על כן, התפקיד והשימוש שיועד לעוררת על ידי המדינה הוא של "צינור": תפקידה של העוררת מתמצה בתכנון ובניית דירות "מחיר למשתכן" וזאת למטרה אחת בלבד: על מנת להעבירן לזכאי משרד השיכון והבינוי, בכדי להגשים את מטרת-העל של המדינה במסגרת תכנית "מחיר למשתכן" - הגדלת היצע הדירות במחיר מופחת לצורך השגת דיור למחוסרי דיור ו/או משפרי דיור.
לא בכדי גם נקבעו סנקציות חוזיות משמעותיות - עד כדי ביטול הזכייה במכרז בנוסף לפיצוי כספי של 450 אלף ₪ במקרה של מכירת דירת "מחיר למשתכן" למי שאינו זכאי או מכירה במחיר העולה על המחיר המירבי לדירה כאמור (ראו שוב סעיף 1.4 לפרק ב' לחוזה הבנייה). באותה מידה קיימת סנקציה משמעותית שהמדינה הטילה על רוכשי הדירות בפרויקט "מחיר למשתכן" ודרשה שתיכלל בחוזה המכר בין העורר לרוכש הזכאי, לפיה רוכש זכאי שימכור את הדירה לפני חלוף 5 שנים - ניתן יהיה לחייבו בסנקציה כספית בסך של 450,000 ₪ ואף ביטול המכר.
משמע, המדינה מעורבת ושולטת בכל התהליך של בניית דירות "מחיר למשתכן" והעברתן לידי הרוכשים הזכאים, ואילו העוררת מוציאה את חזונה של המדינה אל הפועל, הא ותו לא.
- מכאן גם עולה כי במקרה הנדון אין לייחס משמעות רבה לעובדה כי בחוזה החכירה עליו חתמה העוררת, נאמר כי לעוררת יש זכות חכירה ל-98 שנים, שכן זכות שאינה מגיעה כדי זכות משפטית אמיתית של "חכירה", אינה הופכת לכזו, רק בשל תקופתה הלכאורית. במילים אחרות, מכפלת מספר כלשהו, גדול ככל שיהיה, במספר אפס, תביא לאותה תוצאה של אפס.
כאמור לעיל, מכלול ההסכמים המשפטיים עליהם חתומה העוררת מלמד כי לא הוקנו לה הזכויות והכוחות המאפיינים בעל זכות חכירה - היינו: הזכות להחזיק ולהשתמש במקרקעין לצרכיו שלו, להנאתו ולהשאת רווחיו.
אדגיש פעם נוספת, כי איני מתעלמת מכך שלעיתים בעל הנכס מציב מגבלות ותנאים שונים לחוכר ביחס לשימוש וההחזקה בנכס, למשל - על ידי קביעת מטרת השימוש, או מכירה לאוכלוסיית יעד מסוימת, אך עדיין ניתן לומר כי ניצבת לפנינו רכישה של זכות "חכירה". בסופו של יום, השאלה אינה האם בעל הנכס קבע מגבלות לשימושו של החוכר בנכס, אלא השאלה היא מה עוצמתן ומשמעותן המצטברת של אותן מגבלות, ועד כמה הן חורגות מהמגבלות המקובלות שמטיל בעל נכס על חוכר, על מנת להבטיח כי זכויותיו השיוריות כבעל הנכס לא יפגעו במהלך תקופת החכירה ובסיומה.
מקום בו המגבלות שמטיל בעל הנכס על ה"חוכר" מגיעות לדרגה שבה נשלל ממנו כמעט לחלוטין שיקול הדעת באשר למה שהוא רשאי ויכול לעשות בנכס - אין לראות בו "חוכר", אלא יש לראותו כמי שקיבל מבעל הנכס רשות להיכנס למקרקעין על מנת לבצע שירות עבור בעל הנכס.