עם זאת אישרה כי יש לה: "בטן מלאה על אביה שפגע בה ובאימה, ושעומתה עם השאלה מדוע שייתן לה דווקא במתנה את הבית השיבה :
"העדה: כי הייתי גרה שם.
עו"ד ד. גלעד: היית גרה שם, הוא זרק אותך מהבית לא?
העדה: איפה אני אהיה ברחוב?" (עמ' 62 ש' 1-12).
- תובע 2 העיד על אלימות קשה מצד האב המנוח ואף תיאר פגיעות פיזיות (עמ' 31 ש' 3-6) "הוא היה לוקח ברנר ושורף לי את הידיים ואת הרגליים, עד עכשיו יש לי סימנים של יובש זה לא עובר אף פעם, יש טראומה כזאת, זה ככה, הכל עם רעידות בידיים ודברים כאלה, ממש אלימות מאד מטורפת".
תובע 2 העיד כי בתחילה המנוח רצה להוריש לו את הבית, בהמשך היו ביניהם ויכוחים. התובע 2 הבין כי המנוח לא מתכוון להעביר או להוריש לו את הבית ולכן החליט לתבוע את אביו כדי לקבל את הכסף ששילם לעמיגור עבור הבית ואף נתן הוראה לביטול תשלום המשכנתא והמנוח חשש שייזרק מביתו בעקבות כך. וכדבריו: "ברגע שהוא החליט שהוא לא רוצה לתת לי את הבית אז זכותי גם לבטל את התשלומים אני לא יכול לשלם על דבר שאני לא אקבל אותו".(עמ' 39 ש' 3-5). במסגרת דיון ההוכחות בתביעה שהגיש כנגד המנוח בתמ"ש 21680/07 סיפר המנוח בחקירתו הנגדית כיצד תובע 2 מירר לו את החיים, ניצל אותו ואף היכה את רעייתו ואותו ושבר לו צלע (פרוטוקול מיום 12.1.11 עמ' 16 17).
- עדויות הנתבעים קשות ומצמררות, שמסבירות את הריחוק בינם לאביהם, ואת הסיבה בגינה בחר המנוח לשים את מבטחו בביתו הנתבעת לאחר שחשש כי הוא עשוי להיזרק מביתו בעקבות הליכים שנקט כנגדו תובע 2.
נסיבות עריכת ההסכם
- עוה"ד ----- העיד בחקירתו הראשית (פרוטוקול מיום 20.11.24 עמ' 142- 147) כי הוא ייצג את תובע 2 במספר תביעות, וגם בשנת 2011 בתביעה הכספית שהגיש כנגד המנוח בגין חוב כספי, שהסתיימה בהסכם פשרה לפיו המנוח ישלם לתובע 2 95,000 ₪ ובתמורה הוא יבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובתו על בית המנוח.
- לאחר שהמנוח לא כבד את הסכם הפשרה, עוה"ד בהתאם להוראתו של תובע 2 פתח תיק הוצל"פ כנגד המנוח.
- המשיך והעיד כי בשנת 2013 תובע 2 והמנוח הופיעו בביתו ושתפו אותו כי הגיעו להסדר עם הנתבעת לפיו, היא תכסה את חובו של המנוח בסך של 110,000 ₪ ולאחר סגירתו של החוב תובע 2 יבטל את הערת האזהרה, ומשהבית יהיה נקי מהערת אהרה, המנוח יעביר את הבית במתנה לנתבעים.
- עוה"ד ------ התקשר לנתבעת והיא אישרה לו את נכונות הסיכום בין הצדדים, וביקשה להוסיף סעיף לפיו תובע 2 לא יטריד את אביו, את ביתו ב.א ואת המטפלת.
- עוה"ד -------הכין שני הסכמים ביום 30.5.13 - הראשון בין הנתבע לתובע לפיו בתמורה לכיסוי החוב בהוצל"פ התובע 2 יבטל את הערת האזהרה. השני, הסכם המתנה בין המנוח לנתבעים בו הוא מעביר את ביתו אליהם.
- ואכן הנתבעת הפקידה בידי עוה"ד ------- המחאה ע"ס של 30,000 ₪ ו- 72 המחאות דחויות, ותובע 2 חתם על ביטול הערת האזהרה. לאחר שהערת האזהרה בוטלה, עוה"ד ------ העביר לתובע 2 את ההמחאות שהופקדו אצלו בנאמנות ורשם את הסכם המתנה בלשכת רשם מקרקעין.
- עוה"ד ------ העיד כי שוחח עם המנוח לראות אם הוא בכלל כשיר וקיבל הסבר מהמנוח לסיבת העברת הבית לנתבעים - "בגלל שהוא סומך עליהם, הייתה לו בת נכה, הוא היה מטפל בה כל הזמן, היה לו חשוב שאחרי מותו ובכלל הנתבעת תמשיך לטפל בבת וגם תאפשר לו לגור בבית עד לסוף ימיו" (עמ' 148 ש' 1-9).
- עוה"ד ------ אישר שלא הכיר את הנתבעים לפני עריכת ההסכם (עמ' 148 ש' 10-12).
עוד אישר כי מטרת הסכם המתנה הייתה שהתובע 2 שאותו הוא מייצג יקבל את הכסף שלו (17-19).
- בחקירתו הנגדית ניסה ב"כ התובעים להטיל דופי בעוה"ד ------ כמי שלא דאג לאינטרס של התובע 2 בייצוגו כשביטל הע"א לטובת מרשו ביום חתימת הסכם המתנה עם הנתבעים, כשעדיין לא נפדו 72 ההמחאות שנפרסו על פני שש שנים וסגר את תיק ההוצל"פ (עמ' 156 ש' 27-33). עוה"ד ------ השיב על כך כי פעל על פי ההסכם ואפשר להגיש את השיקים להוצל"פ (עמ' 158 ש' 3-4). לעניין זה אציין כי גם אם עוה"ד ------ לא פעל במלוא האחריות, ואיני מביעה דעה בעניין זה, עדיין אין בכך כדי לגרוע מתוקפם של ההסכמים כאשר במבחן התוצאה השיקים נפרעו.
- גם הרמיזה כי תובע 2 כביכול מוגבל ברמת הבנתו נשללה ע"י עוה"ד ----- שמכיר היטב אותו וטיפל בכל תביעותיו, ואם היה עולה חשש כלשהו למוגבלות שכלית הוא לא היה עורך את ההסכם: "לא הסברתי לו את הכל. הוא הבין, ישבנו ברוח טובה. הסברתי לו אני גם מכיר אותו הרבה שנים, ייצגתי אותו בהרבה תביעות. אני לא, לא ראיתי שהוא...")עמ' 161 ש' 26-27). והסביר כי תובע 2 ביקש ממנו לערוך את ההסכם כי הוא היה צריך דחוף את הכסף (עמ' 169 ש' 29-31). יצוין כי גם אם תובע 2 בעל משכל מונמך הרי שלא הומצא תיעוד רפואי על כך ועניין זה אף לא עלה בכל ההליכים המשפטיים שניהל לרבות כנד המנוח.
ובהמשך דחה טענה זו מפורשות : "לא גבירתי בזה אני חולק, אני ייצגתי את ------ הרבה שנים בתביעות. היו לו תביעות נזיקין ועוד תביעות תנועה, בואי, הוא חד כמו תער היה, מה אני אגיד לך, יותר מזה? זה מה שאני התרשמתי, אני לא פסיכיאטר אני לא שום דבר. אבל מה, ההתרשמות שלי אחרת גם אני מבחינת ההגינות שלי, אני גם לא הייתי עושה שום הסכם אם הייתי חושב שמישהו שהוא, אם הייתי חושש שמישהו הוא גבולי, אני לא הייתי עושה הסכם, היו לי מקרים כאלו כבר". (עמ' 170 ש' 17-23).
- עוד נשאל עוה"ד ----- מדוע הסכים להכניס להסכם סעיף המונע מתובע 2 להתקרב למנוח והשיב על כך : "הם הסכימו ביניהם את זה, הוא רצה לקבל את הכסף והיה חשוב לו הכסף הכל. היה חשוב לו לקבל כסף היה חשוב לו פה" (עמ' 162 ש' 26-27).
- לעניין כשרות המנוח לחתום על הסכם המתנה, נשאל איך יכול היה המנוח לחתום מנטלית כשהוא היה צריך לעבור ניתוח כריתת כליה ביום חתימת ההסכמים, שבוטל שבוע לפני בשל מצבו הירוד ובהמשך נטען כי היה תחת כדורי הרגעה.
עוה"ד ----- בעדותו טען שלא ידע על מצבו הרפואי, והמנוח ותובע 2 הגיעו שניהם לביתו והוא העיד על התרשמותו האישית מהמנוח: