בת"א 60510-07-17 דליה קרני ואח נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בעמ (28.1.2018) נקבע כי "פרשנות חוק התעופה אינה יכולה להוביל למסקנה לפיה ניתן להפנות לדינים אחרים לקבלת פיצוי בגין עיכוב הטיסה, כאשר המחוקק כבר קבע את המנגנון להסדרת סוגיה זו". דברים אלה קיבלו ביטוי נוסף בת"ק 51140-08-18 אורלי דבי נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים (3.12.18) שם נפסק כי "... ספק רב אם קיים דין אחר מכוחו ניתן להשית פיצוי, בשים לב לעיקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק התובלה האווירית תשם 1980, ואף אם היה בנמצא ספק אם היה בכוחו לגבור על הוראות חוק שירותי תעופה... בנסיבות בהן ביקש המחוקק לתת מענה לסיטואציות שלא הוסדרו בחקיקה עד לחקיקת החוק. בקביעה אחרת היה כדי לסתור את כוונת המחוקק לחסוך בהתדיינויות משפטיות בדרך של קביעת מנגנון פיצוי אחיד ופשוט. אשר על כן, מסקנתי היא כי פיצוי התובעים בנסיבות אפשרי מכוח הוראות חוק שירותי תעופה בלבד". אומנם בעמ' 12 לדברי ההסבר להצעת החוק צוין שמוצע לקבוע שלא תשלול זכאותו של נוסע לפיצוי לפי כל דין, למשל פקודת הנזיקין, ואולם בהתאם לדיני הנזיקין לא תקום לנוסע זכאות כפולה בשל אותה עילה, ועל כן אם העילה נשללה לפיצוי כי אז לא ניתן לעקוף זאת. סעיף 16 לחוק לא מקים זכאות שלא הייתה קיימת קודם לכן וזו זכות לפיצוי לפי כל דין מעבר לקבוע בחוק שירותי תעופה - זכאות לתבוע נזקים לפי האמנה או לפי חוק תובלה אווירית וזכאות זו ממשיכה להתקיים והוא לא מבטל את סעיפי ייחוד העילה שבאמנה ובחוק תובלה אווירית (לעניין זה ראו סקירה בת"ק 13689-01-23 יפה נוזיצה נ' אל על נתיבי אוויר (5.9.2023)) ולכן פיצוי שלא לפי חוק שירותי תעופה יכול להינתן רק לפי האמור באמנת מונטריאול). סעיף 16 לחוק שירותי תעופה לכאורה מפנה אותנו לדיני החוזים והנזיקין אולם אם אנו יוצאים מחוק שירותי תעופה אנחנו עוברים לסעיף 10 לחוק התובלה האווירית שעניינו ייחוד העילה לפי אמנת מונטריאול ולכן יחול חוק שירותי תעופה או חוק תובלה אווירית או אמנת מונטריאול. והחוט המשולש לא במהירה יינתק....
מכאן, שמקום בו יש לנו עילה ספציפית בחוק שירותי תעופה לגבי איחור או ביטול טיסה אין צורך להידרש לחוקים אחרים בהיותו חוק ספציפי גובר. אומנם אמנת מונטריאול כן נותנת פיצוי על איחור בהגעה של טיסה אולם גם אם היא יכולה לחול הרי שמשטר האחריות בסעיף 6 (ה) לחוק שירותי תעופה הוא מחמיר יותר לעומת סעיף 19 לאמנת מונטריאול ולכן אם נקבע כי אין זכאות לפי חוק שירותי תעופה קל וחומר שלא יחול לפי אמנת מונטריאול (ראו ת"ק 8480-09-24 תומר נוח נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (28.8.2025)). הגם שברע"א 8456/19 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים נ' פלישר פלד ליאורה (14.6.2022)) פסק בית המשפט העליון כי ניתן לפסוק פיצוי של עוגמת נפש מכוח אמנת מונטריאול (טענה שלא נטענה על ידי התובעים), הרי ששם דובר על כבודה שאין תחולה לחוק שירותי תעופה. על כן, מקום בו מדובר באותו נזק ישיר שחוק שירותי תעופה מתייחס אליו, עת לא מדובר בעילות שאינן אלו שהוסדרו במפורש בחוק שירותי תעופה (דוגמת עוולת לשון הרע למשל) כי אז כל הכרוך בביטול טיסה המוסדר בחוק שירותי תעופה - יזכה להסדרה אך ורק לפי האמור בחוק שירותי תעופה - "אם מצא המחוקק לקבוע עבור שיבושים בטיסה סעדים לפי רשימה סגורה, ושאינם תלויים במידת הנזק האישי של מי מהנוסעים, אין סיבה לאפשר לעקוף הוראה זו באמצעות התבססות על עילות שמחוץ לחוק שירותי תעופה. ואם מצא המחוקק לקבוע זכות לשירותים ואף לפיצוי בסכומים קבועים שתלויים בהתנהגות המוביל אך אינם תלויים בהיקף הנזק האישי שנגרם לנוסע - אין סיבה לאפשר סטייה מכוונה זו ובירור טענה לנזק אישי בסכום העולה על זה שנקבע בחלוק שירותי תעופה...ולפיכך , על בסיס עקרון "ייחוד העילה" אין לנוסע אפשרות לתבוע מוביל פיצויים בגין טיסה שהשתבשה אלא על בסיס חוק שירותי תעופה . אין לנוסע הזכות ליטול את אותן התחייבויות שחב כלפיו מוביל לפי חוק שירותי תעופה ועל בסיסן לטעון לעילות ממקור אחר" (ראו ת"א 7262-10-18 חזיזה נ' ארקיע (10.1.2021), פסקה 4 לפסק הדין).
- סיכומו של דבר, סעיף 16 לחוק שירותי תעופה קובע שמירת דינים ומפנה בפועל לאמנת מונטריאול ולחוק תובלה אווירית שנקבע בהם ייחוד עילה והעדר תחולה לדינים אחרים ולכן יש לבחון אחריות רק מכוח חוק שירותי תעופה או ע"פ אמנת מונטריאול מכוח חוק תובלה אווירית (ראו ת"צ 2767-08-16 ועקנין נ' אל על (16.3.2023)) ועל כן המסקנה היא שלא ניתן לתבוע בגין עיכובי טיסה או ביטול מכוח עילות שאינן קבועות בחוק שירותי תעופה ובחוק התובלה האווירית בשל עקרון ייחוד העילה, ובכלל זה גם לא בעילת רשלנות מהדין הכללי בגין ביטול טיסה או סעד אחר מכוח פקודת הנזיקין או חוק החוזים. כך גם עולה מת"צ 55278-03-18 הילה באר נ' אירופלוט, שם נפסק כי לנוכח מילותיו המפורשות של סעיף ייחוד העילה אין לתבוע מוביל אווירי בעילות שאינן מכוח חוק שירותי תעופה בנסיבות שבהן חלה אמנת מונטריאול וגם בסעיף שמירת הדינים שבחוק שירותי תעופה אין כדי להועיל כי אם חל חריג הפוטר מוביל אווירי מפיצוי בהתאם לחוק אז לא ניתן מכוח חוק אחר לזכות בפיצוי או עילה אחרת (וכן ראו ת"א 7262-10-18 חזיזה נ' ארקיע דלעיל).
כאמור, פיצוי סטטוטורי מגלם את עוגמת הנפש והוצאות עקיפות (בדומה לביטול כרטיס מצד לקוח וגילום הוצאות מנהליות והפסד מושב - חברת התעופה יכולה להפסיד מושב ולהשיב את כל סכום הנסיעה בניכוי דמי ביטול - 100 ₪ או 5% לפי הנמוך מביניהם - מקום בו היה ביטול במועד ולחלופין למכור מושב ולהרוויח פעמיים אם לא מבוטל הכרטיס וההפסד הוא משמעותי לנוסע כי לא בוטל במועד לפי חוק הגנת הצרכן). איני סבורה כי כוונת המחוקק הייתה לפסוק עוגמת נפש באופן עצמאי, משאז כל מקרה בו המחוקק התכוון להקנות הגנה לחברת תעופה באופן הפוטר אותה מפיצוי סטטוטורי, יחול מדרון חלקלק של פסיקת עוגמת נפש משאין חולק שביטול טיסה כרוך בעוגמת נפש, תהא סיבה מוצדקת אשר תהיה לביטול הטיסה. החוק מכיר בפיצוי עבור הנזקים הממוניים גם מקום בו קמה לחברת התעופה הגנה משאין הדבר פוטר אותה ממתן שירותי סיוע ולכן מקום בו לא יכולה להעניק שירותי סיוע והנוסע דואג לעצמו לשירותי סיוע, כי אז עליה לשפותו על אותו נזק ממוני. על כן, מקום בו החוק מכיר בכך, אין מקום לפסוק פיצוי נוסף בשל נזקים ממשיים, לרבות עקיפים (כך למשל אובדן ימי עבודה כפי שנטען בכתב התביעה או אירועים בשל אי הגעה ליעד במועד המקורי) שכן על פי ההלכה הפסוקה מדובר כאמור במסלולים חלופיים שאינם מצטברים זה לזה (ראו למשל ת"ק 35646-04-17 דנן ואח' נ' אייר פרנס (30.9.2017)). לאמור כי מקום בו על פי חוק שירותי תעופה יש פיצוי לנזק ממוני בדמות השבת הוצאות וחברת התעופה קיבלה פטור מלפצות פיצוי סטטוטורי שמשמעותו פיצוי עבור הוצאות עקיפות ועוגמת נפש עת נקבע פיצוי אחיד ללא צורך בהוכחת נזק (ובכך יש איזון עת פעם נוסע מפסיד יותר ופעם נוסע מפסיד פחות ועדיין מקבלים את אותו פיצוי סטטוטורי שנקבע לפי מרחק, עת יכול להיות מצב שהנזק של אחד שהיעד אליו נסע הוא קצר יותר הוא רב יותר מנוסע שנסע ליעד מרוחק יותר ולכן הפיצוי גדול יותר אולם הנזק שנגרם לו הוא מועט יותר - ראו והשוו סעיף 18א (ד) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 בנוגע לפיצוי סטטוטורי בגין אי הגעת טכנאי המוגבל עד 600 ₪ כשבמקום אחד צרכן יכול להפסיד יום עבודה שהסכום אינו מפצה ובמקום אחר צרכן שממילא עובד מביתו ולא נפגע יקבל את אותו פיצוי) - כי אז פסיקת פיצוי של עוגמת נפש בשל ביטול טיסה, וכאמור אין חולק ולא יכול להיות חולק בדבר עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעים, מהווה למעשה ניסיון לעקוף את הפיצוי הסטטוטורי.
- אומנם קיימות פסיקות המכירות מכוח סעיף 16 לחוק (שמירת דינים) במתן פיצוי נזיקי על בסיס עוולת הרשלנות ופסיקת עוגמת נפש. כך למשל בת"ק 46294-05-24 גילה קדוש נ' איזי ג'יט חברת תעופה (6.4.2025) נדון מקרה בו הגם שהודיעה חברת התעופה מראש כי מועד ההמראה נדחה היא דרשה מהתובעים להתייצב לצ'ק אין בשעה המקורית ואלה זכו להתעלמות במשך 8.5 שעות בשדה ואז הודיעה להם שהטיסה לא תצא באותו היום אלא רק למחרת מאותן נסיבות שפורטו שם, כשניתן היה לדעת שהטיסה בחזרה מישראל לא תצא באותו היום ועל כן היה עליה להודיע לנוסעים כי הטיסה מבוטלת ושלא יגיעו לשדה וביחס להתנהלות הזו (ללא קשר לנסיבות שהובילו לביטול הטיסה האם מקנות פטור מפיצוי סטטוטורי) פסק פיצוי עבור נזק ממוני בגין התרשלות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (הדין הכללי) נוכח התנהגות בלתי סבירה של מפעילת טיסה שפעלה תוך העדפת האינטרס הכלכלי שלה על פני הנוסעים וכי יש לראות אותה כמי שחרגה מסטנדרט התנהגות סביר המצופה מחברת תעופה, תוך התייחסות לסעיף 16 לחוק (שמירת דינים). ואולם, מעבר לכך שלא מדובר בבחינת הנזק שנגרם כתוצאה מביטול הטיסה עצמה בשל נסיבות ההכרזה על ביטול הטיסה, אפילו תמצי לומר כי ניתן היה לתבוע מכוח עוולת הרשלנות במנותק מעקרון ייחוד העילה הרי שגם לגופו של עניין לא הייתי נעתרת לפיצוי מכוח עוולת הרשלנות במסגרת טענות התובעים מכל עבר להפרות מהדין הכללי. טענתם בכתב התביעה ובסיכומים היא כי יש לפסוק להם לחילופין פיצויים בגין נזקים לא ממוניים ובגין עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה נטענה בעלמא. התובעים מפנים לסעיף 35 לפקודת הנזיקין, אך בסיס לה בדמות שאלה "יש ספק בשאלה מי התרשל בניהול האירוע? העובדה שהטעו את התובעים ולא ציינו בפניהם את העובדה שהנתבעת יכולה לבטל את הטיסה חזרה לישראל אם רק יחול עיכוב של פחות משעה בהמראה, ביטול שלא יעניק להם זכות פיצויים בשום אופן" אין בה לעמוד בדרישות הוכחת יסודות העוולה. כך או כך, מקום בו המחוקק העניק את הפטור, קיים קושי לטעון לרשלנות עת לא הוטלה עליה חובה לעדכן מראש את הנוסעים בנוגע לאותה טיסה עוד ברכישת הכרטיסים כי טיסת החזור, למי שרכש, נחיתתה היא כשעה לפני כניסת החג וכי לא יזכו לפיצוי אם וכאשר יחול עיכוב שיוביל לביטול הטיסה עת תקציר החוק על הגנותיו ושעות ההגעה מפורסמות. התובעים טוענים להפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין והפרת החובות המוטלות עליה מכוח פקודת הנזיקין - אולם לא מפנים לאיזה חובה חקוקה הפרה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין, כאשר הפרת חובה בפקודת הנזיקין איננה יכולה לשמש כחובה לעניין סעיף זה, ואין הפרה של חוק שירותי תעופה לפיצוי סטטוטורי.
אשר לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, אעיר כי יש ממש בטענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית אשר לא נטענה בכתב התביעה אלא רק בסיכומים, בתום ההליך. מכל מקום, הזמן היה גלוי וידוע, וכניסת שבת או חג גם ידועה כי רצו להגיע לחגוג. גם כמה טווח ביטחון היה ידוע ואפשר לקחת בחשבון מראש כנוסע שתהיה תקלה שיכולה להימשך שעה -שעתיים. בשים לב לכך, זהו נטל מרחיק לכת לדרוש מחברה שאמורה לנחות לפני כניסת שבת "להביא מחשבון" ולהודיע כי אם יהיה עיכוב אז הטיסה תידחה /תבוטל והצרכן הנוסע לא יהיה זכאי לפי חוק שירותי תעופה שפרסמה והביאה לידיעתו, כאשר הסלוטים מתקיימים באופן רצוף גם באמצע שבוע בזמנים קבועים (וכפי שהעיד גם מר זמיר הסלוטים מתקיימים באופן רציף, "על זמן קבוע" ואותו סלוט הוא אמצע שבוע). היא לא נדרשת לפרסם בהזמנה את המדיניות שלה הגם שמצורף חוזה תובלה ששם נטען כי זה מעוגן ולא סתרו זאת. אומנם יכול להיות שהקושי עם קביעת מועדי טיסה שנחיתתם סמוך לכניסת השבת או החג באופן המקנה פטור מפיצוי עת הצרכן לא בהכרח מודע לשעון המקומי של היעד בנוגע לזמני כניסת שבת או חג, ובהינתן שמדובר בחוק צרכני השם דגש על חובת היידוע בנוגע לזכויותיו של הצרכן הנוסע - אולם אף הוא עניין שלמחוקק לדון בו. אומנם בכנסת שמו דגש בכך שלא מדובר בחוק "אל על", אולם אין חולק כי היא החברה שאינה מפעילה במשך שנים רבות טיסות בשבתות ובחגים. קיים קושי לצפות כי כלל ציבור הנוסעים, לרבות נוסעים שאינם בני הדת היהודית, יכיר את מועדי כניסת השבת או החג, ובוודאי לא בעת הזמנת הכרטיס, כל שכן מדובר במצבים של טיסת חזור. החובה המושתת כיום על הנוסע לחשב בעצמו את מועדי כניסת החג במדינת היעד בכל פעם שהוא מזמין טיסה - ייתכן ויכולה להקשות בשים לב לפער ביחסי הכוחות בין מפעילי הטיסות שקובעים ומודעים ללוח הזמנים לבין הנוסע הבודד. גם אם תקציר החוק מצוי באתר אל-על, ספק אם הנוסע הסביר אכן מביט בזמן רכישת הכרטיס בפטורים מחובת פיצוי ומחשב אימתי נוחתת הטיסה, כל שכן מקום בו מדובר בנוסע שאינו שומר שבת ובוודאי בנוסע שאינו יהודי שטענת הנתבעת כי נוסע דתי לא היה רוכש כרטיס טיסה הנוחתת סמוך לכניסת השבת אינה עונה על מצב בו נוסע רכש כרטיס שאכן אין לו עניין אם שעת הנחיתה גובלת בכניסת שבת משאינו שומר שבת אולם כן יש לו עניין שהמשמעות של כך היא דחיית טיסה 24 שעות לפחות אם טסים עם אותה חברה, ואף ללא קבלת פיצוי, וזאת לא ניתן לטעון כנגד רכישתו כרטיס שמועד הנחיתה בסמוך לכניסת השבת שהנתבעת ערה לו עם ביצוע לוח הטיסות (משבוחנת כיצד לא לקבוע בשבת), אולם הנוסע לא בהכרח מודע לכך או להשלכה של כך כי יוגבלו זכויותיו או תישללנה ממנו תרופות שיכול היה לקבל נוכח ביטול הטיסה, ולכן גם קריאת הפטור בין יתר הוראות החוק ועודף המידע שמצריך קריאת החוק כולו קודם לרכישת כרטיס- אין בה להועיל לו. בהינתן שעולה מעיון בפרוטוקולים של ועדת הכלכלה כי מי שעושה שימוש בחוק הוא בפועל חברת אל על, הגם שניסו לטעון כי לא מדובר בחוק "אל על" אולם אל על היא זו שיזמה את המהלך ואין חברת תעופה אחרת שלא מוציאה טיסות בשבת כעניין של מדיניות, כי אז אולי יש מקום שבמסגרת טופס ההזמנה יובהר כי היא לא טסה בשבת כך שניתן גם לעשות בעניינה את הקישור לסעיף בחוק המקנה פטור ממתן פיצוי ולאפשר לנוסע אוטונומיה צרכנית ובכלל זה בחירה מושכלת האם לטוס עימה מלכתחילה (כל שכן, מעדותו של אבי זמיר מטעם הנתבעת אל על כן מיידעת את נוסעיה - עמ' 170 לפרוטוקול, ש' 27-28, ואם כך הדבר, לא ברור כיצד היא מיידעת, ומדוע לא לעגן זאת עלי כתב באופן נהיר וברור לכל לקוח?). יכול ויש מקום להתקין תקנות מכוח סעיף 14 (א) (4) בכל הנוגע לפרסום מידע לנוסע במסגרת מכירת הכרטיסים (בדומה לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003). שכן, מקום בו ישנו כשל צרכני, כל שכן מדובר בחוזה אחיד שנוסח מראש על ידי חברת התעופה ומיועד לציבור הרחב, על המחוקק ליתן דעתו. דומה כי מהלך חקיקתי שכזה מתיישב הן עם התכליות הצרכניות המעוגנות בהוראות חוק שירותי תעופה, הן עם חוק החוזים האחידים והן עם חוק הגנת הצרכן (ולעניין זה ראו והשוו סעיף 4 לחוק).