הנה כי כן, גם בית המשפט העליון כבר הביע עמדתו ביחס למהות ההתקשרות שבין המדינה לבין החברות הקבלניות שזכו במכרזי "מחיר למשתכן". קביעה זו של כבוד הנשיא י. עמית רלבנטית לענייננו במסגרת עררי מיסוי מקרקעין אלו, שכן היא מעידה על הבחינה והראייה הרחבה של מכלול ההסכמים והמהות המשפטית האמיתית הנובעת מהם, והתוצאה המיסויית בהיבט מס הרכישה - בהתאם לכך.
- כאן המקום לציין, כי במסגרת דיון ההוכחות בעררים דנן, הקשתה ועדת הערר על העוררת בכל הקשור והמתייחס לעניין זה של העברת דירות "מחיר למשתכן" מהעוררת לידי הזכאים רוכשי הדירות (ראו עמודים 52-54 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.22). בעיקרו של דבר נדרשה הוועדה לשאלה איזו זכות מכרה העוררת לדיירים הזכאים, בהינתן עמדתה של העוררת כי לא רכשה מהמדינה "זכות במקרקעין". עם זאת, בסופו של יום נראה כי התשובות שניתנו על ידי מר פרידמן מניחות את הדעת ועולות בקנה אחד עם המהות המשפטית והכלכלית של ההסכמים כפי שנותחו בהרחבה לעיל (עמוד 52 שורות 16-23, עמוד 53 שורות 1-5):
"כב' השופטת: זה ברמה הכי בסיסית. אז ברמה הכי בסיסית מה מכרתם לרוכשים?...
ת. אנחנו מכרנו את אותו חוזה שהמדינה הכתיבה לנו לחתום עם הזוכים.
כב' השופטת: זה בסדר, שמנו את זה בצד.
ת. מה, לכתוב שם משהו אחר לזוכים? לערב אותם במחלוקת שיש לנו עם המדינה בנושא של מס הרכישה, לכתוב להם שם שהם קונים מאיתנו זכות רק לבנייה ובאותה העת שהמדינה לא תחתום איתם הסכם על מכירת הזכות בקרקע? המשמעות היא שזה או לעצור את הכול ולא לחתום איתם על חוזים, אף אחד לא ייתן לנו לחתום חוזים עם הרוכשים שהם שונים ממה שהמדינה הכתיבה לנו, המדינה לא תאפשר לנו לפצל את החוזים מול הרוכשים, בטח לא בנסיבות זה שעוד אין פה הכרעה ולהגיד - כן, אין בעיה שאנחנו המדינה נמכור לרוכשים את הקרקע ואתם תמכרו להם את שירותי הבנייה, זה המשמעות האחרת היחידה שאני יכול למכור לרוכשים את הדירות ולא כמכר של דירה מלאה."
- בנוסף, אדגיש את הברור מאליו, כי הפורמט ההסכמי, על כל חלקיו - נוסח ונקבע על ידי המדינה במסגרת המכרז. המדינה היא זו שקבעה את המארג המשפטי ההסכמי של פרויקט "מחיר למשתכן", וניסחה אותו בהתאם לצרכיה ולנוחותה. העוררת נדרשה לחתום על ההסכמים ושאר המסמכים המשפטיים, בלא כל יכולת לשנותם, ולעובדה זו יש לתת משקל של ממש (ראו פרשת ברקאי).
לפיכך, כל הטיעון המצוי בסיכומי המשיב (ראו החל מפסקה 166 לסיכומי המשיב עד פסקה 171), לפיו על פי ההלכה הפסוקה נישום אינו רשאי לסווג מחדש את עסקאותיו לצרכי מס וכי סמכות זו נתונה רק למשיב - אין בו ממש בנסיבות הקונקרטיות של הערעורים דנן. שכן, העוררת לא היתה צד לניסוח המסמכים וההסכמים המשפטיים עליהם חתמה, והללו נוסחו על ידי המדינה בלבד, ולפיכך אף אין מקום על פי הדין לשלול מהעוררת את האפשרות לטעון ביחס לפרשנות המשפטית של התניות החוזיות עליהן חתמה. כזכור, מטעם זה אף לא מצאתי כי קיימת למשיב טענה של "השתק שיפוטי".