שלמה כגן (תובע מס' 9)
- בכתב תביעתו עתר להחזר הוצאות בגין רכישת מזון ושתייה, מוניות ובית מלון בסך כולל של 77$.
- בתצהירו מסר שהוא דאג באופן עצמאי ללינה בבית מלון לאחר שמנהל הטיסה הבהיר לו שעליו לדאוג לעצמו ולן במלון הייאט בעלות של 530.21$, עלות המונית בהגעה עצמאית 54.26$ למלון, 82.57$ חזור לשדה התעופה. קניית בגדים חמים בעלות של 91.74$, הוצאות עבור מזון בסך של 56.99$ (ארוחה בתאריך 20.10 בסך של 5 דולר ו-9.53 דולר - פיצה ובייגל, ארוחת ערב בתאריך 20.10 בסך של 42.46 דולר). הוצאות נלוות: 6$ נסיעות ברכבת תחתית.
- בעדותו מסר שלא פנה לאל-על כדי לקבל החזר על הוצאות. הוא הכיר את מכתב אל-על בדבר האפשרות לקבל פיצוי בכפוף לשליחת קבלות, אך בחר שלא לפנות לנתבעת בעניין זה (עמ' 52-53 לפרוטוקול). לפי עדות מר לוי (עמ' 118 , ש' 14, וסעיף 11 לתצהירו) הם נשארו בשדה עד השעה שלוש-ארבע לפנות בוקר ולכן יש לפצות לפי עלות שובר 15 דולר לאדם.
בשים לב לכך שמנה אך שתי ארוחות אולם מנגד התארח באופן עצמאי במלון ויכול כי כולל ארוחת בוקר עת לא מסר כי לא שמר קבלות והרכישה הייתה מעבר (להבדיל מכך שתיאר בעדותו את הנזקים שנגרמו לו בכללותם מעבר ל-300 דולר פיצוי כטעם לסירוב פנייה מראש לאל-על) , הנתבעת תשיב לתובע סך של 739 דולר.
שרון ואביבית מרציאל (תובעים מס' 10-11):
- בכתב התביעה לא מופיעות דרישות פרטניות.
- בתצהיר נמסר שלנו אצל בני משפחה.
- מהעדות עלה כי ראו את המכתב של הנתבעת אולם החליטו לא לפנות אלא לעורך דין כדי שיטפל בעיכוב הטיסה (עמ' 65-67 לפרוטוקול). לא נטען כי היו הוצאות וכי לא שמרו קבלות
כרטיס טיסה חלופי או השבת תמורה
- בכל הנוגע לכרטיסי טיסה חלופיים, על פי סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה, נוסע שהונפק לו כרטיס לטיסה שבוטלה זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן אחת משתי הטבות, לפי בחירתו: השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי. התובעים טוענים כי על אף הוראות החוק המטילות על הנתבעת חובה להציע השבת תמורה כספית או טיסה חלופית, הנתבעת קבעה עבורם, ללא פנייה מוקדמת או בחירה מצדם, טיסה חלופית לאחר צאת החג. אין חולק בדבר החובה האקטיבית המוטלת על הנתבעת ליידע את הנוסעים בדבר זכויותיהם, והבחירה הסופית בין קבלת השבת תמורה כספית לבין טיסה חלופית מצויה בידי הנוסע שטיסתו בוטלה. אין זו החלטה המסורה בידי מפעילת הטיסה.
- מר אלון לביא, ראש אגף שליטה, העיד מטעם הנתבעת כי ידוע לו שהיו ניסיונות מטעם החברה למצוא טיסות חלופיות לחלק מהנוסעים, ואף שחלק מן הניסיונות הללו צלחו, כן הועברו נוסעים לטיסת United. (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 18-25). כמו כן, בסעיף 19 לתצהירה של גב' יפה בוטנויזר ציינה כי אכן הוצעו לה טיסות חלופיות, אולם כאשר הגיעה לדלפק, לא ניתן מענה ממשי לסוגיה זו (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 11-15). בנוסף, העד מר גרובשטיין העיד (עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 12-13) כי אילו היו מציעים לו טיסה חלופית היה עולה עליה. בעדותו של אבי זמיר מטעם הנתבעת ציין בתחילה כי אינו יודע לומר האם ניתנה לנוסעים הבחירה בין פיצוי כספי לבין טיסה חלופית (עמ' 161 לפרוטוקול, שורות 17-25). בהמשך, העד גיא רדומסקי מטעם הנתבעת העיד כי אינו זוכר מי מן הנוסעים קיבל אפשרות בחירה בין השבת תמורה כספית לבין הטיסה החלופית (עמ' 180 לפרוטוקול, שורות 24-31), חרף אמירתו בתצהירו שהוגש לאחר הגשת התביעה (שאין לכך תימוכין בדו"ח שמילא ביום ביטול הטיסה ובנספח שצורף בעברית כי כן הוצעה חלופה של השבת תמורה - טענה שהנתבעת גם זנחה בסיכומיה, כפי שיובהר), אך הוסיף (עמ' 182 לפרוטוקול, שורות 7-8) כי החברה הצליחה למצוא טיסה חלופית למשפחת יעקובי, אם ושני ילדיה, כאשר גם בדו"ח שמולא בזמן אמת צוין כי לא היו טיסות חלופיות. מהחומר הראייתי שהונח לפניי עולה כי הנתבעת כן פעלה לאיתור טיסות חלופיות ולא מן הנמנע כי לא הצליחה הגם שלא הציגה מאמצים לכך (היא בדקה והסתמכה רק על דברי שגיא אגרנט, סגן המוקד בארץ - היכן בדקה למשל ומה השיבו לה, אולם דומה כי די להסתפק בדו"ח שתיאר בזמן אמת כי כן ניסו לבחון והראיה שיש מי שכן קיבל טיסה חלופית מוקדמת יותר, הגם שבסוף לא מומש מטעמים הקשורים בחברה הזרה). מקום בו נראה את הטיסה שנקבעה לצאת החג תחת הפעלתה של הנתבעת ככזו שיכולה להוות טיסה חלופית בהינתן שמדובר במרחק טיסה שלא יוצאות על דרך השגרה מספר טיסות ביום לישראל ועל כן, לא מן הנמנע כי גם אם הייתה מוצאת טיסה חלופית, הנוסעים עליה היו מגיעים ליעד באותו הזמן פחות או יותר, משאינה מחויבת לספק טיסה חלופית לשעה-שעתיים הקרובות ויכול והייתה מציעה ליום המחרת - עדיין עולה מהחומר שהונח לפניי כי לא הוצע במקביל לבחינת טיסה חלופית פיצוי כספי כחלופה מלאה, כנקוב בחוק. התובעים למעשה לא טוענים כנגד אי הצעת טיסה חלופית אלא כנגד אי הצעה להשיב תמורה כספית ואז הם למעשה היו טורחים בעצמם ומחפשים טיסה חלופית אולם אם הטיסה החלופית הייתה יום יומיים לאחר מכן, עת יכולה הייתה לספק טיסה חלופית עם חניית ביניים, כאשר בל נשכח כי הטיסה הישירה היא כ-10-12 שעות (או אז אין בכך שום "סיוע" בפועל למעט עצם ההצעה), הרי שלא מן הנמנע כי היו מעדיפים טיסה ישירה באמצעותה ביום המחרת - לאו דווקא בשל הטרחה, אלא כי אין בכך בהכרח משום צמצום הזמן באופן משמעותי בפועל. זאת, בשים לב לכך שסעיף 3 (א)(3) לחוק קובע לגבי נוסע שמתקיימת לגביו עילה מזכה (כאשר עילה מזכה לקבלת ההטבות המוגדרת סעיף 1 קיימת ביחס לנוסעים עקב ביטול הטיסה) כי על כרטיס הטיסה החלופי להיות "בתנאים דומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה במקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן" (הדגשה שלא במקור-א"מ) אך אם אין חלופה של טיסה ישירה לישראל באותו היום זמינה מבחינת מקומות עבור 280 נוסעים (משהטיסה הישירה החלופית של הנתבעת התקיימה כבר ביום למחרת) והחלופה היחידה האפשרית היא טיסה באמצעות חברות זרות לרבות דרך אירופה למשל - כי אז מה יועילו חכמים בתקנתם?. כך גם היה בידם לסרב לטיסה החלופית במוצאי החג ולבקש את כספם חזרה כאמור בסעיף 6 (א)(2) לחוק והם לא הצביעו על חלופות אפשריות אחרות שהיו אותה עת להגעה לישראל באופן שניתן לטעון כי היו טיסות חלופיות נוספות (ראו והשוו: עניין פז דור אל דלעיל) מלבד זו שהוכחה שסודרה למשפחת יעקבי ולימדה כן על השתדלות כנה למצוא חלופה מוקדמת יותר, ואם כן מצאה טיסה חלופית ולא מצאה לאחרים עת מדובר בכ-300 נוסעים, בהינתן שמספר הטיסות לישראל גם על ידי חברות זרות הוא מצומצם ביום, קיים קושי לטעון כי לא הציעה טיסה חלופית עת הטיסה החלופית בה עלו הנוסעים - הגם שמדובר בכ-36 שעות לאחר מכן (כאמור בסיכומים- סעיף 24.6). זאת, כשמדובר למעשה ביום העוקב (משפיזרה אותם באחת בלילה של יום 20 לחודש והטיסה טיסה ביום 21 לחודש), כך שטיסה חלופית לחלופה זו לא בהכרח הייתה מסייעת כאמור ובוודאי שלא ניתן היה לספק מרגע לרגע לכולם טיסה חלופית ליום 20 לחודש עת הטיסה שלה יצאה ב-21 לחודש. טענת התובעים היא למעשה כי כפו עליהם טיסה חלופית חלף השבת התמורה כשעל פי רוב הטיעון הוא הפוך, כך למשל במצבי החירום, כי נכפה על הנוסעים לקבל השבת תמורה ללא כל הצעה לטיסה חלופית - מעלה קושי כי המשמעות שקבלת התמורה הכספית היא לשם איתור טיסה חלופית בעצמם שבנסיבות האמורות לא היה בכך כדי להועיל עת הם אלו שרצו לשוב לבית במהירה ככל הניתן. כל שכן, במסגרת תביעתם התלוננו על עצם המימון העצמי חלף קבלת מלונות ללא זמן המתנה וברמה טובה, כך שיש להניח שלא היו בוחרים באופציה של השבת תמורה. עם זאת, אין חולק כי זו לא הוצעה. גם בסיכומיה, הנתבעת לא טוענת שהציעה אלא טוענת כי עצם העלייה על המטוס ביום המחרת מהווה חלופה נבחרת, הגם שלא קדם לה הליך של בחירה, בוודאי שלא מצד הנוסע כאמור.
בעניין זה אתייחס שוב לטענת הנתבעת בסיכומיה כי עצם כך שעלו על טיסה חלופית הרי שבחרו באופציה זו ועל כן לא יכולים לטעון להשבה כספית. באמירתה זו, כשלא מציינת באופן פוזיטיבי בסיכומיה כי אכן הציעה השבת כספית אלא רק מתייחסת לאפשרות לבחון טיסה חלופית לחלופית שהיא סיפקה יום למחרת הטיסה המקורית, יש בה ללמד כי הדבר כלל לא הוצע. המחוקק דרש בפירוט ההטבות כי המפעיל יציע טיסה חלופית או השבת תמורה, לפי בחירתו של הנוסע. פעם אחת הנתבעת מציגה כי ניסתה לאתר טיסה חלופית ולא הצליחה למעט המשפחה שצוינה ופעם אחת מציגה את הטיסה שהפעילה יום למחרת הטיסה המקורית שבוטלה כטיסה חלופית. וממה נפשך? אם לא הצליחה למצוא טיסה חלופית, האם הציעה השבת תמורה? לא. אם הטיסה שהפעילה יום למחרת היא הטיסה החלופית ולכן משעלו עליה הם מושתקים מלטעון שלא הוצע להם השבת תמורה כי בחרו לעלות על הטיסה - האם הוצע להם כחלופה השבת תמורה? לא. מקום בו לא הוצעה חלופה, כי אז לא מדובר בבחירה. בוודאי לא של הנוסע. גם אם יש להניח שאף אחד לא היה בוחר באופציה של השבת תמורה בסיטואציה אליה נקלעו הנוסעים, כשנקבעה טיסה למחרת על ידי הנתבעת ומדובר במרחק של שעות טיסה רבות מישראל ותדירות הטיסות היא נמוכה באופן שחלופה מתאימה יכולה ביום המחרת וממילא טסים ביום המחרת-אין הדבר מאיין את העובדה שלא הציעו ללקוח אפשרות של השבת תמורה והנטל הוא על המפעיל להציע ולא להמתין כי מי מהנוסעים יבקש, ולכן לא עמדה בחובתה בעניין זה.