פיצוי בגין תלושי שכר שלא כדין
225. כאמור לעיל, קבענו כי תלושי השכר של התובע לא משקפים את עבודתו בפועל. התלושים שהופקו עבורו כללו שכר יסוד שלא שיקף את המציאות וכן התובע קיבל מזומן בסכומים מעבר לאלו המנויים בתלוש שכר. מכאן, התלושים הופקו ביודעין בניגוד לדרישות חוק הגנת השכר. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי התובע זכאי למלוא הפיצוי הנתבע על ידו בגין רכיב זה על סך 18,600 ₪.
פיצוי מכוח חוק הודעה לעובד
226. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד קובע כי ""מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו ... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה ...".
227. למסירת הודעה על תנאי העסקה חשיבות רבה שכן היא מבטיחה שלעובד יהיה מידע באשר לתנאי העסקתו באופן שיסייע לו לעמוד על זכויותיו והיא עשויה לצמצם מחלוקות בין העובד למעסיק (ע"ע 154/10 (ארצי) קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11)).
228. בהתאם להלכה הפסוקה לא מדובר בדרישה טכנית גרידא אלא בחובה מהותית הנדרשת, בין היתר, כחלק מחובת תום הלב המתחייבת ביחסי עבודה. זאת על מנת ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים (עניין שניידר).
229. מכוח סעיף 5 לחוק הודעה לעובד מוקנית לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לפסוק פיצוי על הפרת הוראות החוק, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪. כן קובע הסעיף, כי בית הדין רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר.
230. עם זאת, לבית הדין מסור שיקול דעת בכל הנוגע לפסיקת פיצוי בהקשר זה. אי מסירת הודעה בהתאם לחוק הודעה לעובד אינה מחייבת בהכרח פסיקת פיצוי - כל מקרה יש לבחון בהתאם לנסיבותיו, תוך התחשבות ברציונל העומד בבסיס חוק הודעה לעובד (סע"ש (ת"א) 52613-09-12 אוריה שומרון - משה טביב (5.7.15)).
231. כפי שפורט לעיל, מסקנתנו הינה כי הסכם העבודה שנחתם למול התובע לא שיקף את תנאי השכר שהוסכמו הלכה למעשה בין הצדדים. לפיכך, הגם שהתובע חתם על הסכם עבודה, אין בכך כדי למלא אחר דרישת חוק הודעה לעובד לעניין חובת מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה.
232. על אף הדברים האמורים, ולמרות התנהלות הנתבעת שאין להקל ראש בחומרתה, אשר אלמלא נהגה כך מרבית המחלוקות (אם לא כולן) היו מתייתרות, הרי שבנסיבות העניין מצאנו שלא להעניק לתובע פיצוי בגין כך, וזאת בשל הנימוקים הבאים:
233. ראשית, בכתב התביעה וכן בתצהיר התובע בחר להכחיש באופן גורף את חתימתו על הסכם העבודה, טענה שהתבררה כבלתי מהימנה וכן נזנחה בסופו של יום בסיכומיו. התנהלות זו, הכוללת הכחשה של החתימה על מסמך שנחתם בפועל, לוקה בחוסר תום לב דיוני שאינו עולה בקנה אחד עם פסיקת פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין.
234. שנית, התובע חתם על הסכם העבודה אשר נערך בשפה שמעדותו עולה בזמן אמת כי הבין אותה (למרות שרשם שאינו מבין), ובכלל זה הבין כי הוא חותם על מסמך שלא משקף את תנאי השכר שסוכמו עמו. התובע לא ביקש מהנתבעת לתקן את הסכום האמור בזמן אמת ולאורך תקופת העסקתו נמנע מלעשות כן. בעת הגשת התביעה כלל התובע את רכיב התביעה האמור, הגם שהוא עבד אצל הנתבעת תקופה משמעותית בניגוד לתנאים המוסכמים בחוזה העבודה והיה מודע לכך. לפיכך, דעתנו הינה כי העתירה של התובע לפיצוי בגין כך מהווה התנהגות בחוסר תום לב.
235. האיזון הראוי הוא קבלת טענותיו המהותיות לעניין גובה השכר וחישוב זכויותיו הסוציאליות לפי השכר שהתובע טען לו והוכח על ידו, אך דחיית דרישתו לפיצוי בגין רכיב זה (ראו דברים דומים שנפסקו בפסק הדין בתיק ס"ע (אזורי ב"ש) 6747-09-20 NICOLAE MARISTAN - חברת אלון - מאגרי אנוש לבנין בע"מ (28.1.2025) (הערעור נמחק בהמלצת בית הדין הארצי ביום 20.7.25)).
236. לאור האמור, הדרישה לתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין - דינה להידחות.
תביעתו של היליזגה
גמול שעות נוספות וגמול מנוחה שבועית
237. התובע טען כי הוא עבד 7 ימים בשבוע - בימים ראשון עד חמישי כ-8 שעות, מהשעה 7:00 - 15:00; בימי שישי ושבת עבד כ-16 שעות כל יום - מהשעה 7:00 - 15:00 או 16:00 ולאחר מכן מהשעה 16:15 או 17:00 עד 23:00 או 24:00. התובע עותר לתשלום הפרשים בגין גמול שעות נוספות שעבד בימי שישי ושבת (25%, 50%) וכן גמול עבודה במנוחה שבועית (50%) על סך 48,616 לפי השכר הנטען על ידו. זאת מאחר שלטענתו, שולם לו רק שכר רגיל בגין אותן שעות.
238. מנגד הנתבעת טוענת כי התובע הועסק במשך 6 ימים בשבוע, משעה 07:00 - 15:00 ולעתים במשמרות אחרות ובשעות נוספות. ככל שהתובע הועסק בימי שישי ושבת המשמרות היו למשך 8 שעות וניתן יום מנוחה חלופי בהתאם לחוק. לעתים התובע עבד פחות מהמתכונת כאמור מפאת אילוצים שלו. התובע קיבל תשלום בגין גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית כדין כעולה מתלושי השכר.
239. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בעדויות ובראיות, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
240. על פי האמור בהודעה לעובד התובע הועסק במתכונת של 6 ימים בשבוע, מהשעה 7:00 - 17:00.
241. הנתבעת הגישה לתיק דוחות נוכחות הנחזים להיות חתומים על ידי התובע ומרדכי. מרדכי הצהיר כי השעות דווחו על ידי התובע על בסיס אמון וטבלת האקסל (שהוגשה לתיק) נערכה על בסיס הדיווח שלו ונחתמה על ידו (בסוף החודש, בס' 27-29 לתצהיר מרדכי). לטענתה, ככל שהתובע הלין על הפרשי שכר הדבר שולם לו בתלוש בהתאם למה שביקש היות והנתבעת סמכה עליו (מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע קיבל רק פעם אחת הפרשי שכר - בחודש 7/2021 על סך 160 ₪).
242. אולם התובע מכחיש וטוען כי הרישום בתלושי השכר (וכפועל יוצא מכך גם בדוחות הנוכחות) אינו משקף את כלל השעות שהוא עבד - בכלל זה לא רשומות שעות שישי ושבת, ששולמו בנפרד במזומן (כאמור בס' 6ד' ו-6ז' לתצהיר התובע).
243. מעיון בדוחות שהוגשו לתיק עולה כי מדובר בדוחות אקסל בהם מופיעות שעות עגולות, דבר שיש בו כדי להטיל ספק בדבר מהימנותם. זאת ועוד, כאמור לעיל, בחלק מהחודשים (11/2020, 2/2021, 3/2021 ו-11/2021) קיימת אי התאמה בין סך השעות הרשומות בתלוש לסך השעות המופיעות בדוח הנוכחות, דבר שגם הוא משליך על מהימנות הרישום.
244. עם זאת, גם אם נאמר כי בשל כך נטל השכנוע עבר לכתפי הנתבעת ביחס למכסת השעות - 15 שעות בשבוע ו-60 שעות בחודש (ומעבר לכך הוא נותר על כתפי התובע), הרי שכפי שיפורט להלן השתכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל, וכי יש לדחות את תביעת התובע ברובה. וננמק.
245. גרסת התובע בדבר מתכונת שעות העבודה הנטענות אינה עקבית.
246. כאמור לעיל, על פי הגרסה שלו בכתב הטענות ובתצהיר התובע עבד מדי שבוע 40 שעות בימים א'-ה' (8 שעות * 5 ימים) וכן 32 שעות בשישי ובשבת (=16*2). סה"כ מדי חודש - 300 שעות (=(4.3 שבועות * 40 שעות) +(4 שבתות * 32 שעות בשבת)). עם זאת, בעדותו בבית הדין העיד כי עבד בחודש 250 שעות ולפעמים 300 שעות(עדותו בעמ' 2, ש' 8-12 לפרו'). יוצא מכך כי גם לשיטתו, הוא לא עבד כל חודש בהיקף המשמרות המתקבל על פי הנטען על ידו בתצהיר (300 שעות בחודש), אלא פחות מכך (250 שעות בחודש).
247. זאת ועוד, מהעדות של התובע בבית הדין עולה מתכונת שעות עבודה שונה מהאמור בכתב התביעה ובתצהיר שלו. כך העיד) עמ' 6, ש' 30-38 לפרו'( :
"עו"ד רפאל: אוקי בסדר, תאשר לי שאתה עובד ביום ראשון, שני, שלישי, במהלך השבוע מ-07:00 עד 15:00.
העד, מר Sagaber: משעה 07:00 עד 16:00, יום שישי משעה 07:00 עד 22:00, יום שבת משעה 06:00 עד שעה 13:00, 12:00.
עו"ד רפאל: אוקי, אז אתה אומר בתצהיר מ-07:00 עד 15:00 זה לא נכון?
העד, מר Sagaber: אמר לי 'אתה עובד רגיל משעה 07:00 עד 15:00' הוא אמר לי, אבל רוב הזמן אני יוצא גם ב-15:00, ו-16:00. הוא אמר לי 'עד שעה 15:00', אבל לפעמים יש יותר מדי עבודה, נשארים עד 16:00" (ההדגשה הוספה)
248. קרי, ביחס לימי שישי - בשונה מהאמור בתצהירו כי הוא עבד בימי שישי עד שעה 23:00 או 24:00, בעדותו בבית הדין הוא העיד כי הוא עבד רק עד שעה 22:00. זאת ועוד, בעדותו בבית הדין טען כי עבד בימי שישי ברצף (מ-7:00 עד 22:00) ואילו בתצהירו ציין כי הייתה הפסקה של שעה - שעה ורבע בין המשמרות בבוקר ובערב.
249. זאת ועוד, ביחס לימי שבת - התובע העיד כאמור בבית הדין כי בשבת עבד בין השעות 6:00 - 12:00 או 13:00 , סה"כ - 6 או 7 שעות בהתאמה, ולא כפי שהצהיר שהוא עבד בשבת בין 14 שעות ל-16 שעות (מהשעה 7:00 - 15:00 או 16:00 ולאחר מכן מהשעה 16:15 או 17:00 עד 23:00 או 24:00). מדובר בפער משמעותי בגרסת התובע לעניין כמות השעות שעבד. הלכה למעשה, התובע מעיד כי בימי שבת עבד רק משמרת אחת (משמרת בוקר).
250. מעבר לכך וכאמור לעיל, התובע העיד כי נהג לרשום כל חודש את שעות העבודה שלו - בפתק או בטלפון, אולם לא הציג את הרישום הזה כראיה בטענה שהוא איבד את הטלפון. התובע בקש גם לקבל צו למתן דו"ח איכון אולם בהמשך לא עמד על כך.
251. זאת ועוד, בניגוד לטענת התובע כי בתלושי השכר לא מופיעות כלל שעות שבת, הרי שמעיון בדוחות ובתלושי השכר רואים כי שולם שכר גם בגין שעות שבת.
252. נוסף על האמור, אמנם השעות בדוח מופיעות כשעות עגולות, אולם ניתן לראות כי אין מדובר ברישום קבוע של שעות קבועות אלא שעות המשמרות משתנות בחלקן (כך למשל, בחודש 10/2020 צוין שהתובע עבד בימי שישי בין השעות 7:00 - 13:00 תחת 7:00 - 15:00; בחודש 12/2020 צוין כי בחלק מהמשמרות התובע עבד משעה 7:00 עד שעה 16:00 (כפי שהתובע בעצמו טען) ובצום עשרה בטבת עבד בין השעות 7:00 ל-15:30 וכיו"ב). האמור מעיד על כך שאין מדובר במילוי אוטומטי של השעות והמשמרות.
253. על פי דיווחים אלה התובע עבד, לכל היותר, 6 ימים בשבוע במשמרות בוקר (חלקן בימי שבת). על פי רוב התובע עבד בין השעות 7:00 - 15:00 או 7:00 - 16:00 (ולעתים עבד גם עד שעות מאוחרות יותר או פחות מכך). במקרים חריגים התובע עבד בימי שבת או בשתי משמרות באותו יום (ר' למשל, הדוח בגין חודש 2/2021).
254. התובע אישר שקיבל את תלושי השכר מדי חודש ולכן יכול היה לטעון ביחס לרישומים של השעות בתלוש ולא עשה כן, ולא הוכח אחרת.
255. עם זאת, יצוין כי גם אם לא סברנו כי יש לקבל את גרסתו העובדתית של התובע בנוגע למתכונת ימי ושעות העבודה שלו, הרי שכפי שהנתבעת בעצמה הודתה בסיכומים מטעמה, קיימות אי התאמות בין חלק מהרישומים בדוחות לבין הרישומים בתלושי השכר, המעידות על כך שהתובע לא קיבל תשלום כדין בגין כל השעות המדווחות בדוחות הנוכחות, ועל כן הוא זכאי להפרשים בגין כך (ס' 132 לסיכומי הנתבעת), כך למשל:
בחודש 10/2020 - התובע עבד 6 ימים - מתוכם 5 ימים משעה 7:00 - 15:00 וביום שישי משעה 07:00 - 13:00, קרי - כל שבוע הוא עבד סה"כ 46 שעות. מעבר ל-42 שעות בשבוע התובע היה זכאי לגמול שעות נוספות בגובה 125% בגין השעתיים הראשונות ו-150% בגין השעתיים הנוספות, סה"כ - 8 שעות בשווי 125% ו-8 שעות בשווי 150%. אולם בתלוש השכר שולם לו בעבור 18 שעות נוספות בשווי 125%.
בחודש 12/2020 - התובע עבד בחלק מהימים 9 שעות וכן למעלה מ-42 שעות בשבוע ועל כן היה זכאי לגמול שעות נוספות על פי חישוב יומי ושבועי.
256. על כן, למרות שלא השתכנענו כי גרסת התובע לעניין מתכונת שעות העבודה שלו נכונה, הוא זכאי להפרשים בגין השעות כאמור שלא שולמו לו כדין, על פי דיווחי השעות של הנתבעת, כמפורט בטבלאות שלהלן: