ירידת ערך של נכס."
סעיף 8 לתקן 15 מהדהד דרישה זו.
- באשר לזיהוי נכס שתיתכן ירידה בערכו, סעיף 7 לתקן 15 קובע כי:
"אם לא קיים אף סימן להפסד פוטנציאלי מירידת ערך, תקן זה אינו דורש, מתאגיד לאמוד באופן רשמי את הסכום בר-ההשבה."
לצורך הבחינה אם מתקיים סימן כלשהו, סעיפים 9 - 11 לתקן 15 מציעים לשקול בין היתר מקורות מידע חיצוניים כדוגמת ערך השוק של הנכס, שינויים משמעותיים בעלי השפעה שלילית על התאגיד, עלייה בשיעורי הריבית בשוק והיחס שבין הערך בספרים של הנכסים נטו לעומת שווי השוק של התאגיד; ומקורות מידע פנימיים כדוגמת ראיות להתיישנות או נזק פיזי בנכס, שינויים משמעותיים בעלי השפעה שלילית על התאגיד וראיות ממערכת הדיווח הפנימי המצביעות שהביצועים הכלכליים של הנכס גרועים מאלו שציפו (בעיקר לפי תזרימי המזומנים הנובעים מהנכס).
- אולם יש גם חריגים לכך בתקן 15, ובמקרים מסוימים אין צורך לחשב את סכום בר ההשבה (בסעיפים 12 - 13 לתקן). זהו המצב אם הוכח כי הנכס לא רגיש לסימן הספציפי לירידת הערך. כך למשל במקרה שבו בכל פעם שהריבית במשק משתנה הישות מעלה את מחיר המוצר ותזרים המזומנים לא נפגע.
- ובכן, האם היה סימן לירידת ערך בנכסים? לפי עמדת הנתבעת עצמה, המדיניות החשבונאית קבעה כי הכרה בעודפי תשלומים למגדלים כ"נכס" מותנית בצפי להפקת הטבות כלכליות עתידיות. כך עולה ממכתב ההתייחסות של קוסט פורר לדו"ח החוקר (בסעיף 34):
"הפירמה בחנה בכל שנה את הסכום בר ההשבה .הסכום בר ההשבה נקבע בראש ובראשונה בהתאם לשאלות האם המגדלים חתמו על חוזי השיווק לעונה הבאה והאם תקציב החברה הוא רווחי או צופה רווח .בעת אישור הדוחות הכספיים של החברה מרבית המגדלים היו חתומים על חוזי שיווק לעונה הבאה ותקציבי החברה צפו רווחים."
- לפיכך, גם לפי מדיניות הנתבעת וגם לפי הכללים שנקבעו בסעיפים 9 - 11 לתקן 15, הבדיקה האם ערך הנכס נפגם נגזרה מהשאלה האם המגדלים חתמו על חוזי שיווק לעונה הבאה והאם תקציב החברה צפה רווחים מאותן התקשרויות. מאחר שצפי להטבות כלכליות חייב להיות לפחות שקול לעלות הפקתן, הרי שחוזים המניבים הפסדים אינם יכולים לבסס סכום בר-השבה, ודי בכך כדי לחייב הכרה בירידת ערך או פסילת הנכס מלכתחילה. בפועל, כעולה מחוות הדעת שהוגשו ומן העדויות בתיק זה, הבדיקה נערכה על בסיס גלובלי קולקטיבי בניגוד לסעיפים 65 ו-66 לתקן 15, המעידים כאמור כי ככל שניתן יש לבדוק כל פריט בנפרד כנובע מהרציונל להגיע לרישום אמת. גם ממכתב ההתייחסות של קוסט פורר לדוח החוקר הממונה ניתן ללמוד מלשון הרבים ("מקדמות") כי הפריטים לא נבחנו באופן נקודתי אלא גלובלי קולקטיבי (בסעיף 34):
"בעת אישור הדוחות הכספיים של החברה מרבית המגדלים היו חתומים על חוזי שיווק לעונה הבאה ותקציבי החברה צפו רווחים .בשנת 2008 היו ירידות בהיקף היבול של המגדלים ,אשר הוסברו על-ידי נזקי הקרה .כתוצאה מדיונים של הפירמה עם הנהלת החברה ,הגיעה הנהלת החברה למסקנה כי יש לבצע הפחתה של סכומי המקדמות של 8 מיליוני ₪ בדו"חות הכספיים לשנת 2008 ביחס לסכום שהוצג מלכתחילה."
- בהתאם לסימנים האמורים, היה על אגרקסקו ורואי החשבון שלה לבדוק, לפחות מדגמית, מהו הסכום בר-ההשבה הצפוי מכל "מקדמה" - למשל, באמצעות הערכת התמורה העתידית מתוצרת אותו מגדל או ההטבות הכלכליות הצפויות מהקשר עמו - זאת על בסיס חוזה או הסכם פורמלי מחייב אחר. בחינה זו נדרשת כדי לוודא שהנכס רשום בערך שלא עולה על התועלת הכלכלית שניתן לממש ממנו. במקרה זה, בהיעדר מנגנון החזרה מובנה או ביטחון חוזי, כל 'מקדמה' למגדל מהווה, הלכה למעשה, נכס בסיכון שיש לבדוק את התאוששותו.
- כך עולה מעדותו של רו"ח מורד בנוגע להשלכות של היעדר בדיקות פרטניות (פרוטוקול, עמ' 1043, שו' 13 ועד עמ' 1044, שו' 2):
"ת:...לאחר התייעצות של יוחנן עם הנהלת החברה, הוחלט לא לרשום פקודה נוספת מכיוון שלטענת החברה הירידה היא בכמות המשווקת, אך מספר המגדלים לא השתנה.