ג-1 כשירות המנוח בעת החתימה על ההסכם
- מלאכת ההתחקות אחר מצבו הקוגניטיבי של אדם בנקודת זמן מסוימת בעבר היא מורכבת, ומעצם טיבה ניזונה בעיקר מפרשנות של ראיות ומסמכים רפואיים קיימים. בחינה מעין זו דורשת ידע, ניסיון ומקצועיות בתחום הרפואה - לצורך ניתוח תוכנם של המסמכים הרפואיים ועל מנת לקבוע איזו משמעות יש לייחס להם (ע"א 8023/16 ארביב אור נ' פנטופט ג'נאח, [פורסם בנבו] פסקה 11 (20.8.2019)).
- בענייננו, למנוח היסטוריה ארוכה של בעיות נפשיות וגופניות. הוא אושפז עד 1987 פעמים אחדות בבתי חולים פסיכיאטריים גם למשך חודשים אחדים, טופל תרופתית והיה במעקב מרפאתי פסיכיאטרי. אבחנתו הבסיסית במסגרות הרפואיות ובבדיקות בביטוח לאומי הייתה מחלת הסכיזופרניה. לא הוצגו מסמכים פסיכיאטריים לשנים 1987 עד 2014. המנוח במשך תקופה לא קצרה אף כי מאוחרת בחייו סבל מבעיות גופניות קשות וקיבל טיפולים.
- לטענת התובעים, המנוח לא היה כשיר לחתום על הסכם משפטי כה מהותי, וזאת בשל רקע נפשי מורכב, מחלות קשות מהן סבל, ותלות באחרים. התובעים תיארו את המנוח כאדם חולה, פגוע נפשית שסבל ממחלות לב, כליות, סכרת ודיכאון כרוני ונזקק לעזרה וסיוע צמודים.
- בנסיבות אלה נוכח מורכבות מצבו הרפואי של המנוח, מיניתי מומחה על מנת שיבחן לעומק את כשירותו בעת עריכת הסכם המתנה.
- המומחה שולל בחוות דעתו, במועד חתימת הסכם המתנה קיומם של סימנים פסיכוטיים פעילים עקב היותו חולה סכיזופרניה, או קיומה של הפרעה נוירו-קוגניטיבית, או מצב בלבולי עקב תרופות שנטל המנוח בשל בעיותיו הגופניות: "כי אין במסמכים הרפואיים נכון ל- 30.5.2013 ובסמוך לו עדות לבעיה קוגניטיבית נפשית גופנית חריפה. המנוח נהג לפקוד בתי חולים ומערכת רפואית עם כל שינוי במצבו הבריאותי, וסביר להניח כי אם היה שינוי לרעה במצבו הגופני במועד שעל הפרק או בסמוך לו, מגיע היה בצורה כזו או אחרת להיבדק במיון או במסגרת רפואית אחרת. ניתן איפה לשלול מצב בלבולי חריף, דליריום, נכון לאותו מועד. כמו כן, תיאור של ירידה קוגניטיבית, עם או ללא תנודתיות, המתאימה להגדרה של הפרעה נוירו- קוגניטיבית כגון דמנציה תוארה אצל המנוח, בהצלבה בין המסמכים הפסיכיאטריים והמסמכים הגופניים רק החל מסוף שנת 2016, תחילת שנת 2017, דהיינו, שנים אחדות לאחר הסכם המתנה שעל הפרק. ניתן לכן לשלול הפרעה ניורו-קוגניטיבית משמעותית במועד הרלוונטי". (ההדגשה במקור).
- המומחה קובע כי ביחס לפרק הזמן הסמוך לעריכת הסכם המתנה המנוח לא היה במעקב או טיפול פסיכיאטרי "לתקופה 1987 ועד 2014 ...לא הוצגו בפני מסמכים פסיכיאטריים ובמסמך 11 מ- 2014 מצוין "אשפוז אחרון לפני 25 שנים ומאז לא היה מטופל". יוצא אפוא, כי בעת עשיית הפעולה המשפטית שעל הפרק ב- 30.5.2013 המנוח לא היה במעקב או בטיפול פסיכיאטרי והבדיקה הפסיכיאטרית הסמוכה ביותר כרונולוגית באוגוסט 2014 (מסמך 11) מבוצעת כשנה ושלושה חודשים אחרי ביצוע הפעולה המשפטית שעל הפרק". (ההדגשה במקור).
"...מסקירת התיאורים לאורך שנת 2013 מראים שוב כי אין בנמצא כל אבחנה/תיאור/אזכור להפרעה נפשית או קוגניטיבית אצל המנוח לאורך כל שנת 2013 והחומר הרפואי מתייחס לאבחנות, בעיות או טיפולים גופניים בלבד. הדברים אמורים גם כאשר מתמקדים עוד יותר, באשר למצבו של המנוח בחודשים מאי ויוני 2013 אשר אין בהם תיאור של בעיה נפשית או קוגניטיבית הן כרונית והן חריפה.. .כמו כן אין בחודשים מאי ויוני 2013 עדות לבעיה גופנית חריפה".
- לטענת התובעים במועד עריכת הסכם המתנה היה מצבו של המנוח בכי רע ממש והזדקק לניתוח כריתת כליה ימנית, ומשכך, לא היה כשיר מבחינה משפטית ולא ברור כיצד יכול היה ליטול חלק בעשיית המסמכים.
- המומחה מציין לעניין זה כי: "המנוח התקבל במועד 20.5.2013 למחלקה אורולוגית בבי"ח ... להערכה טרום ניתוח (כריתה חלקית של כליה ימנית עקב גידול). באותו יום ה- 20.5.13 המנוח חתם על טופסי הסכמה אחידים לניתוח, להרדמה, לעירוי דם ומוצריו. משתמע מכאן כי מי שהחתים לא סבר כי קיימת פגיעה בכשירותו של המנוח לחתום על טפסים אלה. מצב דומה באותו בי"ח, באותה מחלקה מתואר ב- 10.6.13 עת המנוח הגיע לניתוח בעצמו, אשר בוטל בסופו של דבר עקב החלטת הרופא המרדים באשר לסיכון גבוה לסיבוכים קשים סביב הניתוח. גם באותו יום בדומה לפעמים רבות ברישום הגופני אודותיו נכתב על המנוח בין היתר כי "תפקוד עצמאי... מצב מנטלי תקין".
- המומחה מסכם את מצבו של המנוח בהסתמך על מסמכים רפואיים שנערכו למנוח לאורך השנים "שלצד תקופות של החמרה במצבו הנפשי בעיקר תלונות על דיכאון חרדה בעיקר תגובתיים לבעיות משפחה וסוציאליות, היו תקופות של רמסיה סוציאלית (הטבה של המצב עם יכולת שהייה ותפקוד מסוימים בקהילה ולא במסגרת אשפוזית) בהן לא היה זקוק לטיפול פסיכיאטרי תרופתי אנטי פסיכוטי ו"הסתדר " גם ללא מעקב פסיכיאטרי מרפאתי.
עבד בחלק מהזמן, תואר כעצמאי בתפקוד גם הבסיסי וגם האינסטרומנטלי, פיקח וטיפל בבתו הנכה, דאג באופן קבוע לזכויותיו הסוציאליות. בנוסף, בעשרות פעמים של הגעה למיון או אשפוז בבתי חולים לא נתפס על ידי מי שאינם פסיכיאטרים כסובל מבעיה נפשית, הוחתם ללא הסתייגות גורם רפואי על טפסי הסכמה בעלי משמעות משפטית, וגם בבדיקות פסיכיאטריות אחדות לאחר הפעולה המשפטית שעל הפרק במאי 2013, האחת ב2014 ושתיים נוספות ב- 2017 אף כי הפסיכיאטריים הבודקים מצאו בבדיקה סימנים רזידואליים לסכיזופרניה הם שוללים סימנים פסיכוטיים חיוביים כלשהם (כמחשבות שווא או הזיות) ומוצאים כי השיפוט של המנוח שמור".
- המומחה מסכם כי המנוח היה כשיר להבחין בטיבו של מסמך המתנה: "המנוח אובחן בגיל צעיר יחסית כחולה סכיזופרניה שהינה מחלה כרונית ועם השנים והגיל נוספו אצלו בעיות גופניות משמעותיות. בהסתמך על המסמכים הרפואיים אותם סקרתי אני מוצא כי המנוח במועד 30.5.13 לא סבל מהפרעה קוגניטיבית חריפה עקב בעיותיו הגופניות והתרופות שנטל (לא היה במצב בלבולי חריף דילריום) ולא מהפרעה נוירו קוגניטיבית מתמשכת (כדמנציה) או ממצב פסיכוטי כלשהוא (מחשבות שווא והזיות) כחלק ממחלת הסכיזופרניה בה לקה. באותה תקופה לדעתי קיים היה מה שכונה בעבר ליקוי פוסט פסיכוטי של האישיות, וסימנים רזידואליים אחדים של מחלתו אשר, לאחר שקראתי את הסכם המתנה ובדרגת וודאות סבירה לא פגעו ביכולתו של המנוח להבחין בטיבו של מסמך המתנה שעל הפרק".
- המומחה שמונה, לאחר שניתח את המסמכים הרפואיים, הגיע כאמור לכלל מסקנה כי המנוח היה כשיר לבצע פעולה משפטית בעת החתימה על הסכם מתנה.
התובעים לא בקשו לחקור את המומחה ואף לא הפנו אליו שאלות הבהרה.