ת: נכון.
ש: ולמעשה גם מהדוח שהראית לי אחר כך, של 2008, גם שם לא עולה שהתשלומים המיוחדים מוכרים כנכס. זה לא כתוב. כתוב דברים אחרים וכתוב מקדמות על חשבון מלאי שזה דבר אחר.
ת: נכון."
...
" ש: אני אומר לך שהתשלומים המיוחדים לא הופיעו, לא בדוח 2006, לא בדוח 2007, לא בדוח 2008 ולא בדוח 2009. הם קוזזו מההתחייבויות. אתה מודע לזה?
ת: אני לא חושב שהמילה קוזז, זה דבר נכון. אני כן מסכים איתך שלא היה ביאור מדיניות שבא ואומר, מקדמות על חשבון, מקדמות לספקים נרשמים כנכס. אני מסכים איתך חד משמעית, זה עובדה. "
וכך עולה גם מהמשך חקירתו של רו"ח גוטליב (פרוטוקול, עמ' 943, שו' 12 - 25):
"ש: בסעיף 15.2, 15.3, לחוות דעתו הראשונה, זאת אומרת חוץ מאשר לתת ביאור על המדיניות החשבונאית, וחוץ מזה שהיה צריך להציג את המקדמות לספקים האלה, שהוא טוען שהם מקדמות לספקים ולא לקזז אותם, הוא מוסיף ואומר - "היה מקום לכלול בביאור על המדיניות החשבונאית של החברה הסבר על אופן הטיפול החשבונאי, שבו נקטה החברה במקדמות לספקים, לשם הבטחת המשך אספקת התוצרת. הערך בגילוי זה מתחדד גם לנוכח העובדה שהחברה כללה בביאור על המדיניות החשבונאית של ההסבר, לגבי המקדמות ששולמו לספקים על חשבון המלאי, ואשר נכללו בסעיף חייבים אחרים". האם אתה מסכים גם עם הקביעה הזאת שלו, שהיה צריך לתת ביאור לגבי המדיניות החשבונאית שלא ניתן?
ת: בטח. גם אני אומר לך שהיה צריך לתת.
ש: אוקיי.
ת: זה לא בסדר שלא נתנו. "
- חובה זו לגילוי נאות נובעת מעקרון ההצגה ההוגנת: על הדוחות לספר את סיפורו המלא של מצב החברה, כדי להבטיח יכולת השוואה עם הדוחות הכספיים של החברה לתקופות קודמות ועם הדוחות הכספיים של ישויות אחרות (סעיף 1 לתקן IAS 1; ע"א 218/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, בפס' 25 [נבו] (21.8.1997); ת"צ (כלכלית) 49602-11-11 שלמה פיג'ו נ' מיכאל הירשברג, בפס' 159 [נבו] (28.7.2016) (להלן: "עניין הירשברג")). בהעדר ביאור, אדם אשר מסתמך על הדוחות לא היה יודע כלל כי חלק מההתחייבויות למגדלים נפרעו למעשה באמצעות מקדמות חד-צדדיות. בכך נפגעה יכולת המשתמשים בדוחות לקבל החלטות מושכלות, בניגוד לתכלית הדיווח הכספי.
- אי-גילוי מידע מהותי זה חורג מחובת הגילוי לפי התקינה. כאמור, מומחה הנתבעת פרופ' עדן אישר בחקירתו כי הגילוי שניתן בסוגיה לא היה מספק. לאור זאת, היה על רואי החשבון להתעקש על הצגה נאותה בדמות אי-קיזוז הנכס והתחייבות או לפחות גילוי ברור של עצם הקיזוז ומשמעותו.
מסקנה
- מן המקובץ עולה כי רישום התשלומים למגדלים כנכס במאזני החברה אינו עומד בדרישות התקינה החשבונאית שחלה במועדים הרלוונטיים, אשר חייבה התקיימות תנאים מצטברים של זיהוי משאב נשלט וציפייה להטבות כלכליות עתידיות הניתנות למדידה מהימנה; תנאים אלה לא התקיימו בענייננו במידה הנדרשת, ומשכך נשאו התשלומים אופי של הוצאה שוטפת הכרוכה בפעילותה העסקית של החברה ולא של השקעה היוצרת נכס בר-קיימא הנתון לשליטתה.
- בהיבט הראייתי, ולאחר שקלול מכלול חוות הדעת והעדויות, מצאתי את חוות דעתו של ד"ר רונן משכנעת יותר, בהיותה מעוגנת בהיררכיית התקינה הרלוונטית (המסגרת המושגית, תקן 30 ו-IAS 38) ובדרישות הסף בדבר שליטה וזיהוי, בעוד שחוות דעתם של פרופ' עדן ותצהירי הנתבעת נשענו במידה רבה על היקשים ממקרים שאינם דומים בעניינים מהותיים (קיומם של הסכמים, זכויות קיזוז, מקדמות הניתנות להפחתה מן התמורה או זכות השבה) ועל העדפה כללית של "מהות כלכלית" שאינה יכולה לגבור בנסיבות העניין על דרישות התקינה המפורשות להכרה בנכס בלתי מוחשי; לכך מצטרפות הודאות מטעם הנתבעת ועדיה ביחס לקיזוז ולגילוי החסר, המחזקות את המסקנה כי הרישום וההצגה חרגו מן התקינה המחייבת.
חובות רואה החשבון המבקר ואופן קיום הביקורת