במידה שאכן מדובר בכספים שהמנוח זכאי לקבל, ובעקבות צו הירושה התובעת אחריו, והסניף בסינגפור קיבל את צו הירושה המאומת וניהל מגעים עם התובעת כיורשתו עד כדי הבעת נכונות להעביר את הכסף לישראל, תמוהה עד מאוד הטענה שסרב להעביר לה כל מידע נוסף - טענה שלא נתמכה בכל ראיה.
כאמור, בשום שלב של המגעים בין הנתבע לבין התובעת לא הוצגו לנתבע ראיות כלשהן המצביעות על מקור הכסף, זיקתו למנוח וזכותו לקבלו, וכך גם לא ביחס לחברה הפנמית, אף לא במהלך ניהול ההליך המשפטי.
באופן מתמיה עד מאוד לא הובא לעדות מטעם התובעת אותו חבר עלום של המנוח אשר לטענתה מסר לה את המידע ביחס לחשבון בסינגפור, הגם שעל פי גרסתה הוא זה שהמליץ למנוח לפתוח אותו ולכאורה יכול היה להוסיף מידע ביחס לכך או למצער להבהיר כי מיצתה כל אפיק אפשרי לקבלת מידע כזה.
העובדה שלא עשתה כן בנסיבות המקרה שלפני לא רק שפועלת לחובתה בהתאם להלכה החלה על הימנעות בעל-דין מזימון עדים רלוונטיים, אלא אף בשים לב לטענתה בדבר העדר מידע ולכך שמדובר במי שסייע בידה בעבר מעוררת סימני שאלה כבדים ביותר.
- די היה באמור לעיל כדי לשכנע כי החלטת הנתבע להימנע מפתיחת החשבון עולה בקנה אחד עם הדרישות והוראות הדין המוטלות עליו, ולהלן עיקריהן:
- סעיף 2(א) לצו איסור הלבנת הון הקובע כי "הכרת הלקוח" על ידי תאגיד בנקאי כוללת את "בירור מקור הנכסים הפיננסיים שלגביהם ניתנים השירותים" וסעיף 2(ב) אוסר על תאגיד בנקאי לתת שירות פיננסי ללקוח אם לא בוצעה הכרת הלקוח כדבעי, ובדידן לא בוצעה הכרת הלקוח כדבעי שעה שהתובעת לא הצביעה על מקור הכסף ועל זיקת המנוח אליו (וראו ביחס לכך פסקה 20 בעניין טולדנו).
- סעיף 30(ב) לנוהל 411 דורש מן הבנק המזהה סיכון גבוה ביחס ללקוח לבצע בירור ביחס למקור הכספים האמורים להיות מופקדים בחשבון.
ודוק, אחד "הדגלים האדומים" והנזכרים בנספח למכתב המפקח על הבנקים מיום 23.11.16 (סעיף 17) כמצביעים על סיכון כאמור הוא מקרה בו "הלקוח לא מסוגל או מסרב לגלות את מקור עושרו ...", וההדגשה על "לא מסוגל" רלוונטית מאוד לענייננו נוכח טענת התובעת כי אין מדובר בחוסר שיתוף פעולה מצידה אלא בחוסר יכולת בהיותה יורשת בלתי מודעת.
בענייננו מדובר, לכל הפחות, בתובעת שאינה מסוגלת לגלות את מקור העושר המיועד להגיע אליה, אך בצד זאת העובדה שלא טרחה לפנות אל ידידו של המנוח שעל פי גרסתה הוא אשר המליץ לו לפתוח את החשבון בדרך האמורה והוא אשר עדכן אותה בדבר קיום הסכום, על מנת לקבל ממנו השלמת מידע ולא העידה אותו מלמדת לכאורה על העובדה שהיא נמנעת מלנקוט בצעדים הנדרשים לשם כך.
- סעיף 47(א) לנוהל 411 קובע כי "ככל אין לקבל העברה בה חסר מידע על הצדדים לפעולה", ובדנן אין ספק כי חסר מידע, ולמעשה אין כל מידע שהוא, על מעבירת הכספים מסינגפור - היא החברה הפנמית - וכמובן גם על זיקתה אל המנוח וזיקתו שלו לכסף.
גם כאן ראוי להדגיש כי העובדה שלגרסת התובעת - אשר לא גובתה בכל ראיה - סרב הסניף הסינגפורי למסור לה מידע נוסף על הכסף הגם שהעבירה לידיו את צו הירושה והגם שהביע נכונות להעביר אליה את הכסף, מעוררת תמיהות שיש בהן רק כדי להעצים את החשש הסביר של הנתבע.