הנתבעת מגדירה את הנכס כ"מקדמות" גם בפסקה 90 לסיכומיה:
"... התשלומים ששילמה אגרקסקו למגדלים מעבר למגיע להם חזוית בסוף העונה, לא היו "הפסדים" או "בונוסים" על העבר, אלא מקדמות על חשבון העונה הבאה אשר יצרו נאמנות, ולכן סווגו בצדק כנכס במאזן ולא כהוצאה מיידית בדו"ח רווח והפסד ([ פי ,עמ ' 887 ,ש ' 20 - עמ ' 888 ,ש ' 4 ;עמ ' 681 ,ש ' 24 - עמ' 682, ש' 10)."
ובחקירת רו"ח גב על-ידי החוקר רו"ח אביב מציין רו"ח גב כי התשלומים המיוחדים (בדמות "מחיר טוב") ניתנו כי זה טוב לתחרות (חקירת רו"ח גב, נספח 7 לחוו"ד אביב, בעמ' 40):
"חיים קמיל:... אני עכשיו מגדל ואתה אגרקסקו, בוא תתאר לי את התהליך שבעקבותיו אתה נותן לי כסף, בשביל לשמור על אמוני, מה אתה אומר לי?
יוחנן: אני לא אומר כלום.
חיים קמיל: סתם נותן לי?
יוחנן: נותן לך.
חיים קמיל: למה אתה נותן לי.
יוחנן: לתחרות יותר טוב, נותן לך מחיר טוב."
ולעיתים נטען כי מדובר בתמריץ עסקי שנועד לשמר קשרים ארוכי טווח (בפסקה 89 לסיכומי הנתבעת):
"הסכומים הנוספים ששולמו למגדל כתמריץ שנועד לרכוש את המשך 'נאמנותו' לחברה; ומבחינה זו, המגדלים אנלוגיים ללקוחות, שכן המשך ההתקשרות עמם - היה חיוני להמשך קיומה של החברה."
- מכלל ההגדרות הנטענות האלו עולה מכנה משותף: טענה לקיומה של "נאמנות מגדלים", אשר אמורה הייתה, לשיטת הנתבעת, להבטיח המשך אספקת תוצרת והפקת הטבות כלכליות עתידיות. לפיכך, לצורך הדיון וההכרעה, המשאב הנטען הוא נאמנות המגדלים או הציפייה להמשך התקשרות עמם. כך עולה בין היתר מחקירת רו"ח גב על-ידי החוקר רו"ח אביב (נספח 7 לחוו"ד אביב, בעמ' 36 - 37 לחקירת רו"ח גב):
"חיים קמיל: יוחנן, אם אני אגיד לך על מגדלי הפלפלים סתם בתור דוגמה. שהחבר'ה האלה בכל שנה נתונה, בכל שנה נתונה מי שייתן להם שקל יותר בשער השדה, ייקח את הסחורה שלהם. בלי קשר לכלום, זאת אומרת, אם אני צודק ועזוב רגע אם אני צודק או לא, אבל אם אני צודק, אין לזה שום חשיבות כמה שפכת עליהם בעבר. אין לזה נכס ואין לזה כלום.
יוחנן: אם אתה אומר...
חיים קמיל: אם אני צודק?
יוחנן: הנאמנות שלהם שואפת לאפס...
חיים קמיל: הנאמנות שלהם, רגע, אני אגיד בדיוק מה אני אומר. אני אומר שבכל שנה הם שוקלים מחדש עם מי לעבוד וזה בהתאם למחיר שמבטיחים להם באותה שנה. ואם זה נכון, אין נכס ואין כלום. רגע, בזה אתה מסכים איתי?
יוחנן: חכה שנייה, זה לא מה שההנהלה הסכימה.