- עוד נקבע בפסיקה, כי במהלך ניהול ההליך עשוי השופט וכמותו הבורר היושב בדין, להביע דעתו בשאלות שבמחלוקת, בעוד שרק במקרים נדירים התבטאויות תימצאנה כבעלות אופי מובהק ונחרץ המלמדות על "נעילת" דעתו של המותב באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים. כן נקבע, כי אין די בחשש לפגיעה במראית פני הצדק על מנת להעביר בורר מתפקידו מכח סעיף 11(1) לחוק הבוררות.(ראו: ע"א 8916/20 פלוני נ' פלוני [נבו] (21.2.2021); ע"א 820/19 בית בלב בע"מ נ' עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל [נבו] (7.2.2019); "עניין ארט בי" שלעיל, פיסקה 118; על הנסיבות הקיצוניות בהן ישנה הצדקה ליתן משקל למבחן מראית פני הצדק גם במקום בו לא מתקיים המבחן של חשש ממשי למשוא פנים, ראו: רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה (נבו 20.7.2009), שם נדון מקרה בו, בין היתר, שוחחה ועדת השחרורים בשיחת חצר עם בא כח המדינה ללא נוכחות הצד שכנגד (להלן: "עניין גנאמה").
- עוד נפסק כי:
"החלטה המורה על העברת בורר מתפקידו היא בגדר החריג, השמור לנסיבות קיצוניות, שכן היא עלולה לפגוע במוסד הבוררות בכללותו וכן בכבודו ובשמו הטוב של הבורר. לפיכך, יש לעשות שימוש זהיר ומתון בהוראה זו, מתוך הקפדה על כבודם של בוררים והצורך למנוע ניצול לרעה של טענות למשוא פנים או לבטל החלטת בורר שתוצאתו אינה רצויה [ראו אורי שטרוזמן ספר הבוררות 113 (2001); רע"א 1651/99 ר.ר חניונים בע"מ נ' הסתדרות העובדים החדשה בישראל (נבו 16.5.1999); רע"א 9812/04 עברי נ' המועצה המקומית רמת ישי (נבו 15.11.04)]. (עניין שכטר שלעיל פיסקה 44).
- על בעל דין הטוען לקיומה של עילת פסלות להראות בראיות אובייקטיביות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, שכן קביעה שיפוטית בדבר העברת בורר מתפקידו מחמת אבדן אמון בהתאם לסעיף 11(1) לחוק הבוררות, צריכה להיעשות באופן זהיר ולהתבסס כלשון בית המשפט העליון על "תשתית עובדתית ברורה ומוצקה". (רע"א 3159/12 מוסא ושות' בע"מ נ' עמירון חברה לבניה והשקעות בע"מ (נבו 10.7.2012).
- עוד נפסק כי אין בהחלטות דיוניות הקשורות בניהולו של הליך הבוררות, הנתונות לשיקול דעתו של הבורר, כדי לבסס עילה לפסילת הבורר. (ראה למשל: רע"א 6188/05 סלטי משני (1997) בע"מ נ' רע גד בע"מ (נבו 23.3.2006 והאסמכתאות שם; רע"א 9535/07 יאיר שרבט נ' שלום שרבט (נבו 17.1.2008).
- כמו כן נקבע, כי במסגרת השיקולים אותם יש להביא בחשבון כאשר מוגשת בקשה להעברת בורר מתפקידו, יש לשקול בין השאר, את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבורר את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת להמשיכה. כן ייבחן בית המשפט, האם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, לרבות את שיקולי הצדק. (ראה: "עניין ארט בי" שלעיל, פיסקה 101 לפס"ד).
- בנוסף נפסק, כי אין לקבל טענה לפיה במקרה בו הוגשה ונדחתה בקשה להעברת בורר מתפקידו בעילות הקבועות בסעיף 11 לחוק הבוררות, קמה ממילא עילה להעברת הבורר מתפקידו. ראה בעניין זה דברי כב' השופט דנציגר ב"עניין ארט בי" שלעיל, פיסקה 103 לפס"ד:
"באותו עניין ציינתי כי גם אם אותו צד שהגיש את הבקשה עלול לחוש אי נוחות מסוימת בעת ההתדיינות בפני הבורר לאחר שביקש את העברתו מתפקידו ובקשתו נדחתה, הרי שאי נוחות זו כשלעצמה אינה מהווה עילה להעברת הבורר מתפקידו שכן הדבר עלול להוביל לתמריץ שלילי לפיו צד לבוררות יפנה לבית המשפט בבקשה להעברת הבורר מתפקידו מבלי שתהיה לכך עילה מוצדקת וזאת בכדי להשתמש בפניה עצמה לבית המשפט כטעם להעברת הבורר מתפקידו (ראו: רע"א 5462/08 סופר נ' ש.י.צ.ח חברה לבניין בע"מ ([פורסם בנבו], 15.9.2008) בפסקה 13; וכן אוטולנגי, לעיל, בעמ' 501-500)".