תא (נת') 4843-03-20 אבירם בקר נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ - חלק 31

כמו כן, לפי הנטען בסיכומי התובעים, העלות של 250 דולר ללילה כללה גם מלון, גם מזון וגם הסעות (והם הוסיפו גם לבגדים וגם לתקשורת) אולם מעבר לכך שלא ברור איזו עלות היה אמור להוציא עבור תקשורת שלא סופקה והיכן המקור הנורמטיבי לחייבה בבגדים (יכול ואולי הלבשה תחתונה כאמור הגם שהדבר לא נדרש במסגרת שירותי הסיוע) - ברור שהסכום לא ריאלי אם הוא כולל הסעות ומזון, אולם אל על הבהירה כי מדובר בעלות עבור לינה בחדר, ולא הוצג כי סכום זה של 250 דולר אינו סביר.  יכול והמלונות בדרגה לא גבוהה, אולם לא הוצג כאמור כי הדבר אינו בר השגה בעלות של 200-250 דולר לחדר ללילה, עת הציעה 250 דולר ולפי הקבלות שצורפו, אכן אלו היו פחות או יותר המחירים של חדרים בבתי מלון שאליהם פנו התובעים באופן עצמאי.  מה גם, שבסיכומים פעם מסרו שהציעו 250 דולר לכל שירותי הסיוע ולא רק ללינה ופעם מסרו שהציעו 250 יורו לכל אלה (ראו והשוו סעיף 16 וסעיף 23 לסיכומים).  כאמור, אני כן מקבלת את טענת הנתבעת שנמסר להם שאם ימתינו כן יספקו להם חדרים באופן שיחפשו עבורם וזאת נוכח השעה 4:00 בבוקר עת נמצאו חדרים, ולכן מובן אם יהיו אשר יעדיפו שלא להמתין נוכח כמות האנשים שהורדו מהטיסה וכוח האדם של אל על מנגד.  התובעים בסיכומיהם מאשרים כי הנתבעת הציעה מספר מצומצם מאוד של בתי מלון "חלקם באזור שדה התעופה המרוחק מהעיר שהם בתי מלון ברמה נמוכה...ולכל השאר - לכו תסתדרו בעצמכם" (סעיף 20 לסיכומים) וחזרו על כך פעם אחר פעם כי סופקו מלונות לחלקם אולם ברמה ירודה.

שירותי הסיוע שקיבלו התובעים באופן פרטני וסכומי ההחזרים

לי עציון (תובעת מס' 17 ומצהירה גם בשם תובע מס' 16):

1. בכתב תביעתה דרשה התובעת הוצאות בגין מזון שתייה ומוניות בסך של 78$.
2. בתצהירה מסרה שלאחר ביטול הטיסה, קיבלו מלון מטעם הנתבעת בסמוך לשדה התעופה. לטענתה, התנאים בבית המלון היו לא סבירים בשל ריחות לא נעימים, לכלוך וסרחון.  בשל כך, הגיעו לבית של חברים.  לשם ההגעה לבית של החברים, לשדה התעופה וכן בזמן השהות בעיר ניו יורק התניידו במוניות בסך 51$.  כמו כן, היא נאלצה לדאוג לארוחה בסך של 40.03$
3. מעדותה עלה כי היא הכירה את מכתב אל-על בדבר זכאות לפיצוי בכפוף לשליחת קבלות, אולם בחרה שלא להעביר קבלות לנתבעת בטרם פנייה להליך המשפטי (עמ' 96 לפרוטוקול), היא נשאלה מדוע לא פנתה כלל לאל-על על מנת לקבל החזרים והשיבה מכיוון שאין לה אמון באל-על. הם הבינו שיש מלונות אולם זה היה בערך בשעה 5:00 והתחילו להוציא שאטלים למלונות שקרובים לשדה התעופה ואף אחד לא בא אליה ואמר לה שסידר לה מלון.  היא אישרה שקיבלו מלון מאל על.  היא עלתה על שאטל (שהנתבעת מציינת בסיכומים בעניין זה כי היה על חשבון הנתבעת) והלכה למלון אולם לא דיווחה לאל על כי הייתה בעיה וכי היו צריכים לעזוב את המלון שאל על סידרה לה כי לא היה עם מי לדבר.  הנתבעת סבורה כי התובעת 17 הודתה שקיבלו שירותי סיוע בזמן אמת ומשכך לא מובנת דרישתה לקבלת שיפוי בגין נסיעות שאינם מהשדה או בחזרה לשדה ואם הייתה פונה לאל על כפי שנתבקשה אז יכולה הייתה הנתבעת לבדוק את סבירות ההוצאות ולהחליט האם על אף שניתנו להם שירותי סיוע בזמן אמת.  עם זאת, ציינה הנתבעת כי ניתן לפנים משורת הדין לשפותה בגין ההוצאות הנוספות.  על כן, יש לשפותה ב-144.53 דולר על פי הסכמת אל על לשפותה גם בנוגע לנסיעות בתוך העיר וכן 15 דולר לפי עלות שובר נוכח זמן ההמתנה עד 5:00 בהינתן שהייתה אמורה לספק לה מזון ושתייה בשעה ב-3:00.  סך הכל יש לשפותה בסך של 53 דולר. 

מיי לירון בן חמו (תובעת מס' 51):

1. בכתב תביעתה לא העלתה דרישה כספית להחזר הוצאות. עלה כי היא הייתה יחד עם חנה פרנסס שתבעה 06$.
2. בתצהירה מסרה שנאמר לה שהיא זכאית למלון בעלות של 250 דולר ללילה או לשהות במלון שהם מקצים אך עקב מספר מצומצם של חדרים הומלץ לה לחפש מלון לבד. לכן, לקחו מונית והגיעו למלון בצורה עצמאית ושולם 12$ עבור לינה במלון קראון פלזה בין התאריכים 19-21.10.2019.  היא ציינה כי בהגיעם למלון נודע להם כי זוג אחר מהטיסה שהיה איתם קיבל בטעות את החדר שלהם ולכן נאלצו לחלוק חדר זוגי עם זוג נוסף שהם לא מכירים.  יוער, כי לא מדובר במלון שהנתבעת סיפקה.  כמו כן, שילמה התובעת 40.5$ על אוכל, ביגוד בעלות של 329$, שירותי הסעות מהשדה לעיר בעלות של 204.2$ (כך למשל ישנה קבלה בסך של 139.20$ עבור נסיעה ממלון קראון פלזה לשדה התעופה JFK).
3. בעדותה הבהירה שהיא לא מבקשת החזר הוצאות מכיוון שהיא קיבלה אותו מן הנתבעת (עמ' 124 שור' 14-15). היא מבקשת פיצויים בעקבות ביטול הטיסה.  בהקשר זה, לא ברור מדוע כשכבר ממילא פנתה לקבלת החזר מהנתבעת, היא לא תיארה כי נאלצו להיות עם עוד זוג בחדר (והאם נאלצו או שחשו אילוץ מחמת אי נעימות נוכח מצוקתם של הזוג הנוסף שהכירו כשנתקעו ללא חדר משלפי עדות דניאל הוזמנו מראש שלושה חדרים ונתקבלו שניים ולפי עדות חנה הגיעו למלון שלושה זוגות ובמלון היו רק שני חדרים פנויים).  מה גם, שנקודה זו אף היא לא ברורה משלפי עדותה זוג אחר קיבל את החדר שלהם ולכאורה אפשר להם להיות איתם כשהיא זו שמשלמת עבורה ועבור חנה - האם המלון אליו הגיעו באופן עצמאי דרש מהם חרף הטעות שלו לשלם על אותו חדר סכום כפול - כששני הזוגות שילמו? ואם היא התחלקה בתשלום עם חברתה, האם האחרים שילמו לה עת היא לא שילמה להם?.  בעדותה היא מאשרת שנאמר להם באופן פוזיטיבי שיהיה להם איפה לישון - "או שתמצאו עצמאית או שאל על תסדר לכם חדר אבל קחו בחשבון שאין לנו הרבה חדרים וכנראה שלא נצליח למצוא לכולם אז מי שיכול להסתדר לבד עדיף כי אנחנו לא נמצא לכם חדרים ומי שיכול בכוחות עצמו שישמור קבלות להחזרים".  היא זוכרת שהחזירה לחנה פרנסס את החצי שהיא שילמה לה אבל לאחר שעומתה עם עדות חנה שמסרה שלא קיבלה את הכסף בחזרה ואם היא שילמה עליה והיא שילמה לה והיא קיבלה מאל על את הכסף בחזרה אז למה היא לא אומרת שהחזירה לה את הכסף, השיבה "אני לא זוכרת אם הגשתי לאל על על החצי שלי כאילו על המלון.  היו לחני עוד הוצאות משלה בלי קשר למלון ולמונית" והיא לא זוכרת אם הגישה רק על החצי שלה הגם שהקבלה היא אחת או שהגישה על השלם והחזירה לחנה את החצי שלה.  לפי עדות גב' בן חמו בתצהירה (סעיף 10) הם נשארו בשדה עד השעה ארבע בערך ולכן יש לפצות לפי עלות שובר 15 דולר לאדם, היינו 15 דולר משיתר הוצאותיה הוחזרו ולא טענה להעדר קבלות.

מספין גטהון, סינדו קבריט גטהון וחן גטהון (תובעים מס' 41, 43 ו-44)

1. בכתב התביעה לא עלה כי דרש החזר הוצאות.
2. בתצהירו תיאר כי קיבלו מלון מהנתבעת כאשר בבוקר שלמחרת העבירו אותם למלון אחר. כשניגשו לאכול ארוחת ערב בזמן השהות במלון נתבקשו להביא כרטיס אך לא היה בידם הכרטיס המבוקש וכאשר ניסו לבקש נתקלו בסירוב כי היו צריכים להירשם ומי שרושמת שמות במלון לאורחת ערב הלכה, אז הם יצאו לקנות אוכל ושתייה ואין בידם את הקבלות.  כאן ייאמר כי כן הייתה ארוחה במלון שסופקה מצד הנתבעת אולם עקב הנסיבות שתוארו לא זכו לארוחה.  לדבריו, החדר שהוצע במלון התאים לזוג היות והוא כלל מיטה זוגית בלבד כך שהם נאלצו לישון שלוש נפשות במיטה זוגית אחת.
3. מעדותו עלה כי משפחתו ישנה על הרצפה בשדה עד קבלת המלון. הוא אישר שקיבל מלון מאל על והגיעו למלון דרך ההסעה שכולם עלו עליה (מצד הנתבעת כפי שהסתבר) ולא היה לו כסף, לרבות לא למונית שהיו צריכים לקחת גם לחזור.  הוא מאשר שבמלון ששהו בו כן היו ארוחות אולם לא נרשמו לארוחת ערב והם קנו במכולת אוכל.  הוא לא צירף קבלות כי חשב שלא יהיה מי שיחזיר לו.  טוען שרכש מזון במכולת.  אישר שאמרו להם שמי שיכול עד איזשהו סכום לקחת מלון יילך ומי שהיה לו כסף הלך ומי שלא היה לו כסף הוא חיכה וקיבל הגם שחיכו כמעט כל הלילה ורק ב-4:00 לקחו אותם.  לפי עדות מר מספין (עמ' 130, ש' 2' וסעיף 6 לתצהירו) הם נשארו בשדה עד השעה ארבע בערך ולכן יש לפצות לפי עלות שובר 15 דולר לאדם, היינו עבור שלושה אנשים 45 דולר.  כן יש לפצותם לפי 42 דולר לאדם עבור היומיים (משהייתה להם אופציה לארוחת ערב והם אלו שלא נרשמו ולא נשלל כי ישנה אפשרות לארוחת בוקר משהמלונות היו או רק ארוחת בוקר או ארוחת בוקר וארוחת ערב).  סך הכל יש לפצותם ב-171 דולר. 

טל ואורית חוה ליבוביץ' נוביץ (תובעים 3-4):

1. בכתב התביעה טענו להוצאות בגין מוניות ובית מלון בסך של 11$.
2. בתצהיר נדרש עבור לינה במלון 76$ "שהיה זמין וענה לתקציב שקיבלנו במרכז העיר". ברם, בקבלה של המלון רוקסי לא מצוין כי עלותו כ-800 דולר ולא מצוינים התאריכים.  הנתבעת טענה כי לא צורפה קבלה לשהות במלון - לא לכתב התביעה ולא לתצהיר.  עם זאת, בעדות טען ב"כ התובעים כי מצוין room charge 800 דולר והתובעת אישרה ונטען על ידי בא כוחה כי יכול והושמט מהמסמכים (עמ' 82, ש' 8-11) אך היא ציינה בכתב התביעה 870.76 דולר.  עבור מוניות להגעה למלון ולשדה התעופה שולמו 326.13$ (טל ואורית - 85$ בגין נסיעה לשדה התעופה במועד החדש של הטיסה - 21.10.19, ועלות נסיעה במונית נוספת בסך של 167.05$ עת לא פורטו היעדים ומסלולי הנסיעה).  הם נאלצו לדאוג למזון אולם לא שמרו את הקבלות "למרות כי ברור לכל בר נש כי יומיים וחצי של שהייה מחייבים רכישה של מזון ושתייה" (סעיף 18 לתצהיר).  היא שוחחה עם נציג אל על ושאלה אותו לגבי סדר הגודל של סכום המלון (ומכאן שהיה דלפק עם נציג שנתן מענה-א"מ).
3. בעדותה אישרה שלא שלחו לנתבעת קבלות עם ההוצאות לשם קבלת החזר כספי על אף שידעו על זכותם. לדבריה לא הציעו להם מלון ולא דיברו עם אף נציג (עמ' 79-80 לפרוטוקול, אם כי עולה שכן דיברה עם נציג).  לא אספה קבלות עבור מזון אבל הוצגו 7 קבלות עבור מונית אותם הסבירה כי הם נסעו מהמלון לכל נקודה עם מונית ולא רק לשדה התעופה ומשדה התעופה.  הנתבעת סבורה כי יש לפצות את התובעים 3 ו-4 לכל היותר ב-500 דולר.  התובעת לא צירפה לסיכומים את הקבלה החסרה ועל פניו נראה כי אכן היו במלון אולם לא ידוע עלותו כאשר מדובר בסכום החורג מהסכום הממוצע ולכן יש להידרש אליו עת מדובר בקבלה מוכחת, ולכן כנגד קבלה שתציג לאל על - תקבל 870.76 דולר.  בנוסף, יקבלו 326.13 דולר עבור המוניות משדה התעופה ולשדה התעופה וכן עבור מזון 83 דולר לאדם (היינו 166 דולר נוספים).  סה"כ הנתבעת תשלם, מלבד תשלום כנגד קבלה עבור המלון, סך של 492 דולר עבור שני התובעים. 

אלעד כהן והדר שלומית בלוך (תובעים מס' 29-30):

1. בכתב התביעה דרשו הוצאות בגין מזון, שתייה, מוניות ולינה בסך 61$
2. בתצהירם, נדרש עבור לינה 29$ - במלון קראון פלזה בתאריך 19-20.10.19 בעלות של 278.9 $ וכןבמלון נובלדן בתאריך 20.10.19 בעלות של 235.39$. עבור מוניות משדה התעופה למלון 217.41$ (קבלה אחת ברורה מבחינת יעד הנסיעה ממלון נובלדן לשדה התעופה בסך של 85$).  לא קיבלו אוכל ולכן שילמו 289.16$ בעבור מזון ושתייה (צורפה קבלה אחת בלבד על בורגר בסך של 58$ עת באותה קבלה שעלותה הכוללת 79.48 $ ישנם גם מוצרים שאינם מזון).
3. הגם שהתובע 29 הגיש תצהיר מטעמו ובשם התובעת 30, התובע לא התייצב לחקירה על התצהיר ובמקומו נחקרה התובעת 30. בעדותה, היא אישרה שהכירה את המכתב של אל על אך לא פנתה אליה בבקשה להחזר הוצאות (עמ' 29-30 לפרוטוקול).  היא טענה שבאותו הרגע לא ידעה שאל על סיפקה מלונות ואיתרו באופן עצמאי מלון.  הם החליפו מלון.  הם הגיעו למלון בכוחות עצמם עם שאטל של שדה התעופה.  לא פנו לאל-על לגבי החזר הוצאות כי חשבו שלא מדובר בפיצוי הולם.  היא לא זוכרת אם צירפו את כל הקבלות, ועומתה עם כך שהקבלות שצורפו על אוכל וגם הקבלות על המוניות נמוכות בחצי מהסכום המבוקש ( 217.27 דולר עת דובר על נסיעה בשבע מוניות).  הם אף צירפו קבלות על רכישת גרביים כחלק מההחזר על מזון (עמ' 30-31 לפרוטוקול).  הנתבעת טענה כי התובעים לא צירפו קבלות בגין סך ההוצאות הנטענות אלא קבלות חלקיות בלבד בסך הנמוך מ-500 דולר.  לתובעת 30 שהעידה גם בשם התובע שהוא אשר הגיש תצהיר מטעמו ובשמה ולא התייצב לחקירה - לא הייתה תשובה לשאלה בעניין זה הגם שסכום ההוצאות הנטען אף לא עגול ונחזה להיות כהוצאות המגובות בקבלות מתאימות.  לפי עדות מר אלעד בתצהירו (סעיף 8') הם נשארו בשדה עד השעה ארבע בערך ולכן יש לפצות לפי עלות שובר 15 דולר לאדם, היינו עבור שני אנשים 30 דולר.

שוכנעתי כי יש לפצותם בסך של 514.29 דולר עבור המלון, 217.41 דולר עבור הנסיעות (עת קבלה אחת 85 דולר אבל הנתבעת לא הראתה מהי העלות המונית השנייה ובשים לב לעלויות המונית לשדה תעופה של התובעת מיי לירון בן חמו שנסעה אף היא ממלון קראון פלזה לשדה התעופה כנסיעת חזור בסך של 139.20 דולר, הרי שמדובר בסכום סביר) ובאשר למזון, בהתחשב שנרכשו מוצרים שאינם מזון, יש להפחיתם כך שיש לשלם סך נוסף של 209.68 דולר וכן 30 דולר כאמור לעיל.  סך הכל 971.18 דולר עבור שני התובעים.