(ב) המנהל רשאי, בתוך שמונה חודשים מיום שנמסרה לו ההצהרה, לבדוק אותה ולעשות אחת מאלה:
(1) לאשר את השומה העצמית;
(2) אם יש לו טעמים סבירים להניח שההצהרה אינה נכונה - לקבוע לפי מיטב שפיטתו כאמור בסעיף 79א, את יום המכירה, שווי המכירה, יום הרכישה, שווי הרכישה, סכום השבח, התוספות, הפטורים המותרים מהשבח על פי כל דין והמס החל; שומה לפי פסקה זו יכול שתיעשה בהתאם להסכם שנערך עם המוכר או עושה הפעולה, לפי העניין;
(3) אם שוכנע שנפלה בשומה כאמור בפסקה (1) או (2) טעות חשבון - לתקנה, ביוזמתו או לבקשת המוכר או עושה הפעולה; תיקן המנהל כאמור שומה שאושרה לפי פסקה (1), יוסיפו לראות בה שומה עצמית.
(ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו- (ב) יחולו, בשינויים המחויבים, גם על הצהרת רוכש זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין, לפי סעיף 73(ג). "
- במקרה הנדון, העוררת הגישה למשיב הצהרות ושומות עצמיות לאחר זכייתה בשלושת המכרזים מושא העררים דנן, במסגרתן הצהירה על רכישת זכות במקרקעין, והמשיב אישר את השומות העצמיות הנ"ל לפי סעיף 78(ג) לחוק מיסוי מקרקעין.
לפיכך, קיימת סמכות לפי סעיף 85(א) לחוק מיסוי מקרקעין לתקן את השומות העצמיות שהוגשו על ידי העוררת ואושרו על ידי המשיב לפי סעיף 78(ג) לחוק.
- המחוקק לא מצא לנכון ליצור אבחנה כלשהי בין תיקון שומה עצמית לבין תיקון שומה לפי מיטב השפיטה, וכן לא מצא לנכון לאבחן בין תיקון שומה המבוקש על ידי נישום לבין תיקון שומה ביוזמת המשיב. למעשה, לשונו של סעיף 85 (א) לחוק מיסוי מקרקעין מעידה על זהות אפשרויות לתיקון כאשר מדובר בשומה עצמית ובשומה לפי מיטב השפיטה ובסימטריה בין המשיב לבין נישום בכל הקשור והמתייחס לתיקון שומה.
יצוין בהקשר זה, כי הלשון הנקוטה בסעיף לפיה המנהל רשאי לתקן את השומה לפי "דרישת" הנישום, מרמזת דווקא על כוחה של דרישה זו, כדי כך שניתן לסבור כי לפנינו אחד מאותם מקרים שבהם יש לפרש את הרשות הנתונה למנהל ("רשאי" לתקן את השומה) כקרובה יותר ל"חובה" מאשר רשות סתם (ראו: בג"ץ 242/61 אהרן ברגשטיין נ' הממונה על גביית השכר (27.12.1961)). על כל פנים, בוודאי שכוחה של "דרישה" זו אינו נופל מכוחה של "יוזמת" המנהל לתקן שומה, ובתנאי, כמובן, שהתקיימו התנאים הנקובים בסעיף 85 לחוק.
- מכאן, שלשון החוק ברורה ואינה תומכת כלל ועיקר בטיעון המשיב, ודי בכך כדי לדחות את טענתו זו של המשיב, שכן ההלכה הפסוקה חזרה והבהירה, כי כאשר לשון החוק ברורה ומפורשת, די בה והיא זו הקובעת את גבולות הפרשנות.
ראו לעניין זה, עמדת כבוד השופט מינץ בע"א 9817/17 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' מיטל אביבי רייך ואח' (21.2.2021) (להלן - פס"ד אביבי רייך), אשר עסק בפרשנות סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין ובשאלה האם ניתן להאריך מכוחו את תקופת 4 השנים הקבועה בסעיף 85(א) לחוק.