לא מדובר בניסיון לחסוך בעלויות ולאחר מכן לדרוש "תשלום" - כמו למשל לינה אצל חבר (אם כי ניתן לומר שבשים לב לכך שמדובר בחוק שאינו נזיקי הרי שלא מוטלת על הנוסע החובה להקטין את הנזק, וזה לא מעניינה של חברת התעופה המחויבת לספק בכל מקרה שירותי סיוע תחת משטר אחריות מוגברת ולכן אם לא סיפקה, אין בדבר כדי לפטור אותה הלכה למעשה מחובתה ובכך היא "מרוויחה" על חשבון הנוסע שמצא לעצמו סידור שהיא הייתה צריכה לספק מראש ובזמן אמת, ולכן תיאורטית הייתה צריכה לתת בידו סכום כסף על מנת שיסתדר, ומכאן והלאה זה מעניינו). בשולי הדברים אעיר, כי גם במקרה של נזק לרכוש, אם כי המאטריה היא נזיקית, מקום בו פלוני תיקן מוצר בעצמו עם רכישת חלפים והביא חוות דעת לתיקון המוצר שמצוי באחריות יבואן, ברי כי לא יינתן לו הסכום לפי חוות דעת מקום בו תיקן בעצמו, וגם לא מע"מ משהמע"מ מהווה פיצוי עבור נזק פוטנצייאלי מקום בו יחליט לתקן ויצטרך לשלם (כאשר אם לא תיקן והציג חוות דעת ואינו מחויב לתקן, יש לשלם לפי חוות הדעת גם אם יילך ויתקן מאוחר יותר במקום שאינו מספק קבלות וללא מע"מ, או שלא יתקן בכלל) - אך הגישה הרווחת היא שאין בכך כדי לפטור את המעוול מתשלום כלשהו (ולאו דווקא תשלום חלפים אלא גם עבור הטרחה שבתיקון העצמי שחסך למעוול, להבדיל מפטר אותו). כך למשל, מקום בו הנוסע כבר אינו בשדה התעופה וזאת ביחס לשירותי סיוע מסוימים כמו מזון ומשקאות או שירותי תקשורת, וזאת מקום בו אותו מלון לא סיפק ארוחות וזאת ללא ידיעתה או כי לא נמצא מלון המספק ארוחות לאחר שניסתה לאתר מלון המספק ארוחות תחילה וזאת תחת מאמצים סבירים, גם בשים לב לכמות האנשים שעליה לדאוג (כאשר המלונות שהציעה ורשומים כן מספקים ארוחות ולכן לא היה צורך להציג מאמצים סבירים שלאחריהם נמצא מלון שלא מספק ארוחות) או מקום בו הנוסע מסכים לכך, גם אם זו לא האופציה האולטימטיבית מבחינתו אולם כלכל את צעדיו והעדיף לתמחר את זמנו תחת המתנה לאיתור המלון.
אומנם על פי דברי ההסבר לחוק שירותי תעופה, מטרת החוק היא "לשפות את הנוסעים עבור הוצאות שנגרמו להם" (הדגשה שלא במקור-א"מ) וזאת על מנת שלא לגרום להם חסרון כיס ממשי. עם זאת, נקבע למשל בנוגע לפיצוי סטטוטורי פיצוי אחיד שמגלם גם הוצאות עקיפות וגם עוגמת נפש כשברי שכל נוסע חווה זאת אחרת, יש מי שחווה עוגמת נפש גדולה יותר ויש מי שפחות ויש מי שנגרמים לו נזקים עקיפים גדולים יותר ויש מי שלא וזאת ללא צורך בהוכחת נזק. אני סבורה כי גם מקום בו לא הוכח בקבלות הוצאות על מזון, להבדיל ממלון המספק קבלות וניתן לשמר קבלה אחת, עת בניגוד ללינה אצל אחר וחסיכת עלויות או אז אין כל היגיון לשלם לאותו נוסע עבור שירותי סיוע שלא נשא בתשלום כלשהו (ראו הלל עקיבא ברק נ' אל על דלעיל), דומה כי אין מחלוקת שגם אם נוסע התארח אצל אחר וסעד עימו, מדובר ביומיים שבוודאי נזקק למזון ולכן, מקום בו הוא מצהיר או מעיד כי כן היו לו הוצאות אך לא נשמרו קבלות והחובה היא של חברת התעופה לספק לו את השירות והוא סיפק לעצמו במקומה (להבדיל ממקרה שלא סיפק, גם אם היא הייתה צריכה לספק) הרי שכן ניתן לראות בעדותו או בתצהירו כהוכחה בפועל שנשא בעלות והשאלה היא לגבי היכולת להעריך כמה הוציא משהקבלות בכתב שנדרשו על ידי הנתבעת כוחן ראייתי להוכחת ביצוען אך אין בהעדר העמידה בכלים הפרוצדוראליים בדמות משלוח הקבלות כדי להעיד שלא אכלו אלא המשמעות היא במישור הראייתי בנוגע לקושי להוכיח במדויק כמה הוציא. על כן, בנסיבות אלו, כשברור הוא שהחובה מוטלת על התובעת ומקום בו ישנה ראיה בדמות עדות או תצהיר שכן נוסע אכל אולם לא שמר את קבלות, אני סבורה כי אין באי יכולת לחשב את הסכום בדייקנות כדי לדחות את תביעת ההשבה ולפטור את חברת התעופה מחובתה, וכן ניתן יהיה לפסוק על פי אומדנא כשקנה המידה הוא הקבלות שאספו יתר הנוסעים, כאשר תוצאה אחרת של דחיית תביעתם עבור רכיב זה משמעותה רווח או חסכון לנתבעת על חשבון הנוסע והשבה רעיונית עת הנוסע העיד כי כן אכל או כי לא שמר קבלות אין בה כדי להעשיר אותו, כל שכן הנתבעת אישרה שלו היה פונה הייתה משלמת ואף לא עומדת בדווקנות על הוצאותיו אלא נותנת גם יותר, כשאין חולק בנוגע למחויבותה לשירותי הסיוע שהיא הגורם האחראי לשיבושים בתכניות הטיסה של הנוסע (כאמור בדברי ההסבר לחוק ומכאן שגם האחראי למתן הטבות לנוסע כאמור שם) שממילא הייתה אמורה לספק או לשלם גם אם בדיעבד. לעניין פיצוי במקרים כאלו על דרך האומדנא, יפים הם דברי כב' השופטת חיות כתוארה דאז בע"א 6720/99 מתן פרפרה נ' ארתור גולדו, 28.08.2005) אשר קבעה כך: "אוסיף ואומר כי מקובל עלי העקרון שעל פיו הנחה עצמו בית משפט קמא בקובעו בעניינים שונים פיצוי על דרך האומדן, אף שהמערערים לא הציגו באותם עניינים ראיות לביסוס כל תג ותו של הנזק. אכן, יתכנו מקרים בהם משתכנע בית המשפט כי קיים נזק שמן הראוי לפצות עליו וכי בהיעדר פיצוי תקופחנה באופן ממשי זכויותיו של הניזוק. במקרים אלה אין זה מן הנמנע כי בית המשפט יפסוק פיצוי על דרך האומדן הגלובאלי "על הצד הנמוך והבטוח, לשם שמירה על האיזון הראוי" (שם, בפסקה 9). כן יצוין כי התובעים כן עומדים על החזר תמורה (וראו והשוו לת"א 9586-09-22 מרי אוחיון נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (2.2.2025) שם לא נפסק דבר לתובעים שלא הוכיחו רכיב זה בפועל בהעדר קבלות אולם שם התובעים ויתרו על החזר הוצאותיהם, אך בית המשפט נעתר לתביעתם לפיצוי סטטוטורי וכן פיצוי לדוגמא). על כן, אני פוסקת סך של 50 דולר ליום לאדם (עבור 3 ארוחות, בשים לב גם לערב חג לשומרי מסורת) וסך הכל 83 דולר ליומיים לאדם (עבור שתי ארוחות נוספות ביום העוקב, עת כאשר הגיעו לשדה התעופה עלה כי חולקו ווא'צרים של 20 דולר עבור מזון כפי שמסר מנהל התחנה, התובעת 26' וכן התובעים 45-46), מקום לא הוצגו קבלות או בדרך של השלמה מקום בו הוצגו קבלות חלקיות. יצוין, כי ההוצאות שנתמכו בקבלות לימדו על הוצאות בקנה מידה דומה.
- בענייננו, ולסיכומה של נקודה זו באשר למזון, בשעה 01:00 ביום 20.10 הודיעה אל-על על ביטול הטיסה, והטיסה החלופית נקבעה ל-21.10 בשעה 19:15. משך ההמתנה הכולל עמד על כמעט 36 שעות, פרק זמן שבמהלכו נדרשה הנתבעת לספק לנוסעים מזון ושתייה. מן הראיות עולה כי אם סופקו שירותים הרי שסופקו למספר מועט של נוסעים ובכמות שאינה מספקת ביחס למשך זמן ההמתנה אולם בל נשכח כי רובם לא היו בשדה התעופה. הקושי הוא לגבי מי שהיה בשדה התעופה עד השעה 4:00-5:00 (או אף 3:00 בערך והגיעו למלון ב-4:00) גם אם הוצעה ארוחה במטוס עצמו קודם לחלוף שעתיים המתנה שאז מתחילה הזכאות (ולא בהכרח אכל) ואין מסעדות או דוכנים פתוחים בשעות הלילה בשדה כפי שמסר מנהל התחנה כשלא ידוע כמה מתוך התובעים המתינו כדי לקבל חדר במלון כאשר השוברים בשדה התעופה ניתנו ביום המחרת בהמתנה בשדה התעופה להמראה בטיסה החלופית כחלק מארוחה שלישית אם הטיסה היא בשעות הערב (ולאחריה מוגשת ארוחה במטוס) עת עדיין מדובר בזמן המתנה שחברת התעופה מחויבת לספק לנוסע מזון, כאשר קודם לכן הנוסעים היו מחוץ לשדה התעופה והיא מחויבת לשפות אחר הוצאותיהם בזמן ההמתנה שלהם עד לטיסה לארץ. על כן, מי שנשאר בשדה התעופה על מנת שתספק לו מלון וכבר חלפה השעה בה הוצעו במטוס ארוחות וחלפו מאז שלוש שעות, כשרובם עזבו לאתר מלון עצמאית ולכן בשעה זו כבר לא היו בשדה התעופה ולכן ניתן להחזיר הוצאותיהם מחוץ לשדה התעופה, אולם למי שנותר ולא ניתן היה לספק לו כי המסעדות בשדה סגורות והמתין עד השעה 4:00 ניתן רעיונית לשפותו ב-15 דולר לאדם (כנגזר מהשובר שסיפקה עבור מזון בפועל אשר עמד על 20 דולר כאמת מידה כשהמסעדות היו פתוחות בשדה, מעין דמי אש"ל מקום בו אין חדר אוכל).
- בכל הנוגע לשירותי הלינה במלון מאחר שאין חולק כי ביטול הטיסה המקורית חייב את הנוסעים לשהות מחוץ לביתם במשך שני לילות נוספים (משהטיסה המקורית הייתה בלילה)- גם בסוגיה זו אין מחלוקת כי הנתבעת לא הצליחה לספק מקום לינה לכלל הנוסעים שהיו אמורים לטוס בטיסה המקורית. עם זאת, היא הצליחה להשיג חדרים עבור חלק מהנוסעים בלבד, אולם רק בודדים טענו בעדותם שחיכו ונאמר להם שאין חדר ושיחפשו לבד משהשאר מסרו כי אכן אמרו שאין חדרים אותה עת ויכולים להמתין עד שיסייעו במציאת חדר או מי שיכול לדאוג באופן עצמאי, שיילך - היינו, "יכול" - ניתנו אופציות. כך גם מובן מהאמור בדו"ח עליו נחקר מנהל התחנה כי אכן מסר שאין חדרים אולם יש לקרוא זאת בהקשר בו נאמר משהחיפוש לא נעצר שם והם לא הפסיקו לחפש (כשיש חברה חיצונית שעמלה על כך שגם אם לא הוצג מי זו אותה חברה - צד ג' - הדבר לא נסתר וגם אין חולק כי כן סופקו חדרים לחלק מהתובעים אולם השגתם הייתה כאמור ביחס לרמה ירודה של המלון על חדריו). נערך גם רישום בזמן אמת של נוסעים שיש להם היכן לשהות בניו יורק ולאחר מכן שוב רישום של נוסעים שיש להם סידור בניו יורק ונרשם מספר הנייד שלהם ליצירת קשר, באופן המלמד כי כן נתנו שירות ובחנו האם לנוסע יש מקום חלופי. מקום בו ניתנה אופציה, כי אז טענת התובעים בכתב תביעתם כי "החיפוש אחרי בתי המלון הוטל על התובעים באופן עצמאי" אינו מדויק. טענות כי המלון מרוחק מיעד תיירותי ומצריך נסיעה במוניות - אינו מאיין את העובדה שכן סיפקה, גם אם לא לטעמם של הנוסעים. כך גם לא ניתן לטעון כי הציבה את הנוסעים במלונות ברמה ירודה לפי אותה התרשמות ועל כן משולה כמי שלא סיפק דבר כאשר אין בחוק התייחסות להתחייבות לרמה מסוימת של חדרים ויכולה להיות אי נוחות שאינה תלויה בה ולא היו בידיעתה מבעוד מועד, ורק דרך משוב של נוסעים יכולה לכלכל את צעדיה להמשך, והיא לא נחקרה על ידיעותיה הקודמות בנוגע למלונות אלו או לתלונות עבר של נוסעים, ואדרבא - היא שיפתה חמישה נוסעים שלנו במלון הייאט לו דאגו באופן עצמאי (ראו עמ' 48, ש' 7-8 לעדות מר גרובשטיין), ומבחינתה שכלל הנוסעים היו דואגים לעצמם והיא הייתה משפה במקום להמשיך לחפש מקומות לינה בעצמה. יובהר כי מכל אלו שדיווחו על מבנה חדרים קטן באופן שנאלצו לחלוק מיטה זוגית עם בני משפחה במלונות שהנתבעת סיפקה או לחלוק מיטה זוגית עם בני משפחה או לחלוק חדר עם זרים במלונות שאותרו עצמאית - אף אחד לא דיווח בזמן אמת (ולו ביצירת קשר עם מנהל התחנה שנראה כי היה זמין משחלק מהמלונות לא קיבלו נוסעים עקב כך שלא סופקה להם התחייבות ולכן הוא התערב, כמו גם שנראה שכן ניאות לתת את מספר הטלפון שלו משהיה בקשר עם אחת הנוסעות שסיפק לה טיסה חלופית והיה זמין עבורה), כאשר מי שפנה לקבלת החזר אכן קיבל החזר אולם לא התלונן עם פנייתו בארץ בבקשתו לקבלת ההחזר, ולכן במצב דברים זה קיים קושי לטעון שמתקיים רכיב ה"ביודעין", כל שכן מדובר במלון שלא הנתבעת סיפקה ובוודאי כאשר לא פנו בעניין זה בכתב טרם הגשת התביעה כדי להביא למודעותה, כשלא מן הנמנע שבאותן נסיבות כן הייתה מפצה. עם זאת, סברתי כי מקום בו הסתבר כי שני נוסעים חלקו את אותה מיטת יחיד כשזרים לנו באותו חדר, יש מקום לפצות משהסיוע לא ניתן בפועל לאותו אדם. זאת, הגם שמדובר במלון שהתובעים איתרו באופן עצמאי. שכן, מקרה בו נוסע נענה להצעתה של הנתבעת ואיתר לבדו מלון בשעת לילה מאוחרת ושם, בלית ברירה, נאלץ ללון בחדר אחד עם זרים וזאת תחת חסדם לאחר אותו בחדרם על חשבונם, כפי שהסתבר, כי אז אין מקום לפטור את הנתבעת מתשלום הואיל ונאלצו לישון יחד באותו החדר, תחת אי נחת, שניים שלושה זוגות שפעלו בהתאם להנחייתה כשהיא זו המחויבת לספק לכל אחד ואחד שירותי סיוע. אין הדבר אמור "לחסוך" לה עלות חדר נוסף נוכח המצב שממילא לו היה יוצר עימה קשר בזמן אמת היו מפצלים בין הנוסעים ומאתרים חדר נוסף. לכן הפיצוי בעניין זה יהיה בסכום של "השבה רעיונית" מקום בו היו שוכרים חדר נוסף ולחלופין שיפוי לפי אמות המידה של הסכום שהכירה בו לעלות לינה במלון ללילה וזאת ללא צורך בהוכחת הזמנת חדר נוסף. זאת, להבדיל מפיצוי עונשי משלא מתקיים רכיב ה"ביודעין", עת גם לא מדובר במלון שהנתבעת סיפקה. לו היה מדובר במלון שהנתבעת סיפקה, יכול וכן היה נפסק פיצוי עונשי. כך, במקרה בו שלושה נוסעים העידו כי נדרשו לחלוק מיטה זוגית עם נוסע אחר, נפסק כי "בעניינם, אני סבור כי משהועלתה טענה (חמורה למדי, בהקשר הנידון) מעין זו, וככל שהדבר לא נעשה ביודעין, נדרש הסבר קונקרטי מאת הנתבעות (בצירוף אסמכתאות מתאימות), כיצד ארע הדבר. הסבר מעין זה לא סופק, ולכן, יש לקבוע כי כלפי תובעים אלה, מדובר בהפרה אשר נעשתה ביודעין" (ראו והשוו: תא 37570-04-22 דלעיל). מכל מקום, אודה כי על פי קו זה ניתן לומר גם ביחס למלונות שהסתבר שלא סיפקו ארוחות, אולם איני סבורה כי הנידון דומה לראיה גם מבחינת חומרתו, כאשר לא היה כל הסבר קונקרטי משלא דווח בזמן אמת כשלפי רשימותיה כן סופק ארוחות ולכן שאלה מדוע לא יצרו קשר בעניין זה גם בארץ, והגם שניתן גם להבין מדוע לא דווח בפרק הזמן שאין עובדים בארץ והיה כאוס בשדה התעופה, הנתבעת לא יכולה הייתה לבדוק את הנושא כאשר היא עצמה הוכיחה שכן הזמינה מלונות עם ארוחות שהיא משלמת עבור אותו אירוח (שאלה אחרת היא האם עליה להזמין עבור שלוש ארוחות או רק שתיים ואז הדבר בגדר הפרה, כשלא ידוע אם המלונות בכלל מספקים שלוש ארוחות ולא מצופה כי תמשיך מנגד באיתור מלונות שמספקים רק שלוש ארוחות או שתי ארוחות מקום בו מדובר במלון המספק רק ארוחה אחת, עת היא בכל מקרה תשפה על יתר הארוחות). עם זאת, באשר לעניין הלינה המשותפת במיטה זוגית ביחד עם הילד, הרי שעלה כי כן סופקו שני חדרים עת ישנו נוסע נוסף שלא תבע והוא הבעל, והתובעת, גב' גלית רב זקלר (תובעים 6-8) בחרה להישאר בחדר אחד עם בנה ולישון עימו.
ושוב, שוכנעתי כי אל-על הציעה לנוסעים אשר לא רצו להמתין לאיתור חדרים ביוזמתה, כי ימצאו מלון באופן עצמאי, וכי הם יהיו זכאים להחזר של עד 250 דולר ללילה לאדם. פתרון זה אומנם מעלה קושי מקום בו יכול וישנם נוסעים שידם אינה משגת לממן במעמד זה לינה עצמאית, במיוחד שעה שהלינה לא תוכננה כחלק מהטיול אלא נכפתה בעקבות ביטול הטיסה, ושעה שהדבר נכפה מרגע לרגע ויכול והעלויות יקרות יותר, עת מדובר בעיר ניו יורק אולם לא הוצג מנגד כי עלות של 250 דולר לאדם ללילה - לא היה אפשרי להשגה או כי סירבה לשפות במקום בו העלות הייתה גבוהה יותר (ברי שהדבר תלוי מקום וזמינות של חדרים) ועולה כאמור כי על פי רוב העדויות היא לא מנעה אפשרות להמתין עד שיימצאו הגם שהדבר כרוך בהרבה שעות המתנה. התרשמתי מעדותו של מר רדומסקי כי נעשה ניסיון מצידה לאתר חדרים, גם אם טיפין טיפין, עת לא היו מספיק חדרים עבור כלל הנוסעים (עמ' 179, ש, 6-8) ואין המשמעות כי הפסיקו לחפש. לדבריו היא פעלה להשיג חדרים נוספים ב-JFK כשחלק שוכנו במלון בלה -גווארדיה שהוא מלון מבודד יחסית. אעיר, במענה לתובעים, שכן נערך ניסיון להמשיך לספק וזאת לא ידעו אם יצליחו אם לא ולכן הוצעה האפשרות לעזוב את המקום ולאתר באופן עצמאי ולקבל החזר מאוחר יותר - ועל כן אין בכך כדי לאיין את מתן הסיוע.