כך הם פני הדברים גם ביחס לאמירות שנאמרו בתצהירו של מר ברק ביחס לערבויות לפי חוק המכר דירות, כאשר נטען על ידו כי ערבויות שכאלה ניתנות "רק על ידי מי שמוכר זכות במקרקעין")ראו פסקה 35 לתצהירו).
- כשעומת מר ברק בחקירתו הנגדית עם חוות דעת המומחה החשבונאי שהוגשה מטעם העוררת, רו"ח שמואל מרקו (ראו עמוד 162 שורות 18-23, עמוד 163 כולו, עמוד 164 כולו ועמוד 165 שורות 1-8) - לא היו בפיו תשובות מניחות את הדעת לשאלות שהופנו אליו ובסופו של דבר, כשהתבקש לומר מהו הבסיס לטיעונים שהועלו על ידו, תשובתו התמצתה בכך שהוא מבסס תשובותיו "ממרום שנות ניסיוני" (שורה 8 בעמוד 165 לפרוטוקול מיום 2.11.22).
גם כאשר עומת מר ברק בחקירתו הנגדית עם הוראות חוק המכר (דירות) ועם הגדרת "מוכר" בחוק האמור, הכוללת גם מי שמוכר דירה שבנה על קרקע של זולתו (ראו עמוד 165 שורות 9-23, עמוד 166 שורות 1-18) ניתנו על ידו תשובות מתחמקות.
- מר ברק התחמק לכל אורך חקירתו הנגדית ממתן תשובות ענייניות לשאלות שנשאל על ידי ב"כ העוררת. כך למשל, כאשר נתבקש לאשר שגם המשיב מתקן שומות בעילה של טעות משפטית, ורק לאחר שהוועדה דרשה ממנו תשובה - גרס כי מדובר בכמות מועטה "אפילו לא כף יד אחת" (ראו פרוטוקול 2.11.22 עמוד 161 שורות 16-23 ועמוד 162 שורות 1-12).
מעבר לעובדה, שהראיות הנוספות שהוגשו כחלק מתצהירה של גב' ברוך מחברת שמואל ברוך, מעמידות בספק את גרסתו זו של מר ברק, הרי שלוועדת הערר דנן, בשל כמות העררים הנדונים בפניה, ידוע היטב היקף תיקוני השומה המבוצעים, ובאופן תדיר, על ידי המשיב 1, תוך שימוש בעילה של סעיף 85(א)(3) לחוק, ואין המדובר בכמות מועטה כלל ועיקר, בוודאי שלא כמות של "כף יד אחת".
- התנהלות זו של מר ברק לא אפשרה מתן משקל של ממש לעדותו, מה גם שכאמור לעיל - המשיב לא ביאר כלל מהי הנגיעה של מר ברק לעניין ההחלטה בבקשות התיקון ולנושא של מכרזי "מחיר למשתכן", משלא הוא זה שדן בבקשות האמורות ולא הכריע בהן.
אדגיש, כי אין די בכך שמטעם המשיב יוגש תצהיר ויובא לעדות עד כלשהו ממשרדו, אלא נדרש כי יהיה זה בעל התפקיד במשרדי המשיב שבחן וקיים דיון בבקשות לתיקון השומה, הפעיל את שיקול דעתו, על בסיס טיעונים ומסמכים שעמדו לנגד עיניו, והכריע בבקשת התיקון - הכרעה העומדת ביסוד העררים דנן ואשר אותה נדרשת ועדת הערר לבחון.
מתצהירו של מר ברק ומעדותו בחקירתו הנגדית עולה כי מר ברק אינו העד המתאים והנכון להעיד מטעם המשיב בכל הקשור והמתייחס לסוגיה הנדונה בעררים דנן.
- כעת, לבחינת הטענות לגופן: המשיב העלה בסיכומיו טענה לפיה מאחר שמדובר בבקשה לתיקון שומה עצמית, ולמעשה לביטול השומה העצמית והצהרת העוררת בה - הרי שיש לבחון ולאשר בקשות כאלה במשורה ורק במקרים חריגים, ויש לבחון באילו עילות ניתן לאפשר לנישום, אם בכלל, לתקן ולבטל את הצהרתו. לגישת המשיב, אף אין לייצר סימטריה בין תיקון טעות בתוכן ההצהרה שהגיש נישום, לבין תיקון טעות ביוזמת המשיב.
בחנתי טענתו זו של המשיב כפי שהועלתה בסיכומיו, ולא מצאתי בה מהו המקור החוקי או האסמכתא המשפטית מתחום דיני מיסוי מקרקעין, עליהם מבקש המשיב לבסס טיעון זה.
- אין בלשונו של סעיף 85 (א) לחוק מיסוי מקרקעין, על שלושת תתי-סעיפיו, כל אבחנה בין סוג בקשת התיקון המבוקשת (למשל - תיקון בנושא הקביעה אם מדובר במכירת "זכות במקרקעין" אם לאו), או בין זהות מבקש או מבצע התיקון.
למעשה, על פניו לשונו של סעיף 85(א) לחוק מאפשרת הגשת בקשה לתיקון שומה עצמית שאושרה, שכן נקבע בו כי "המנהל רשאי, בין ביוזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס, לתקן שומה שנעשתה לפי סעיף 78(ב) או (ג) או לפי סעיף 82.... " [ההדגשה אינה במקור - א.ו.]
- סעיף 78 לחוק כותרתו "שומה במכירת זכות במקרקעין או בפעולה באיגוד מקרקעין" והוא קובע:
")א) נמסרה למנהל הצהרת מוכר או עושה פעולה לפי סעיף 73(א) או (ב), יראו את ההצהרה כקביעת שבח בידי אותו אדם (להלן - שומה עצמית), והמנהל ישלח למוסר ההצהרה, בתוך 20 ימים מיום שנמסרה לו ההצהרה, הודעה בדבר סכום המס שמוסר ההודעה חייב בו לפי ההצהרה; דין הודעה כאמור כדין שומה שנמסרה לגביה הודעת שומה לפי סעיף 86.