ברם, מטבע הדברים, תכליתו הבסיסית של כל מנגנון למינוי נציב, בכל עת, היא לבחור את האדם המתאים ביותר לתפקיד זה; משקלה של תכלית זו אינו משתנה בהתאם למצבו של השירות הציבורי בתקופה זו או אחרת. בתוך כך, חזקה על המחוקק כי תכלית זו היא שעמדה לנגד עיניו כאשר חוקק את סעיף 6 לחוק המינויים, על הוראת הפטור ממכרז שבו; וכי תכלית זו היא שניצבה בבסיס ההליכים למינוי נציב שקבעו ממשלות ישראל לדורותיהן (הליכים שלא היו תחרותיים). אינני סבורה אפוא כי מצבו של השירות הציבורי כיום רלוונטי לטענה שלפיה יש לבחור את האדם המתאים ביותר לתפקיד הנציב.
- אם כן, נראה כי, הלכה למעשה, משמעות הטיעון הנדון היא שמנגנון מינוי תחרותי יממש במידה הרבה ביותר את התכלית שעניינה בחירת האדם המתאים ביותר לתפקיד הנציב; וכי לפיכך, מנגנון מינוי שאיננו תחרותי הוא בלתי סביר באופן קיצוני.
אולם, שומה עלינו לזכור כי לא עלינו המלאכה לקבוע מהי הדרך המיטבית לבחירת האדם המתאים ביותר לתפקיד הנציב. תפקידנו כבית משפט הוא להכריע בשאלה אם מנגנון המינוי שנקבע עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ובהן סעיף 6 לחוק המינויים וכללי המשפט המינהלי. כידוע, "בית המשפט אינו בוחן את תבונתה או יעילותה של ההחלטה; הוא לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו; ואף אם היה מחליט אחרת לו היה בנעלי הרשות, הוא לא ישנה מהחלטתה כל עוד לא נפל בה פגם במישור החוקיות המקים עילה להתערבות במעשה המינהלי" (בג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, פס' 11 [נבו] (26.11.2012)). לפיכך, אף אם בית המשפט סבור כי בשים לב למאפייני תפקיד הנציב, הדרך הראויה למינויו עוברת בהליך תחרותי, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי כך מורה הדין.
על כן, אינני סבורה כי הטיעון בדבר מצבו של השירות הציבורי כיום, והשאיפה למנות את האדם המתאים ביותר לתפקיד הנציב, מובילים בהכרח למסקנה כי כל הליך למינוי נציב שאינו תחרותי הוא בלתי סביר באופן קיצוני.
- די אפוא באמור, כדי להוביל למסקנה כי אין בטיעונים הנוגעים לעילת הסבירות, כדי להצדיק מתן סעד שעניינו חיוב הממשלה לקיים הליך תחרותי לבחירת נציב שירות המדינה.
- עם זאת, למעלה מן הצורך, קשה עד מאוד שלא להזכיר בהקשר זה את פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 2699/11 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל [נבו] (17.5.2011) (להלן: בג"ץ 2699/11) [נבו], שניתן בהמשך לעתירה שבה התבקש בית המשפט - כבענייננו - לקבוע כי יש למנות את נציב שירות המדינה באמצעות הליך תחרותי של ועדת איתור. וכך נקבע שם:
"לא ניתן לומר כי מינוי בדרך של ועדת מינויים חורג ממתחם הסבירות. ועדת מינויים אינה ועדת סרק. תפקידה לבחון את כישוריו של המועמד ואת התאמתו לתפקיד. בכך מבקשת הועדה להבטיח כי מינוי נציב שירות המדינה נעשה משיקולים ענייניים, ולא משיקולים פוליטיים כאלה ואחרים. לא ניתן לומר כי 'הסתפקות' בוועדה שכזו, וזאת כאמור מעבר לנדרש על פי חוק, לוקה בחוסר סבירות" (בפס' 7; ההדגשות אינן במקור).