל הפוך לפיו "בכלל מנה מאתיים". הסבר משכנע להיסק מרחיק-לכת זה - לא מצאתי.
אף לא מצאתי בחוות דעתם של חבריי, המשנה לנשיא סולברג והשופטת וילנר, התייחסות להחלטת הממשלה משנת 2018 ולנפקותה על החלטות הממשלה דהיום, כמו גם לטענות רבות אחרות שהעלו הצדדים בפנינו.
- על חדירת שיקולים זרים לשירות הציבורי: אך לאחרונה קבע בית משפט זה, פה אחד, כי גורם מינהלי שנדרש להפעיל סמכות מינוי רגישה בשירות הציבורי, יהא כפוף למגבלות שונות במישור שיקול הדעת במטרה למנוע ככל האפשר חדירת שיקולים זרים. כוונתי היא לפסק הדין בבג"ץ 3545-11-25 בוארון נ' היועצת המשפטית לממשלה [נבו] (16.11.2025), ולהמשכו בבג"ץ 58681-11-25 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים [נבו] (3.12.2025) - אשר עסקו בהחלטת שר המשפטים בעניין מינוי גורם מלווה ומפקח לחקירה משטרתית רגישה. [לשלמות התמונה אציין כי בפרשה עתיד להתקיים דיון נוסף, אך הוא לא יעסוק בהליך החקירה הפרטני שעמד ברקע הפרשה (ראו החלטתי בדנג"ץ 54128-11-25 [נבו] מיום 4.12.2025)].
הנסיבות העובדתיות שעמדו ברקע אותה פרשה, ממחישות כמאה עדים את חשיבות תפקידו של נציב שירות המדינה כשומר סף בשירות הציבורי. זאת, בשל תפקידו של ממלא מקום נציב שירות המדינה באותה הפרשה לייעץ לשר המשפטים בהליך מינוי גורם מלווה ולשמש חותמת כשרות מקצועית להליך המינוי. זוהי אך דוגמה אחת, מן העת האחרונה, למיקומו הגיאומטרי של נציב שירות המדינה בצמתי קבלת החלטות רגישים ביותר בשירות המדינה - כגורם הנדרש לתפקד באופן עצמאי, מקצועי ונטול פניות. רבים מן הצמתים הללו נמצאים הרחק מעינו הבוחנת של הציבור, והשלכותיהם מתגלות לא פעם רק בדיעבד. לצערי, לא מצאתי בחווֹת דעתם של חבריי מענה מספק לחשש מפני חדירת שיקולים פוליטיים זרים להליך מינויו של נציב שירות המדינה, וממילא גם לכל אותם צמתים שבהם מעורב הנציב מתוקף תפקידו (ואזכיר את עמדת בא-כוח הממשלה כי מינוי הנציב "חייב להיות פוליטי").
- על תפקודו של שירות המדינה: חברי המשנה לנשיא סולברג מוצא לייחס חשיבות רבה ל"יכולת התפקוד של הנציבות, ושל שירות המדינה שתלוי בה" (פסקה 5 לחוות דעתו). התקשיתי ליישב בין עמדתו זו ובין העמדה שאותה הביע בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, שם סבר כי "אל לנו להידרש לסוגיות דוגמת התנהלותה הכללית של הממשלה הנוכחית או מצבו הכללי של שירות המדינה" (בפסקה 76 לחוות דעתו שם; ההדגשה הוספה - י"ע). אודה כי תמהתי לנוכח נכונותו של חברי להתחשב בנתון זה כתימוכין לגישתו המקבלת את עמדת הממשלה, בעוד שלשיטתו יש להתעלם מאותו שיקול ממש בעת בחינת החלטות הממשלה בראי כללי המשפט המינהלי.
מכל מקום, התקשיתי להבין למי מופנים דברי התוכחה בנוגע לעיכוב באיוש תפקידו של נציב שירות המדינה. אזכיר כי פסק הדין מושא הדיון הנוסף ניתן כבר לפני קרוב לשנה - כאשר הממשלה היא שהגישה בקשה לקיום דיון נוסף, לה נעתר חברי השופט מינץ. אילו ראתה הממשלה חשיבות עליונה במינוי נציב קבוע במהירות האפשרית, ברי כי היה ביכולתה לקדם זאת בינתיים בהתאם למנגנון מינוי תחרותי (בהתאם לדעת הרוב בפסק הדין מושא הדיון הנוסף), וזאת אף אם בהמשך היה מתברר - כפי שסבורים חבריי עתה - כי המנגנון שהעדיפה הממשלה עומד אף הוא בכללי הדין.
- ולבסוף, על שינויי המציאות: המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, נוהג לומר כי "השכל הישר הוא חבר במועדון". בדומה, גם המציאות היא חברה במועדון, ובוודאי שהיא אינה נתון "לבר-משפטי". מתן משקל לשינויי הנורמות השלטוניות והמינהליות בשנים האחרונות, בפרט בכל הנוגע למינויים, אינו רק עניין של היגיון ושכל ישר, אלא הוא חלק יסודי מן העשייה השיפוטית. היה זה השופט ש' אגרנט שאמר, כבר לפני 75 שנה, כי "לעתים נעוץ תהליך התפתחותה החיונית [של ההלכה - י' ע'] בתנאי החיים המשתנים" (ע"א 58/50 ברנר נ' וינריך, פ"ד ה 1451, 1460 (1951)) - והדברים הם בבחינת מושכלות יסוד בכל תחומי המשפט.
על כן, דווקא "כאשר הספינה גם כך משייטת במים סוערים" (כדברי חברי המשנה לנשיא סולברג, בפסקה 8 לחוות דעתו), עצימת עיניים מפני שינויי המציאות חוטאת לשורש תפקידו של בית המשפט - אשר עליו המשימה, כחלק ממערך האיזונים והבלמים, לשמור ולהישמר מפני שרטון או קרחון שעלולים להוריד את הספינה למצולות. את המחיר על עצימת עיניים זאת - נשלם גם נשלם (כלשונו של המשנה לנשיא בפסקה 8 לחוות דעתו).