כפי הובהר בהרחבה לעיל, העוררת לא החליטה בשום שלב למי למכור את דירות "מחיר למשתכן" שבנתה, ובאיזה מחיר. זכות יסודית זו, הקיימת ברגיל בידיו של בעל "זכות חכירה" מרמ"י, ניטלה מהעוררת ומצויה בידי המדינה. על כן, בשעה שהעוררת מעבירה לזכאים את הדירות, היא משמשת אך ורק כידה הארוכה של המדינה, כמי שקיבלה על עצמה, בנוסף לפרויקט הבנייה, גם את הפרויקט של העברת דירות "מחיר למשתכן" לרוכשים הזכאים.
יצוין ויוזכר, כי על פי הוראות חוזה המכר שבין העוררת לזכאים רוכשי דירות "מחיר למשתכן", נדרשו רוכשי הדירות הללו להתחייב לחתום על חוזה חכירה ישירות מול המדינה, כבעלת המקרקעין, על פי נהליה, ועל כך אין מחלוקת. יתר על כן, בחוזה החכירה נקבעה תניה לפיה יצורף להסכם המכר ייפוי כוח בלתי חוזר, המאפשר לעוררת לחתום בשם הרוכש הזכאי על חוזה חכירה מול רמ"י ביחס ל"ממכר" כהגדרתו בהסכם המכר.
- זאת ועוד, במסגרת פסק הדין בבג"ץ 7258/17 זנדברג ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' (21.1.2018) נדונה עתירה של קבוצת זכאים מסדרה ב' בתוכנית "מחיר למשתכן" ביישוב שוהם, ביחס לתנאי ההגרלה ועצם החלוקה של הזכאים ל"סדרות" לפי מועד הגשת הבקשה לתעודת זכאות. כבוד השופט י. עמית (כתוארו אז) סקר בפתיח לפסק דינו בעתירה הנ"ל את מהותה של תכנית "מחיר למשתכן" וקבע:
""מחיר למשתכן" היא תכנית ממשלתית רחבת היקף, שתכליתה העיקרית היא לאפשר למי שאין בבעלותו דירה לרכוש דירה במחיר נמוך ממחיר השוק. במסגרת התכנית, רשות מקרקעי ישראל משווקת קרקעות באמצעות מכרזים, והזוכה במכרז הוא מי שהתחייב למכור לזכאי התכנית דירות במחיר הנמוך ביותר למ"ר. לאחר זכייה של יזם או קבלן, הוא מחוייב למכור שיעור מסויים מן הדירות לזכאי "מחיר למשתכן", ולשם כך נפתחת הגרלה שאליה מוזמנים להירשם זכאי התכנית. במסגרת הגרלה זו, נקבעים הזוכים בדירות באותו פרוייקט. אם יבחרו הזוכים לממש את זכייתם, תינתן להם הזדמנות לרכוש דירה בהתאם לסדר הזכייה בהגרלה. המשמעות היא שהמדינה משווקת דירות באמצעות גורמים פרטיים, וההנחה במחיר הדירה נגזרת מסבסוד של מחיר הקרקע (וחלק מהוצאות הפיתוח). אלו העקרונות הבסיסיים של תכנית "מחיר למשתכן", אך פרטי התכנית השתנו ומשתנים עם הזמן. התכנית מעוגנת בהחלטות ממשלה, בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ובתקנונים, והשינויים העיקריים באים לידי ביטוי בהחלטות עדכניות שמתפרסמות."