תא (פ"ת) 38258-01-25 ד. ניב בניה ופיתוח בע"מ נ' הבונים ע.מ - חלק 7

00

0ד.  מן הכלל אל הפרט;

35. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שפורטו בהרחבה במסגרת הבקשה והתגובה וכן במסגרת הטיעון בפניי, ביישום השיקולים ואמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, מצאתי כי דינה של הבקשה להעברת הבורר מתפקידו - להידחות.
36. ראשית, אתייחס לשיהוי בהגשת הבקשה, כמו גם לעיתוי הגשתה.

בבסיס הבקשה נטענו טענות כלפיי אמירות של הבורר בדיונים שהתקיימו בפניו, ובכלל זה במסגרת הדיון מיום 7.9.23, זאת בעוד שהבקשה שבפניי הוגשה ביום 15.1.25.

37. לא מצאתי במסגרת הבקשה, הסבר המניח את הדעת לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה שהוגשה לאחר שניתנה הוראת הבורר על הגשת סיכומים. בפסיקת בתי המשפט שניתנה בעניין בקשות לפסלות שופט, נקבע כחוט השני כי די בעיתוי הגשת הבקשה לפסלות בשיהוי, כדי להביא לדחייתה.

כך נקבע בע"א 1840/21 אלי לנג נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל [נבו] (24.03.2021):

"החלטות אלו [ההחלטות נשוא בקשת הפסילה דשם- ז.א] ניתנו זמן רב לפני שביקשו המערערים את פסילת המותב (כתשעה חודשים וכחמישה חודשים לפני בקשת הפסילה, בהתאמה), וכפי העולה מכתב הערעור עיקר טענותיהם של המערערים מופנה נגד ההחלטות בבקשות אלו, וההתבטאות שהם מייחסים למותב מהדיון ביום 3.3.2021 מתווספת לכך.  בנסיבות אלו, הטענה כי דעתו של בית המשפט "נעולה" בנוגע לקבלת בקשת הבזיון נגועה בשיהוי משמעותי אשר מצדיק כשלעצמו את דחייתה".  (פיסקה 8 לפס"ד).  ראו גם: ע"א 4914/19 עזבון המנוח עבדל קאדר נאסר ז"ל נ' משטרת ישראל תחנה אזורית לב הגליל צפון [נבו] (11.11.2019).  ראו והשוו ע"א 5208/20 דוד פישר נ' יששכר בר הלל [נבו] (3.9.2020) (להלן: "עניין פישר").

38. כפי שיפורט להלן, אף לגופן של טענות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
39. ראשית לכל יודגש , כי הצדדים ידעו למן יומה הראשון של הבוררות וכבר מהחלטת המינוי כי הבורר שמונה אינו משפטן אלא מהנדס בניין. לפיכך, אין להישמע לכל טענה של המבקשת המכוונת כלפי הכשרתו ומומחיותו של הבורר ומידת התאמתו להכריע בסכסוך, ככזו המקימה עילה להעברתו מתפקידו, לא כל שכן במועד הגשת הסיכומים.
40. מטיעוניה של המבקשת, המכוונים לאמירות הבורר שנאמרו במהלך ניהול דיוני הבוררות, עולה כי אלה צוטטו על ידה במנותק מההקשר בהן הם נאמרו, תוך שהמבקשת מצטטת באופן נקודתי את אמירות הבורר, מבלי להתייחס כלל לדברים שנאמרו ע"י הצדדים ובאי כוחם, קודם לאמירותיו ואף לאחריהן וכן מבלי להזכיר את ההקשר בהם נאמרו. כך למשל;

• הפניית המבקשת לדברי הבורר בפרוטוקול הדיון מיום 29.9.24 בעמ' 434 לבקשה שורה 22: "אם היה להם שכל, הבעיה שהוא הצהיר בלי שכל". במהלך טיעון ב"כ המבקשת אישר הלה כי אינו יודע לומר למי התכוון הבורר כאשר אמר "שהוא הצהיר".  יצויין כי באי כח הצדדים המייצגים במסגרת הבקשה שבפניי, אינם משמשים כבאי כח המייצגים את הצדדים בהליך הבוררות.
• הפניית המבקשת לאמירת הבורר בדיון מיום 7.9.23 בעמ' 368 לבקשה, "הייתי חוסך את התיק הדפוק הזה". ראשית יצוין, כי מדובר באמירה שלא ניתן ליחס אותה ככזו המופנית דווקא כלפיי המבקשת.  מדובר באמירה כללית המתייחסת לתיק המתנהל בהליך הבוררות, שאין חולק כי הינו מורכב מתביעות הדדיות של שני הצדדים.  שנית, מדובר באמירה שנאמרה כשנה ושלושה חודשים טרם הגשת הבקשה להעברת הבורר ואין לקבלה ולו מטעם זה של שיהוי בהעלאתה.  שלישית, סבורני כי מן הראוי היה להביא באופן מלא את ההקשר בה נאמרה האמירה על מנת להבין כי זו לא נאמרה בחלל ריק כלפי אחד הצדדים, אלא במהלך ויכוח בין באי כח הצדדים.  מפרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, ניתן ללמוד כי בתום הדיון (עמ' 121 לפרוטו'), התגלע ויכוח בין באי כח הצדדים אודות ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בבית המשפט, בדבר זהות הבורר:

"עו"ד נקר (ב"כ המבקשת) : אני ביקשתי שהמהנדס יהיה גם עורך דין.