רביד קטמור, אודליה קטמור, חיים היימן ורחל היימן (תובעים מס' 31-32, 40-41)
- בכתב התביעה צוין עבור אודליה ורביד קטמור - הוצאות בגין מזון ושתייה, מוניות ובית מלון בסך כולל של 4$. עבור חיים היימן ורחל היימן - הוצאות עבור מזון ושתייה, מוניות ובית מלון בסך כולל של 674.72$.
- בתצהיר מסר מר קטמור כי ביקשו לקבל מלון כפי שהבטיח הקברניט. הפקידה מסרה שנגמרו הקצבות החדרים של הנתבעת וכי עליהם לחזור באופן עצמאי לניו יורק ולמצוא מלון עד 250$. מצאו מלון באופן עצמאי, מלון קראון פלזה, והגעה אליו נעשתה גם באופן עצמאי. הוצאות עבור המלון 420.10$. הוצאות על נסיעות כולל חזור ממרכז העיר לשדה התעופה (עת גם משדה התעופה הם מימנו את ההסעה): 70$, הוצאות עבור אוכל 54.16$.
- בעדותו מסר שידע על המכתב של הנתבעת אולם שלא היה מעוניין להציג קבלות להחזר וטען לתמורה גדולה יותר. מסר כשזה היה רלוונטי עבורם אז לא נשארו חדרים עבורם אולם אישר שאחרים קיבלו ועבורם זה כבר לא היה רלוונטי. לנו בקראון פלזה בסך של 420 דולר על שני חדרים (עבורו ועבור אמו והחדר השני עבור הסבא והסבתא, בני הזוג היימן שכולם היו יחד והעיד על שירותי הסיוע שקיבלו כולם), צורפו קבלות לאוכל ומסר שחלקו מונית יחד. הנתבעת טענה כי לא צורפו קבלות ואין קבלות בגין ההוצאות הנטענות לתובעים 40-41. אשר לתובעים 40-41, בני הזוג היימן, לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמם ולא צורפו קבלות כלשהן המעידות על ההוצאות הנטענות ולכן טוענת הנתבעת כי דין דרישתם לקבלת החזר כלשהו להידחות על הסף. לפי עדות מר קטמור (עמ' 88' , ש' 2) הם נשארו בשדה עד השעה ארבע בערך ולכן יש לפצות לפי עלות שובר 15 דולר, היינו עבור ארבעה אנשים 60 דולר, כחלק מחובתה לתת סיוע. התשלום על המלון היה ע"ש אודליה קטמור וברי כי הנתבעת מחויבת לנוסעיה לספק שירותי סיוע - גם אם לא הגישו תצהיר עדות ראשית כאשר השיפוי יועבר למי ששילמה עליהם, גב' אודליה בתם. לכן הנתבעת תשלם סך של 604 דולר באמצעות התובעים 31-32.
רונה לוטן (תובעת מס' 18)
- בכתב התביעה עתרה לחיוב בהחזר הוצאות בגין מזון ושתייה, מוניות ובית מלון בסך כולל של 97$.
- בתצהירה מסרה שביקשו מכל מי שיכול להסתדר בכוחות עצמו, יפעל כך ויקבל החזרים עבור לינה עד לסך של 200 דולר ללילה. היא לנה בדירה של חברה ללילה של ה-19.10 אולם ללילה שבין התאריכים 20-21.10 לנה במלון קולומבוס אליו הגיעה בצורה עצמאית. עלות המוניות: 08$, עלות הלינה במלון 243.93$, כלכלה אישית והוצאות מזון בסך 45.98$. טוענת לקנייה של מרכך ואבקת כביסה משלא היו בידה פרטי לבוש מתאימים משכמות הבגדים הייתה מותאמת לכמות הימים שתכננה להישאר בעיר אך אין בידה קבלות וגם לא נקבה בסכום.
- בעדותה מסרה כי נאמר להם שמי שיכול להסתדר- שיסתדר בכוחות עצמו. נמסר לה במפורש ממנהל התחנה של אל על כי מי שלא יקבל מלון מטעם הנתבעת יהיה זכאי לפיצוי בסך של 200 דולר ללילה אולם לא הגישה קבלות לנתבעת (עמ' 74 לפרוטוקול). הנתבעת מציינת שאם הייתה פונה לנתבעת כפי שהתבקשה כי אז ההחזר בסך כולל של 396.97 דולר היה מתבצע כפי שהובטח.
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 397 דולר (כפי שמוסרת שגם הייתה מסכימה להחזיר, גם אם ישנו אגב עודף בסך של 2 דולר, עת על פי הקו שהנתבעת הציגה היא כן הייתה משפה גם עבור אותו צורך בסיסי, על ההסבר שנתנה, עת ניסתה להקטין את הנזק וברי כי לא נשארה עם מרכך כביסה ואבקה - בשים לב לשאלות ששאלה הנתבעת ביחס לרכישת ביגוד בעשרות או מאות דולרים).