על כך ראוי להוסיף כי התובעת לא טענה, ואין צורך לומר שלא הוכיחה, כי ניסתה להתחקות אחר זיקת המנוח לחברה הפנמית בעלת חשבון הבנק בסינגפור - למשל באמצעות פנייה לרשם החברות בפנמה במטרה לקבל את פרטי בעלי החברה, או בדרכים אחרות - באופן שייתכן כי היה זורה אור על סימני השאלה הרבים המתעוררים במקרה זה והמהווים "דגלים אדומים", וגם בכך יש כדי להעצים את התמיהה ביחס לנגלה והנסתר ולפרטים שהתובעת נמנעת מלחשוף מטעמים שאינם מובנים ועל כן מעוררי חשד.
- סעיף 1.9 לנספח ג' של נוהל 411 מורה לבנקים לעדכן את המאסדר בגישה מבוססת סיכון ביחס לפעילות חוצת גבולות של לקוחות בדגש על מקור הכספים ותוך קבלת אסמכתאות מתאימות, מה שמלמד על הערכת מצב כזה כמעורר חשד.
בענייננו, אין ספק כי מדובר בפעילות חוצת גבולות המעוררת סימני שאלה רבים וכי לא סופקו אסמכתאות כלשהן שיוכלו לענות עליהם.
- סעיף 50(א) לנוהל 411 קובע במפורש כי אחד התנאים שבהתקיימם יראו בסירוב הבנק לפתוח חשבון סירוב סביר הוא מצב בו קיימת אי הענות של הלקוח למסור פרטים נדרשים למילוי הוראות הצו.
- סעיף 10.1 בנספח ג' לנוהל 411 קובע כי סירוב לפתיחת חשבון יחשב סביר, בין היתר, במקרה בו מדובר ב"פתיחת חשבון ללקוח אשר אינו משתף פעולה עם התאגיד הבנקאי באופן שנדרש ליישום מדיניותו של התאגיד ונהליו לעניין סיכון cross border", כבמקרה שלפני.
- בפסקה 24 בעניין טולדנו נקבע כי "אי היענות של לקוח לדרישות הבנק בבקשותיו אשר נועדו למנוע הלבנת הון או מימון טרור, כאשר אלו מתבקשות בהתאם להוראות החלות על תאגיד בנקאי, אף היא עשויה להוות בנסיבות העניין סיבה סבירה לסירוב מתן שירות בנקאי", ודומה כי ביחס לנסיבות הליך זה אין צורך להוסיף על דברים אלו מאומה.
- כפי שציינתי לעיל, די באמור על מנת להביא לדחיית התביעה, באשר לפחות אחת מעילות דחיית הבקשה לפתיחת חשבון שהעלה הנתבע במכתבו היא העדר מידע ביחס למקור הכסף, וכפי שראינו בנסיבות המקרה דנן אכן זה המצב וזהו מצב המעורר חשד סביר.
אשוב ואעיר, בהמשך לדברים שציינתי כבר, כי אין מדובר רק במצב בו התובעת כיורשת נעדרת מידע - הגם שבכך די ולו לפי מכתב המפקחת על הבנקים מיום 23.11.16 אשר קיבל גיבוי בעניין טולדנו (פסקה 27) - אלא במי שנמנעה ביודעין ממיצוי (למצער גלוי) של מקורות המידע הזמינים, לא פנתה אל מי שגילה את אוזנה ואף לא טרחה להעידו, לא פנתה לאיתור פרטי החברה הפנמית ולא הראתה ראיות נדרשות רבות ביחס למגעיה עם הסניף הסינגפורי ומשכך פועל הדבר לחובתה.
- על כל האמור חשוב להוסיף כי בצד הנימוקים שהובאו לעיל הוכח כי קיימים "דגלים אדומים" וסימנים מעוררי חשד נוספים בהתאם לנוהל 411 ומסמך הרשות שאמנה להלן, אשר יש בהם כדי להעצים את החשד המבסס את סירובו הסביר, ברוח דברי בית המשפט העליון בעניין טויגה שהובאו לעיל (פסקה 25) "בכדי ללמוד אלו מצבים עשויים להניף "דגלים אדומים" להלבנת הון או מימון טרור, אשר עשויים אף להצדיק סירוב לפתיחת חשבון או להמשך ניהולו, יש לשוב לצו איסור הלבנת הון ונוהל 411 של המפקח על הבנקים":
- מעורבות המנוח, שהוא לכאורה מקור הכספים, בפעילות מועדון הבורסה אשר התובעת וגורמים אחרים מבני משפחתה שהיו מעורבים בפעילותו הורשעו בעבירות שונות בגין ניהולו שאינן רק עבירות מס אלא גם עבירות מקור, אמנם לאחר פטירתו, כאשר העברת סכום כספי כה ניכר לפנמה הנחשבת מקלט מס והחזקתו בחשבון על שם חברה שלא ברורה זיקתו אליה בבנק בסינגפור מעוררות תמיהות כבדות וסימן שאלה האם אכן מדובר אך בכספי רווחי חנות בגדים תמימה או שמא יש להם זיקה לרווחי המועדון הכרוכים בביצוע עבירות המקור.
- עצם הרשעות התובעת בפלילים בעבירות שונות, הן עבירות מס והן עבירות הנוגעות לסרסרות לזנות והחזקת מקום המשמש לזנות, שכאמור גם המנוח לקח חלק בניהולו, מעוררות חשד סביר כי מדובר בכספים שמקורם בעבירות שאינן רק עבירות מס.
בהקשר זה אעיר כי התובעת טענה באריכות שהנתבע ביסס את סירובו על הטענה שהמנוח הורשע גם הוא, טענה שאין מחלוקת בדיעבד כי אינה נכונה, וכי בהיות ההחלטה מבוססת על נתון שגוי יש לבטלה, אך גם מטיעון זה אינני סבור שתבוא ישועתה.