(-) שלישית, בכל הנוגע להתנהלות הממשלה הנוכחית, הרי שיש קושי מובנה בשינוי הדין בשל טעמים מסוג זה.
- אם כן, אינני סבורה כי התמורות הנ"ל, המפורטות בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, מצדיקות סטייה מההלכה שנקבעה בפסק הדין בבג"ץ 2699/11, [נבו] שלפיה, כאמור, בכל הנוגע למינוי הנציב, "לא ניתן לומר כי 'הסתפקות' בוועדה שכזו [ועדת מינויים - י"ו], וזאת כאמור מעבר לנדרש על פי חוק, לוקה בחוסר סבירות".
ניגוד עניינים
- חברתי, השופטת ברק-ארז, קבעה בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, כי בשים לב לחלקו של ראש הממשלה במנגנון המינוי שנקבע בהחלטה 2344; ולנוכח המגבלות החלות על מעורבותו במינוי לתפקידים בתחום של אכיפת החוק, בשל המשפט הפלילי המתנהל בעניינו, הרי שדין ההחלטה האמורה להתבטל, בשל הכלל בדבר מניעת ניגוד עניינים.
ברם, יוזכר כי הסעד שניתן בפסק הדין מושא הדיון הנוסף לא התמצה בביטול החלטה 2344, אלא עניינו בחיוב הממשלה לקיים הליך תחרותי למינוי הנציב. בהמשך לכך, אף אם אניח, לצורך הדיון בלבד, כי ראש הממשלה מנוע מעיסוק בבחירת הנציב לנוכח המגבלות החלות על מעורבותו במינוי גורמים במערכת אכיפת החוק, הרי שאין קשר רציונלי בין מניעות נטענת זו לבין הסעד שניתן, משאין בעצם קיומו של הליך תחרותי כדי למנוע את מעורבותו של ראש הממשלה בהליך. לו הטענה הייתה כי יש להורות על ביטול החלטה 2344, משיש בה כדי להפר את הסדרי ניגוד העניינים החלים על ראש הממשלה בשל המשפט הפלילי המתנהל בעניינו, הסעד המתבקש היה למנוע את מעורבות ראש הממשלה בהליך למינוי נציב שירות המדינה, תהא מתכונת ההליך אשר תהא. ברם, כאמור, לא זה הסעד שניתן בענייננו. אינני סבורה אפוא כי יש במניעות נטענת זו של ראש הממשלה כדי להביא לקבלת העתירות דנן, במובן של חיוב הממשלה לקיים הליך תחרותי למינוי הנציב - בהינתן שגם בהליך מסוג זה תהיה לממשלה, ובכלל זה לראש הממשלה, את המילה האחרונה, כאמור בסעיף 6 לחוק.
שוויון
- עוד נקבע בפסק דינה של חברתי, השופטת ברק-ארז, כי גם שיקולי שוויון מובילים להטלת חיוב על הממשלה לקיים הליך תחרותי למינוי הנציב. זאת, לנוכח החובה לקיים הליך קבלת החלטות תחרותי ושוויוני, שהיא יישום של החובה הכללית להבטיח הזדמנות שווה. ברם, אינני סבורה כי קיימת בדין חובה כללית להבטיח הזדמנות שווה ביחס להתמודדות על כל משרה ומשרה בשירות הציבורי. למעשה, עצם הכרת הדין בפעילותן של הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים ושל ועדת המינויים - אשר במסגרתן מתנהל כאמור הליך שאינו תחרותי למינוי בכירים בשירות המדינה - מלמדת כי אין בנמצא חובה כללית מסוג זה. לפיכך, לדעתי, אין בטיעון הנדון כדי להוביל לחיוב הממשלה לקיים הליך תחרותי למינוי נציב שירות המדינה.
סיכום
- המסקנה העולה מכל האמור היא, כי אין בהוראת סעיף 6 לחוק ובכללי המשפט המינהלי, כדי לחייב את הממשלה לקיים הליך תחרותי למינוי נציב שירות המדינה. כפי שבואר לעיל, לא מצאתי כי יש בטיעונים שהתבססו על עילות השיקולים הזרים, הסבירות, ניגוד העניינים והשוויון, כדי להטיל על הממשלה חיוב כאמור.
סוף דבר
- לנוכח כל האמור, אני מצטרפת למסקנתו של חברי, השופט מינץ, כי יש לבטל את פסק הדין מושא הדיון הנוסף, ולהותיר על כנה את החלטה 2344.
| יעל וילנר |