בכל הנוגע לגזר הדין - המערערת גורסת כי יש להשית עליה עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מכמה טעמים שונים. ראשית, בהתבסס על המלצת שירות המבחן בעניינה, אשר לפי הנטען בית המשפט קמא התעלם ממנה מבלי לתת הסבר מניח את הדעת, ועל אף שהמערערת הביעה חרטה על מעשיה. שנית, מהטעם שיש לזכותה ממרבית העבירות בהן היא הורשעה. שלישית, נטען כי אף בהינתן הרשעותיה הנוכחיות של המערערת יש להקל בעונש המחמיר שהושת עליה, שכן בעת קביעת מדיניות הענישה בית המשפט קמא הסתמך על מקרים אחרים החמורים בהרבה מעניינה; ובהינתן שהעונש אף מחמיר מזה שהמדינה עתרה אליו. בכל הנוגע למיקום המערערת במתחם העונש, נטען כי בית המשפט שגה בכך שמיקם אותה במרכז המתחם, וזאת לנוכח מאפייניה האישיים; ולאור המלצת שירות המבחן.
- להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 2.5.2024 קיבל בית משפט זה (השופט יוסף אלרון) את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליה.
- ביום 11.5.2025 הוגש תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן בעניינה של המערערת, במסגרתו צוין, בין היתר, כי המערערת מתחרטת על מעשיה; כי היא נוטלת חלק בהליך טיפולי, בזכותו היא מתחילה לגלות אמפתיה כלפי ילדי הגן והוריהם; כי היא שילמה את הפיצויים שהושתו עליה בגזר הדין; וכי היא חוששת מפני מאסר ומפני החמרה אפשרית, פיזית ונפשית, שעלולה להיגרם לה בעקבותיו. לבסוף, שירות המבחן שב על המלצתו לעניין ענישת המערערת, וזאת לאחר ששקלל את חומרת מעשיה והשלכותיהם על החברה, מזה; וגילה המבוגר יחסית, היעדר עברה הפלילי והתהליך הטיפולי שהיא החלה בו ביוזמתה, מזה.
- עמדת המדינה, בעיקרי הטיעון בכתב שהוגשו מטעמה, היא שבכפוף לתיקון לקולה באחד מסעיפי ההרשעה, יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין. המדינה מדגישה כי הכרעת הדין מבוססת בעיקר על הסרטונים, לצד חוסר האמון שמצא בית המשפט קמא בהסברי המערערת ביחס אליהם. לגוף הדברים: אשר לעבירות התקיפה, המדינה גורסת, בין היתר, כי עסקינן בעשרות אירועים שונים בהם המערערת נהגה באלימות ובאגרסיביות כלפי פעוטות קטנים מאוד. גם אם לא כל האירועים מצויים ברף חומרה גבוה מאוד, ואף ישנם מקרים גבוליים מבחינת פליליותם, הוסבר כי מצבור האירועים ומאפייניהם צובעים את כלל האירועים באור פלילי. ביחס לעבירות השארת ילד ללא השגחה, המדינה סבורה כי אלו מתקיימות בבירור. כך, לגבי אישום 8 נטען כי לא היה כלל קשר עין עם הקטינים, ובזמן זה אחד מהם נפל מהנדנדה והשני בכה זמן רב מבלי שאיש ניגש אליו. לגבי אישום 13 נטען כי הסרטונים משקפים את הסכנה בה היה נתון הקטין, ואף את הפגיעה שחווה בפועל בשל כך שלא היה בהשגחה ראויה; וכי על אף שהמערערת ראתה את הילד הנוסף בקרבת הקטין, ובוודאי שמעה את צרחותיו, היא יצאה מהחדר. ביחס לטענות המערערת הנוגעות לאחריות של הסייעות, המדינה גורסת כי המערערת, במעמדה כגננת הראשית, נושאת בכל מקרה באחריות לכל המתרחש בגן. לבסוף, וביחס לעבירות ההתעללות, המדינה מציינת כי באישום 15 בית המשפט קמא קבע, מבחינה עובדתית, שהמערערת נתנה הוראה שלא להחליף לילד את בגדיו למשך זמן קצר בלבד (להבדיל ממתן הוראה שאיננה מוגבלת בזמן, כפי שנטען בכתב האישום); ובהינתן קביעה זו הרי שחומרת המעשה פחתה, כך שהוא אכן איננו עולה לכדי התעללות, אלא מקים עבירה שחומרתה פחותה. לגבי אישום 16, נטען כי המערערת הודתה שמעשיה נעשו לעיני ילדי הגן שנכחו במקום, וכי עצם חשיפה זו עולה לכדי התעללות נפשית בהם.
- ביום 19.5.2025 התקיים דיון לפנינו, במהלכו שבו הצדדים על עיקרי טיעוניהם שבכתב. בא-כוח המערערת שב והדגיש כי המערערת, מכוח תפקידה כגננת, נאלצה להשתמש בכוח מסוים כלפי הילדים - אולם אין מדובר בהכרח בתקיפה, ולא בכל פעם שילד בוכה הדבר מלמד על גרימת חבלה של ממש. לעניין גזר הדין, נטען שוב כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, הלוקחת בחשבון את גילה המבוגר של המערערת, מצבה הנפשי, ומעורבותה היזומה בהליך טיפולי.
נציגת שירות המבחן חזרה בדיון על האמור בתסקירים העדכניים, וציינה כי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח עלול להחמיר את מצבה הנפשי והפיזי של המערערת.