מקום בו נקבע מחיר מקסימלי למ"ר דירתי, הרי שהעוררת יכולה רק לנוע בתוך הטווח שהגדירה לה המדינה, בין המחיר המופחת שנקבע לרכישת הקרקע לבין מחיר המקסימום של מ"ר דירתי. קיבוע המחיר של מ"ר דירתי, במשולב עם העובדה כי מחיר הקרקע הינו נתון ידוע וקבוע - מביא לכך שמרווח הרווח של העוררת מתקבע, ובפועל - גם אם מתרחשת עלייה במחירי דירות, או אם שווי המקרקעין עולה - הרי שהעוררת אינה נהנית מכך. ובאותה מידה, העוררת אינה מפסידה מירידת מחיר הדירה או מירידת שווי המקרקעין.
על כן, הקונספט של מכרז "מחיר למשתכן" מוביל לתוצאה לפיה לעוררת אין למעשה זיקה כלכלית אמיתית עם המקרקעין אותם לכאורה "חכרה" - עם עליית שווים או עם שינויים בהם. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם המהות של רכישת "זכות חכירה" במקרקעין. למעשה, תוצאה זו מאפיינת באופן מיטבי את הזכות הכלכלית הקיימת בידי מי שמעניק שירותי בניה לבעל הקרקע, דהיינו קבלן מבצע. הנאתו הכלכלית אינה מהמקרקעין עצמם. הנאתו היחידה והבלעדית היא מהבניה, ומהריווח שהוא מפיק מאותה בניה.
יתר על כן, וכפי שהוסבר לעיל, מאחר שמדובר במפרט בניה "קשיח" ודווקני, יכולתו של הקבלן הזוכה להציע מחיר טוב יותר במכרז לעומת מתחריו (דהיינו מחיר מכירה נמוך יותר לזכאים), תלויה בעיקרו של דבר באפשרותו לשאת בתקורות בנייה נמוכות יותר מאלו של המתחרים.
- מכאן, שהמהות המשפטית האמיתית של ההתקשרות בין המדינה לבין העוררת היא של התקשרות עם פרויקטור מבצע, המהווה את ידה הארוכה של המדינה, כאשר התשלום לפרויקטור כזה בא לידי ביטוי בפער שבין מחיר הקרקע לבין המחיר למ"ר דירתי שהוצע על ידי העוררת במכרז "מחיר למשתכן". העובדה כי התמורה לעוררת, הפרויקטורית, אינה משולמת על ידי מזמינת הבנייה - המדינה, אלא על ידי גורם אחר, כביכול צד ג' - רוכש הדירה, בעל הזכאות לדירת "מחיר למשתכן", אינה מעלה או מורידה מבחינת המהות המשפטית האמיתית, מקום בו זהותו של אותו "צד ג'", אף היא נקבעת על ידי המדינה, מזמינת הבניה, והמחיר - אף הוא נקבע על ידי המדינה.
אדגיש, כי לעמדתי תוצאה זו הינה אינהרנטית למהותו של פרויקט "מחיר למשתכן". כפי שצוין ופורט בפרק העוסק בתכלית והמהות של תכנית "מחיר למשתכן", המדינה יצרה והקימה "פרויקט דגל-לאומי" בכדי לפתור משבר דיור ארוך שנים, ומטרתה היתה להגדיל את היצע הדירות הקיימות לבעלי הזכאות ולאפשר דיור בר השגה למחוסרי דיור במחיר מופחת.