כך או כך, הסכום עומד על החזר של 203 דולר, סכום הקרוב לסכום רכיב החזר הוצאות אותו היא תובעת במלואו, מקום בו לא קיבלה החזר. מקום בו קיבלה החזר - לא תשופה.
אסף כהן, אלה לב, ליאן לב, מאיר לב (תובעים מס' 36-39)
- בכתב תביעה אין דרישה להחזר הוצאות.
- בתצהירו מסר שהוסבר להם שמי שצריך לינה או הסדר טיסה חלופי שייגש לאחד מנציגי אל על. הם ידעו שמפעילת הטיסה דואגת להם למלון, ולמלון הגיעו באופן עצמאי - הם לקחו רכבת ובירידה מהרכבת המתינו לשאטל. מפעיל הטיסה הבטיחה להם שיהיו להם 2 חדרים אולם במלון נאמר להם שנשאר חדר אחד שבו ילונו והם קיבלו בעל כורחם את החדר שהוא מתאים רק לזוג עם מיטה וספה בזמן שהם ארבע נפשות . יצוין כי לשיטתו הוזמנו שני חדרים מראש והוא לא יצר קשר עם מנהל התחנה לעדכן בדבר, גם לא בארץ כשפנה לקבל החזר הוצאות. ניתן לומר שתיאורטית יכלו לעזוב את המלון ולקחת מלון אחר עם שני חדרים או להתפצל לאותו הלילה ובכך חסכו לנתבעת. עם זאת, מקום בו הזמינה שני חדרים הרי שמבחינתה שילמה על שני חדרים ואם עלות חדר היא 250 דולר והם פוצו ב-300 דולר לכל נוסע (כפי שעלה מעדותו), דומני כי יש בכך כדי לרפא את אי הנעימות שנוצרה.
- בעדותו מסר שקיבל החזר של 300 דולר לכל אחד מהתובעים + 103 שקלים בחזרה על הארכת הביטוח (עמ' 111 לפרוטוקול, וכן ראו נספח ז' לתצהירו של מר אבי זמיר, נציג קשרי לקוחות באל על כשהוא חתום). הם קיבלו שירותי לינה מהנתבעת וכי לא שיתפו את הנתבעת בנוגע לאיכות המלון. לדבריו אל על העבירה אותו ואת התובעים האחרים שמייצג לבית מלון והוא אישר שהיא דאגה להם למלון. החדר היה קטן ולא מותאם לאכלוס משפחה והייתה בו אך מיטה. הם לא צירפו קבלות להוצאות. מחד הוא לא דרש החזר אולם אין טענה כי קיבל החזר עבור מזון, מאידך. עם זאת, מדובר במלון מצד הנתבעת שטענה כי ישנן ארוחות במלון ולא נטען כי לא היו ארוחות ויכול וזו הסיבה שלא נתבקש החזר. לא נטען כי הוציאו ולא שמרו קבלות ועל כן קיים קושי לפצות בגין רכיב זה. אשר לתחבורה, לא טענו מהו הסכום לפחות של רכבת שיש להניח שהוא מופחת ממונית אך בשים לב לכך שרובם לקחו מוניות, אין גם יכולת לערוך אומדן בנקודה זו עת גם לא תבע עבור כך, ויש להניח שהשאטל ללא עלות (כאשר מנהל התחנה תיאר כי כן לקחו את הנוסעים מבתי המלון שאוכסנו דרך הנתבעת בחזרה לשדה התעופה).
אפרים כהן ושלי בר טל (תובעים מס' 19-20)
- בכתב התביעה דרשו הוצאות בגין מזון ושתייה, מוניות ובית מלון בסך של 4$.
- בתצהיר נמסר כי תחילה נאמר להם שייתכן שיקבלו סידור לינה במלון אך בפועל לא קיבלו כלום ואחרי כמה שעות שמעו נציג של מפעילת הטיסה אומר שאם יש מי שבאפשרותו לדאוג באופן עצמאי לסידורי לינה שיעשה זאת ויביא את הקבלות הן של הלינה והן של הנסיעות על מנת להזדכות. עלות החדר בבית מלון סיסטר סיטי שמצאו באופן עצמאי 5$ (יצוין כי מצוין בקבלה סך של 11.80 $ עבור רכישה ממסעדת המלון). עלות מוניות לשדה תעופה ולמלון 123.12$. עלות כלכלה אישית 35.9$ (אוכל בעלות של 30.61 $ אך צוין בסעיף לאחר מכן כי התשלום עבור מזון ושתייה היה רב יותר ממה שהוצג ואת שאר הקבלות לא מצאו).
- בעדותם מסרו לא פנו לאל-על כדי לקבל את ההחזרים (עמ' 4, וכן 7-8 לפרוטוקול מיום 9.4.2025) יצוין כי תצהיר עדות ראשית הוגש מטעם התובע 20 ובשם התובעת 19 אך התובע 20 לא התייצב לדיון ההוכחות וגם לא לדיון המשלים ומטעמו נחקרה התובעת 19. לפי עדות מר אפריים בתצהירו הם נשארו בשדה עד השעה ארבע בערך ולכן יש לפצות לפי עלות שובר 15 דולר לאדם, היינו עבור שני אנשים 30 דולר. לכך יש להוסיף 459.5 דולר עבור המלון וכן 123.12 דולר עבור המוניות וכן 166 דולר עבור המזון (משנטען כי העלות הייתה יותר מ-30 דולר לשניהם למשך יומיים). סך הכל, יש לפצותם בסך של 778.62 דולר.
אליהו סגל וגילי אונגר (תובעים מס' 22-21)
- בכתב תביעתם עתרו להחזר הוצאות בגין מזון, שתייה, מוניות ובתי מלון בסך כולל של 4 דולר.
- לא נמצא תצהירם סרוק בין התצהירים שהוגשו לבית המשפט הגם שהתובעת נחקרה על סעיף 7 לתצהירה, עת גם נמסר כי בתצהירה מסרה שהודיעו להם שכל מי שיכול לקחת מונית ומלון שיעשה זאת ויגיש קבלות לקבלת החזרים.
- בעדות עלה כי על אף שידעו על זכותם לפיצוי בכפוף להצגת קבלות, בחרו שלא לפנות לנתבעת בעניין זה טרם הגשת ההליך המשפטי (עמ' 114 לפרוטוקול). התובעת אישרה שהודיעו להם שכל מי שיכול לקחת מונית ומלון שיעשה זאת ויגיש את הקבלות ויקבל החזר. תיארה שהיה רק חדר אחד עם מיטת יחיד והם ישנו ביחד במיטת יחיד (מדובר במלון שהם הגיעו אליו עצמאית-א"מ) ואז ביום השני הם העבירו אותם לחדר עם מיטה זוגית נורמלית והם שילמו על היום הראשון והשני. הקבלות בנוגע למוניות הן עבור 4-5 נסיעות. היא לא יודעת מהי המשמעות של ההערה unicef בקבלה של המלון. לטענת הנתבעת, חלק מהקבלות שצורפו לתצהיר אינן רלוונטיות ובכל אופן מתחת לסך הנטען להחזר, אך הנתבעת לא מציינת כמה נתבקש וכמה מעידות הקבלות ביחס לחלק שכן רלוונטי, כשמתפקידה לבצע זאת, כך גם ביחס לנסיעות במונית מקום בו הדבר לא ברור אם מדובר בנסיעה לשדה התעופה וחזרה (עת ישנן קבלות שהן ברורות והיעד מופיע על גביהן) ולכן, בית המשפט נסמך על האמור כל עוד לא נסתר, תוך בחינת הרלוונטיות של הקבלות בשים לב לחקירה הנגדית. הואיל ולכתב התביעה צורף בליל של קבלות עבור כל התובעים ואילו לתצהיר צורפו קבלות לפי כל תובע והנתבעת לא מציגה מהו הסכום שלשיטתה יש לפצות, כאשר הסכום הוא סביר בהתחשב בשני לילות במלון, מזון (שהרי לפי האומדנא היה עומד עבור שניהם 166 דולר ליומיים) משכן נמסר שהוציאו על מזון והדבר לא נסתר, וכן הוצאות של מונית הלוך ושוב לשדה התעופה, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכום שלא נסתר בסך של 888 דולר.
גל בקר ואבירם בקר (תובעים 1-2)
- בכתב התביעה אין התייחסות פרטנית.
- בתצהיר נמסר כי קיבלו מלון מהנתבעת סמוך לשדה התעופה.
- בעדות צוין כי קיבלו מלון וניסתה לחפש טיסות עם חברות תעופה אחרות ולא מצאה והנציג של המפעיל אמר שאין. הוסבר שהם לא צירפו קבלות כי לא רכשו כלום (עמ' 84-85 לפרוטוקול מיום 13.3.2024) משהמלון לא היה במקום שאפשר לקנות בו משהו. יכול לפי קו זה כי כן קיבלו ארוחות במלון שסיפקה התובעת ולא נטען כי לא שמרו קבלות אלא כי לא רכשו דבר ולכן אין יכולת לבצע החזר הוצאות.
גלית רוב, עילי זקלר ויהלי זקלר - קטינים (תובעים מס' 6-8)
- בכתב התביעה עתרה להוצאות בגין מזון ושתייה, מוניות ובית מלון בסך 37$.
- בתצהירה מסרה כי הנתבעת העבירה את התובעים לבית מלון. המלון היה מעופש לטענתה ולא כלל ארוחות ולכן אכלה עם ילדיה בחוץ. אין בידה קבלות על רכישת המזון והשתייה.
- בעדותה אישרה שלא הגישה לנתבעת קבלות כלשהן בגין הוצאותיה הנטענות. היא מסרה שהסכום המבוקש מבוסס על זיכרונה (של גלית רוב התובעת). לדבריה, היא לא קיבלה 2 חדרים. היה בחדר מיטה אחת לשלושה אנשים. כשעומתה עם כך שכן היו שני חדרים כי גם בעלה שאינו תובע היה עימה ואישרה שישן איתם ועל כן נשאלה מדוע לא חילקה בין החדרים והשיבה כי לא תשים שני ילדים קטנים בחדר שלא עימה. כך או כך, עולה כי כן קיבלו 2 חדרים (ואם קיבלה מלון לא ברור מדוע בכתב תביעתה עתרה לחיוב עבור הוצאות מלון, הגם שהסכום נמוך משהוא כולל גם מזון ונסיעות) אך היא חלקה את המיטה עם שני ילדיה הקטנים. כשעומתה עם כך שהיא היחידה שמוסרת שלא היו ארוחות במלון מסרה כי היא ביררה ולא היו ארוחות והיא יצאה לקנות ארוחת בוקר בתחנת דלק. לאחר מכן אישרה שהיו ארוחות ומסרה כי שילמה עבור מזון אך היא לא שומרת קבלות וכי קניית אורחת בוקר לשלושה אנשים זה הרבה כסף כי ניו יורק יקרה. היא כתבה סך של 252.37 דולר עבור ארוחות מזיכרונה, וזה חושב באופן כללי. כשנשאלה אם זה מהזיכרון כיצד היא דייקה - לא ידעה לענות. על אף הסכום המדויק, הודתה שלא צירפה קבלות ולכן הנתבעת סבורה כי יש לדחות את דרישתה להחזר הוצאות על הסף.
לפי עדות גב' זקלר (עמ' 45, ש' 21)) הם נשארו בשדה עד השעה ארבע בערך ולכן יש לפצות לפי עלות שובר 15 דולר לאדם, היינו עבור שלושה סך של 45 דולר. לכך יש להוסיף כי בשים לב לכך שהיו ארוחות במלון וכן העידה שקנתה מזון אך לא שמרה קבלות, הסכום יועמד על סך כולל של 200 דולר עבור מזון ליומיים לשלושתם וכן 45 דולר כאמור, כך שיש לפצות בסך של 245 דולר.