מכאן, שקבלת עמדת המשיב תוביל, למעשה, לריקון העילה של סעיף 85(א)(3) לחוק מכל תוכן, בכל הקשור והמתייחס לנישומים. שכן, לגישת המשיב אין להכיר באפשרות של נישום להיקלע לכלל טעות, הגם שהמחוקק והלכה הפסוקה קבעו כי העילות הקבועות בסעיף 85 לחוק חלות גם על נישומים וגם על מנהל מיסוי מקרקעין.
- זאת ועוד, המשיב איננו רק בגדר מי שבוחן את ההצהרה שהוגשה לו. דומני, כי הגדרה זו מגמדת ומצמצמת עד מאוד את מהות תפקידו של מנהל מיסוי מקרקעין, האמון על בחינת שומה עצמית ואת הסמכויות המוקנות לו על פי החוק.
בידי המשיב מצויים ידע, ניסיון, כלים, אמצעים ומידע שאינם נופלים מהמידע המצוי בידי הנישום, ולטעמי, בוודאי בכל הקשור לתחום של מיסוי מקרקעין - אף עולה עליו.
המשיב אינו נסמך רק על המידע המוצג על ידי הנישום, אלא רשאי ויכול להניח ידיו על מידע רב, מקיף ומגוון יותר, כדי לקבוע עמדה באשר לשומה העצמית שהוגשה לו ואם יש מקום להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה. כך, בוודאי מקום בו מדובר בסוגיה משפטית-מיסויית, קל וחומר סוגיה שיש לה השפעות רוחב מקיפות והרלוונטית לעסקאות רבות, וביתר שאת כאשר אין מדובר בעסקאות הנערכות בין אנשים פרטיים, אלא עסקאות להן שותפה המדינה, שהן פועל יוצא של מדיניות הממשלה והחלטותיה ושהמסמכים הנוגעים להן מנוסחים ומוכתבים על ידי המדינה.
מכאן, שהניסיון לאבחן בין יכולותיו של נישום לבין יכולותיו של המשיב בכל הנוגע לדיווח או להוצאת שומה, בהקשר של הפעלת הסמכות לפי סעיף 85 לחוק - דינו להידחות.
- גם הטענה כי יש לקבוע את התנאים המקדמיים הנוקשים ביחס לסוג בקשות לתיקון שומה דוגמת בקשת העוררת כאן, שמשמעותה היא ביטול ההצהרה על רכישת זכות במקרקעין, והשוואתה לפסיקה בעניין סעיף 147 לפקודת מס הכנסה - אינה נכונה בעיניי.
שוב אדגיש, שלילת האפשרות או הקשחת התנאים להגשת בקשה לתיקון שומה, בה נטען כי יש לתקן את השומה העצמית באופן שייקבע כי אין המדובר ברכישת "זכות במקרקעין" במשמעות החוק, מאחר שנפלה טעות בהצהרת הנישום בעניין זה - כמוה כקביעה כי לנישום לא עומדת העילה של טעות משפטית, ואפילו לא טעות משפטית מובהקת כדוגמת זו הנוגעת לשאלת עצם קיומה או העדרה של "זכות במקרקעין", כעילה לתיקון שומה. לשון החוק והפסיקה אינן תומכות בפרשנות כזו.
- בנוסף, הוראות הביצוע הקיימות בתחום של מיסוי מקרקעין והמתייחסות לסעיף 85 לחוק - אינן עוסקות כלל בתנאים מקדימים שיש להציב לנישום המבקש תיקון שומה לפי סעיף 85, או ביצירת הקבלה בין תיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין לבין תיקון דו"ח או תיקון שומה לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה. ולא בכדי.
- הפסיקה המוקדמת יותר של בית המשפט העליון נקטה גישה מקלה גם בעניין תיקוני שומה לפי סעיף 147 לפקודה - ראו פסק דינו של כבוד השופט א. ויתקון בע"א 264/64 בן ציון ואח' נ. פקיד השומה ת"א 4, פד"י יט (1) 245 (להלן - פס"ד בן ציון), אשר דן בשאלה אם נציב מס הכנסה מוסמך להפעיל סמכויותיו לפי סעיף 147 לפקודה, כשלא נתגלו לו עובדות חדשות לאחר עריכת השומה וכאשר מדובר בפתיחת שומה בהסכם, וכאשר הדבר היחיד שהשתנה הוא גישתו המשפטית של הנציב. בפס"ד בן ציון קבע כבוד השופט ויתקון כי:
"כמו השופט המלומד אף אני סבור, שהנציב היה מוסמך לפעול כפי שפעל, על אף העובדה, שבאותה מחלוקת הושג הסכם בין פקיד השומה והנישומים ושלא נשתנה ולא נתחדש מאומה מלבד גישתו המשפטית של הנציב. למותר לציין שדבר כזה אינו רצוי ושיש להימנע ממנו ככל האפשר, אך הסמכות קיימת ולפעמים אין מנוס מלהשתמש בה.