אין חולק כי הנתבעת אינה מציינת באופן פוזיטיבי במעמד רכישת הכרטיס את הסיכון לביטול טיסה בשל סמיכות לכניסת שבת או חג על אף שיכול ומדובר בסיכון ממשי אלא הצרכן אמור לעשות את הקישור בין פרטי המידע שהיא מספקת לו. ברם, במסגרת חובות היידוע שנדרשת חברת התעופה בחוק שירותי תעופה - אם בנוגע לזכויותיו מקום בו בוטלה טיסה או המריאה באיחור ואם במסגרת הצעה לטיסה חלופית לעומת השבת התמורה הכספית - החובה ליידע את הנוסעים במועד ההזמנה בדבר הסכנה האפשרית לביטול טיסה הנקבעת בסמיכות לשבת או חג, וההשלכות הנובעות מכך לפי התוספת הראשונה לחוק, איננה נמנית. כאמור, גם אם מדובר בפרט מהותי בעסקה, הרי שאיני יכולה לקבוע כי מדובר בהטעיה צרכנית, כל שכן ישנו חוק ייעודי הפורט את חובות היידוע לשם מתן מידע אפקטיבי ומימוש זכות הבחירה, וזו כאמור לא נמנית עליהם. כפי שהמחוקק יכול היה להתייחס באופן ספציפי לסוגיית השבת והחג הרלוונטית רק לישראל משהחוק מעגן את עיקרי האמנות ובא אך להוסיף עליהן ולא לגרוע בנוגע לזכויות הנוסע והחליט להוסיף סוגיה הרלוונטית לישראל, כך יכול באותה נשימה לקבוע כי מקום בו חברת תעופה עושה שימוש בפטור הקבוע בסעיף 6 (ה)(3), יהיה עליה להוכיח כי עמדה בקריטריונים מסוימים כתנאי להקמת אותה הגנה, או לקבוע תנאים הדומים לאלו שפירט המחוקק בס"ק (1), ובכלל זה כי עשתה ככל שביכולתה שלא להגיע לסיטואציה שכזו מלכתחילה באופן המקנה לבית המשפט את האפשרות לצקת תוכן בסעיף החוק כפי שמבצע ביחס לס"ק (ה) (1) - מה ייחשב כאילו עשתה ככל שביכולתה. המחוקק כלל לא נדרש לכך.
לכך יש להוסיף, כי העובדה שצרכן לא מתעמק וקורא את חוזה התובלה - זה עניינו שלו. נציגי הנתבעת נשאלו היכן הדבר כתוב בתקנון או בחוזה עם הצרכן ומשקיבלו מענה כי הדבר מופיע בחוזה התובלה בין חברת התעופה לצרכן (ועל משמעותו ראו ע"א 7187/12 עו"ד ליאור צמח נ' אל על (17.8.2014)), נטען כנגד הציפייה שעליהם להיכנס לתקנון ולחוזה התובלה וממנו ללמוד שהיא לא טסה בשבת ולעשות את החיבור עם מועד הטיסה והנחיתה שאל על פרסמה והסעיף בחוק המקנה פטור שגם אותו אל על פרסמה. ושוב אדגיש: דרישה כי הנתבעת תרשום באופן פוזיטיבי ותחבר בין תכני המידע שנתנה לצרכן יכולה להיות שירותית, לא בגדר חובה שיש לטעון להפרתה. גם קיים קושי לומר שיש הטעיה כי לא רשמו מה קיים בחוק לפי הנוסח אותו מבקשים התובעים.