העד, פרופ' עדן: כן.
ש: אני רק רוצה שתאשר, אתה כותב, אתה נותן את זה כדוגמה. "אני רק רוצה להגיד שלהבדיל מאגרקסקו, מהדרין הכירה בנכס בהלוואות אשר היה לגביהן חוזה, הבדל קטן. אני מפנה אותך לביאור 12-ב.
ת: כן.
...
ש: "אני אומר שבשנת החשבון הקודמת, התקשרה החברה בהסכמי הלוואות עם בתי אריזה ומגדלים שונים,
ת: נכון.
ש: לאספקת תוצרת חקלאית". זה נראה לי כמו ענייננו. "לפיהם תשווק תוצרתם באמצעות החברה, והחזר ההלוואה יתבצע מתמורות השיווק".
ת: אוקיי.
ש: אז קודם כל, יש ביאור, יש גילוי. ושנית, יש חוזה גם, לגבי אותו דבר שאתה עוד טוען שהוא, מתוך הציטוט שלך.
...
ת: לא לא, קודם כל אני מפנה אותך לסעיף 10.3 בחוות דעתי הראשונה. אני כותב: "נכון הוא שככל העולה מהדוחות הכספיים של מהדרין, המקדמות למגדלים ניתנו בדרך של הלוואות כנגד תמורות השיווק העתידיות. ויכולתה של מהדרין לקזז מתמורות השיווק את ההלוואות שניתנו, מעוגנת בהסכם משפטי פורמלי". הכל כתוב בחוות דעתי. לא ניסיתי לגנוב סוסים וחס וחלילה להטעות מישהו."
- בנוסף, לא ניתן להסתפק באפשרות התיאורטית לערוך עסקה (כלומר לרכוש את "תיק הלקוחות") כדי להוכיח שליטה. הביצוע של העסקה בפועל הוא האינדיקטור הנדרש כדי לעמוד בנטל ההוכחה, ובהיעדרו, כפי שקרה במקרה של אגרקסקו, אין בסיס להכרה בנכס. עמדה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של רו"ח גוטליב:
"ש: פה כתוב בתקן שצריך עסקה תשמש ראייה.
ת: נכון.
ש: אומר התקן, אם מישהו היה מוכן לשלם על זה כסף, לא יהיה תיאורטית.
ת: נכון.
ש: אם בפועל אני רואה שמישהו שילם כסף, אז אוקיי, אז כנראה שיש פה משהו.
ת: נכון. " (פרוטוקול הדיון, עמ' 998, ש' 13 - 19).
למעשה, ללא עיגון חוזי, ובהתחשב בקיומה של מתחרה ממשית, התשלומים למגדלים מעבר לנדרש קרובים יותר במהותם לציפייה עסקית או למוניטין מסחרי כלליים מאשר בפריט הניתן לזיהוי כנכס נפרד.
מבחן השליטה והוודאות
- באשר לרכיב השליטה במשאב, מן הראיות והעדויות עולה כי גם יסוד ה"שליטה" אינו מתקיים בענייננו. החברה אמנם העבירה את הכספים למגדלים, ולכן יתכן שמדובר באירוע בעבר שממנו קיוותה להפיק יתרון עתידי, אך בפועל לא הייתה לה שליטה של ממש על המשאב שנוצר, קרי נאמנות המגדלים, שהתבררה בעת קריסת החברה בשנת 2011 כמשענת קנה רצוץ. אולם, סבורני כי הקריסה לא יצרה בדיעבד כשל, אלא רק חשפה כי כבר בזמן אמת נאמנות זו הייתה נטולת עיגון חוזי או מחייב, ומשכך פריכה מדי כדי לעמוד בהגדרת נכס.
- בהיעדר התחייבות משפטית, כל מגדל היה חופשי להתקשר עם גורם מתחרה או לנתב את תוצרתו ללקוחות אחרים. לאגרקסקו לא הייתה יכולת להבטיח שההטבות הכלכליות המצופות אכן יזרמו אליה כתוצאה 'מהמקדמות', ולא הייתה בידיה אפשרות למנוע מגורמים אחרים בדמות מתחרים פוטנציאליים בענף הייצוא החקלאי מלהתקשר עם אותם מגדלים. כך, בתקן 30 מודגש שהיכולת של ישות לשלוט בנכס בלתי מוחשי נבחנת, בין היתר, לפי קיומן של זכויות חוזיות או חוקיות המעניקות יתרון בלעדי. בהיעדר זכויות כאלה, קשה להוכיח כי המשאב נמצא בשליטת החברה כאשר התחרות של אגרקסקו מתחזקת באותן שנים. מסקנתי היא שבנסיבות המקרה לאגרקסקו לא הייתה שליטה אפקטיבית על המשאב בגינו נרשם הנכס, דהיינו על עצם נאמנות המגדלים לה. אבאר קביעותיי אלו.
- אין מחלוקת בין הצדדים כי התקנים השונים, בין אם IAS 38, תקן 30 או המסגרת המושגית, דורשים יסוד של שליטה כדי שתתקיים הגדרת נכס. קיום ערך כלכלי או יכולת זיהוי אינם מספיקים, ונדרשת הוכחת "שליטה" שאינה מתקיימת ללא עסקת רכישה בפועל. כך מעדותו של רו"ח מורד (פרוטוקול, עמ' 1093, שו' 11 - 15):
"בשביל להכיר בנכס. אז האם זה נכון שאחד המבחנים שצריך כדי להכיר בנכס חוץ מהיסוד של הסכום בר השבה, זה יסוד השליטה. אם אתה יודע, אם אתה לא יודע אז אתה לא יודע.