תמש (נצ') 11834-06-20 ר.ג נ' ח. א - חלק 5

בעל דין שנמנע מחקירת מומחה שמונה ע"י בית המשפט ושקבע ממצאים חד-משמעיים בעניין כשירות או ממשלוח שאלות הבהרה, נוטל על עצמו סיכון שלא יהיה בראיות המובאות על ידו וטענותיו בסיכומיו כדי לערער את מסקנותיו הרפואיות המקצועיות של המומחה בחוות הדעת (ת"ע ‏(‏משפחה ירושלים‏)‏ 36368-09-16 י.מ נ' א.ע ‏(‏נבו 18.7.2021‏)‏‏, ת"ע ‏(‏משפחה תל אביב-יפו‏)‏ 21839-11-22 אלמונית נ' פלוני ואח' ‏(‏נבו 25.11.2025‏)‏‏, ת"ע ‏(‏משפחה צפת‏)‏ 28212-11-20 פלוני נ' אלמוני ‏(‏נבו 21.5.2025‏)‏‏.

1. הפסיקה קובעת כי מומחה הממונה מטעם בית המשפט משמש כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט, וחוות דעתו נהנית ממעמד מיוחד ומשקל ראייתי גבוה בשל חזקת האובייקטיביות והניטרליות המיוחסת לו (ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' יוסף אליהו, מו(4) 154 (20.07.1992).
2. ואכן, אין די בסיכומיהם ובטענותיהם של התובעים כדי לסתור את ממצאי חוות דעת של המומחה באשר לכשירותו של המנוח לערוך הסכם מתנה.  עוה"ד -------- שערך את הסכם המתנה העיד על כך שהכיר את המנוח "הרבה זמן" והמנוח "היה מאוד דעתן" ו"חד כמו תער".  המנוח חזר על רצונו ליתן במתנה את הדירה לתובעים ואשרר אותו בצוואות שהשאיר אחריו בשנים 2013 ו-2017.  כפי שעולה מעדותה של עוה"ד --------- שערכה את הצוואה משנת 2017 לא היה לה "ספק קל שבקלים לגבי מצבו הבריאותי" של המנוח.  המנוח גם סיפר על רצונו בעל פה לעו"ס שהעידה על כך.  המנוח אף לא פעל כדי לבטל את הסכם המתנה בחלוף השנים מעת חתימתו.
3. מכל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את חוות דעתו המקצועית והמעמיקה של מומחה בית משפט, ואני קובעת כי המנוח היה במצב קוגניטיבי תקין כך שהוא היה כשיר להתקשר בהסכם מתנה במועד חתימתו.
4. ואולם, בכך לא סגי.  לטענת התובעים גם השתלשלות העניינים שהביאה לחתימה על ההסכם המתנה, מעלה חשש ממשי לכך שהמנוח חתם עליו שלא מתוך גמירת דעת וכי הדבר לא נעשה מרצונו החופשי אלא תחת השפעה בלתי הוגנת תוך ניצול נסיבות חייו המורכבות.  לדידם, יש לבחון את עילת ההשפעה הבלתי הוגנת, כעילה עצמאית, בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה.

ג-2       השתלשלות העניינים עד לחתימת הסכם המתנה

1. עובר להסכם המתנה, התנהלו בין המנוח לבין תובע 2 הליכים משפטיים.
2. תובע 2 שילם בשנת 2001 את חובותיו של המנוח עבור חברת עמיגור לצורך רכישת הדירה ע"ש המנוח בה התגורר עד יום מותו.

ביום 3.6.00 חתם המנוח על צוואה בה הוא מוריש את הדירה לתובע 2 וגם מינה אותו להיות אפוטרופוס על בתו הנכה ב.א ומחייב אותו לדאוג לה לאחר מותו.  בשנת 2005 נרשמה הע"א על הדירה לטובתו של תובע 2.

1. בעקבות סכסוך בין השניים בעניין הדירה, המנוח לא השיב לתובע 2 את סכום ההלוואה, לא העביר את הדירה על שמו ולא אפשר לו לבנות בחצר כפי שהוסכם ביניהם, הגיש התובע 2 תביעה כנגד המנוח בתמ"ש 21680/07 (חי').
2. ביום 13.3.11 נחתם בין המנוח לתובע 2 הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 16.3.11, לפיו המנוח ישלם לתובע 2 סך של 95,000 ₪ ובתמורה לכך יבטל תובע 2 את הע"א שנרשמה לטובתו על הדירה.
3. מאחר והמנוח לא עמד בהתחייבותו לשלם לתובע 2 כפי ההסכם, פתח תובע 2 ביום 17.4.13 באמצעות עוה"ד ------- בהליכי הוצל"פ.
4. הנתבעת הציעה לאחיותיה התובעות שכל אחת מהן תשלם מכיסה סכום זהה לצורך כיסוי החוב מול תובע 2 וכולן תתחייבנה לטפל במנוח ובאחותן ב.א, כאשר שניהם ימשיכו להתגורר בבית עד לאריכות ימיהם ואז הבית יירשם ע"ש כל אחת מהאחיות בחלקים שווים.
5. האחיות שהם התובעות סירבו להצעה זו.  בתצהיר העדות הראשית סותרות תובעות 1 ו-4 אחת את השנייה.  בסעיף 10 לתצהירה מצהירה תובעת 4 כי הנתבעת הציעה חיסול משותף של החוב ותובעת 1 לא הסכימה.

ואילו בסעיף 11 לתצהירה תובעת 1 מצהירה כי כל האחיות הסכימו להצעתה של הנתבעת.

1. עוה"ד ----- אשר ייצג את תובע 2 בתביעה ובהוצל"פ ערך את הסכם המתנה.

עוה"ד ------- העיד כי לפני החתימה על ההסכם הופיעו בביתו המנוח ותובע 2, ובקשו ממנו כי יערוך הסכם בין הנתבעת לבין תובע 2, לפיו היא תכסה את החוב של המנוח כלפי תובע 2 והע"א לטובתו על ביתו של המנוח תבוטל.  (להלן: "הסכם הפשרה"), ובמקביל תיחתם עסקה בו מועברת דירתו של המנוח במתנה לנתבעת (להלן :הסכם המתנה").  ואכן הנתבעת הפקידה אצל עו"ד ------ בנאמנות המחאה ע"ס 30,000 ₪ ו- 72 המחאות דחויות ולאחר שהע"א בוטלה, עוה"ד ------ העביר את ההמחאות לידי תובע 2 ורשם בטאבו את עסקת המתנה.

1. בהסכם המתנה נרשם כי למנוח הזכות להמשיך ולהתגורר בבית והוא יהיה בחזקתו ובשימושו הייחודי עד לאריכות ימיו.
2. נסיבות חתימות הסכם המתנה ועדויות הצדדים, ודיון בטענותיהם יידונו בפרק "השפעה בלתי הוגנת".

ג-3       בחינת הטענה להשפעה בלתי הוגנת

1. גמירות הדעת של נותן המתנה עלולה להיפגם עת מתקיים פגם ברצונו, מחמת טעות, הטעיה, כפיה, עושק והשפעה בלתי הוגנת.  דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת חלה בדיני הירושה (סעיף 30 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965).  משמעותה - ניצול יתרון פסיכולוגי הנעוץ באמון או בתלות של צד אחד במשנהו, באופן המונע מהצד הנתון להשפעה להפעיל שיקול דעת עצמאי.
2. אף שחוק החוזים אינו כולל הוראה מפורשת בעניין, הפסיקה והספרות המשפטית מחילות את עילת ההשפעה הבלתי הוגנת על חוזי מתנה בהיקש מדיני הצוואות.  זאת בשל אופיו של הסכם המתנה כחוזה חד-צדדי שבו מוענק דבר ללא תמורה, בדומה לצוואה, דבר המצדיק הגנה מוגברת על רצון הנותן.

(תלה"מ (משפחה ירושלים) 18816-06-20 נ.י נ' י.י (24.08.2022) וע"א (מחוזי ירושלים) 12734-07-22 א.ב.ז נ' א.ב.ז (03.01.2023).

1. הדין הוא, כי על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת הנטל להוכיח טענתו, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.
2. לצורך הכרעה האם התקיימה השפעה בלתי הוגנת, נעזר בית המשפט בארבעה מבחני עזר עיקריים: (א) מבחן התלות והעצמאות: האם הנותן היה עצמאי פיזית ושכלית; (ב) מבחן התלות והסיוע: האם הקשר התבסס על סיוע שהנותן נזקק לו והאם הנהנה היה המסייע הבלעדי; (ג) קשרי הנותן עם אחרים: האם הנותן היה מבודד או מנותק; (ד) נסיבות עריכת המסמך: מידת המעורבות של הנהנה בעריכת הסכם המתנה.

(דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813 (להלן: הלכת מרום)).

1. לא כל השפעה היא "בלתי הוגנת".  על בית המשפט להשתכנע כי התקיים רכיב של אי-הגינות, המבוסס על ניצול יתרון פסיכולוגי, אמון או תלות, באופן שמנע מהנותן להפעיל שיקול דעת עצמאי.  מדובר בשאלה ערכית-נורמטיבית הנבחנת לפי מושגים של מוסר אישי וחברתי.  (ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, מט(2) 441 (20.07.1995) ותמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 20800-07-18 ג.ג נ' ח.  ש.  (14.06.2022).
2. באשר לשלושת המבחנים הראשונים, ובעיקרם הקשר של המנוח עם ילדיו הצדדים להליך, אני מוצאת לנכון להפנות תחילה לדוחות העו"ס המרכזיים ולעדותה בהיותה גורם מקצועי, אובייקטיבי ונייטראלי.
3. לתצהירים של התובעים צורפו מספר דוחות סוציאליים, מהם עולה כי המשפחה מטופלת ומוכרת לשירותי הרווחה מזה שנים רבות.  המנוח תואר כעצמאי בתפקוד שלו, גידל וטיפל בביתו ב.א שסבלה מנכות קשה והייתה במצב סיעודי ודאג לכל צרכיה ביחד עם המטפלת הזרה, הוא התלווה לכל האשפוזים והטיפולים שנדרשה להם.  כמו כן, פעל מול הרשויות למיצוי זכויות סוציאליות שלה.  רק בשנים האחרונות לחייו הייתה למנוח ירידה בתפקוד כפי שעולה מעדות העו"ס (מיום 28.10.24 עמ' 20 ש' 10-11) וכן ממכתבו של פרופ' ----- מיום 7.4.17 מאז מות בתו בשנת 2015, "הופיעו סימני דיכאון אשר מלווים בהתדרדרות כללית במצבו הנפשי וירידה ביכולתו לתפקד באופן עצמאי בחיי היום יום...בשל כך הוגדלו לאחרונה שעות הטיפול הסיעוד שהוא מקבל מהמל"ל".
4. בדו"ח הסוציאלי מיום 21.5.13 המופנה להוצל"פ מצוין כי ידוע למחלקה כי היו הסכמים בין המנוח לתובע 2 מעבר למה שהוחלט בבית משפט ב- 3/11.
5. בדו"ח הסוציאלי מיום 7.4.14 צוין בתחומי התערבות של המחלקה על קיומן של שיחות יומיות עם הנתבעת בתו הבכורה של המנוח שנכנסה לתמונה בחודשיים האחרונים.  העו"ס רשמה כי : "מאז הגיעי למחלקה לפני למעלה מעשרים שנה, בכל שנות הליווי והטיפול שלי במשפחה בתו הבכורה של מר ב.ע.- הנתבעת, לא הייתה בקשר עם המחלקה, כך שהמידע שבידה לגבי מעורבותנו וליווי של המשפחה מאוד חלקי.  הנתבעת אינה מתגוררת ביישוב ורק בחודשיים האחרונים, סביב העברת נכסי האב על שמה נכנסה הבת למעורבות בטיפול באחותה למחצה".

81. במכתב עו"ס מיום 12.2.20 בו נרשם : " לאורך השנים נעזר בטיפול בבתו בעובדת זרה אך גם בתו תובעת 3 סייעה לו בהסעות לטיפולים לפיזיותרפיה ולבתי חולים והן לטיפול בבית. לעיתים הכינה לו אוכל חם ואף תקופה הועסקה אצלו דרך חברת כוח אדם.  בנוסף, בתה עבדה אצל סבה המנוח למשך מספר חודשים".

1. במכתב עו"ס מיום 12.3.20 : "הנתבעים הינם בתו וחתנו של המנוח וגם הם מוכרים למחלקה לשירותים חברתיים שנים רבות סביב הטיפול במנוח ובביתו ב.א

החל משנת 2013 ועד לשנת 2019 עת נפטר המנוח, טפלו הנתבעים בב.א ביתו הנכה הקשה עד לפטירתה בשנת 2015.  בהמשך טפלו בנאמנות רבה במנוח.  הטיפול כלל ביקורים בבתי חולים, בבית אבות, הבאת עובדות זרות, עריכת קניות, טיפול אישי, אחזקת הבית וטיפול במיצוי זכויות ובירוקרטיה.  הנתבעים היו בקשר אינטנסיבי עם מחלקתנו סביב הסיוע ובמתן מענים לצרכיו של המנוח ושיתוף בקשיים שעלו.