פסח פסח עצמאות שבועות ראש השנה כיפור סוכות סוכות (שמחת תורה)
עבד 15.4 (עבד 8 שעות) 28.9 (עבד 4 שעות)
לא עבד 28.3 3.4 (שבת) 17.5 7.9 + 8.9 16.9 21.9
288. על כן, התובע היה זכאי בשנת 2021 לתשלום בגין 6 ימי חג בהם לא עבד * 29.12 ₪ לשעה * 8 שעות = 1,397.76 ₪. נוסף על כך, התובע זכאי לתשלום דמי חגים עבור הימים בהם עבד בחג (100%) - 8 שעות (ביום 15.4.2021) + 4 שעות (ביום 28.9.2021) = 12 שעות * 29.12 ₪ = 349.44 ₪. סה"כ התובע היה זכאי לתשלום דמי חגים על סך 1,747.14 ₪.
289. הנתבעת מודה בסיכומים מטעמה כי קיימים הפרשים לתשלום בגין דמי חגים (אם כי בסכום שונה) וכן היא טוענת כי יש להפחית את מה ששולם בתלושי השכר תחת רכיב שעות שבת מהסכום לתשלום בגין ימי החג בהם התובע עבד (ס' 135 לסיכומי הנתבעת). אולם משעה שלא שולמו לתובע דמי חגים (100%) וביחס לימים בהם הוא עבד בחג שולם לו (לטענת הנתבעת) בחסר, אזי, עליה לשלם לתובע את ההפרש בגין דמי החגים (100%) גם בגין הימים בהם הוא עבד בחג.
290. אשר על כן, התובע זכאי בגין רכיב זה לתשלום על סך 1,747.14 ₪.
קרן השתלמות
291. התובע טוען כי הנתבעת לא שלמה לו חלף קרן השתלמות על פי השכר השעתי כפי שהיה עליה לעשות ועל כן עליה לפצות אותו בהפרשים על סך 6,962 ₪. מנגד, הנתבעת טוענת כי שלמה לתובע את מלוא התשלומים המגיעים לו על פי שכר מינימום.
292. כאמור לעיל, קבענו כי הרישום בתלושי השכר משקף את השכר של התובע.
293. כאמור בסעיף 10 לצו ההרחבה בענף הניקיון התובע היה זכאי להפקדות בגובה 7.5% מהשכר וכן מדמי ההבראה. בהתאם לכך התובע היה זכאי לחלף קרן השתלמות על פי החישוב הבא:
14.5 חודשים * 182 שעות (משרה מלאה) * 29.12 ₪ לשעה * 7.5% = 5,763.5 ₪.
3,577 ₪ (דמי ההבראה להם הוא היה זכאי) * 7.5% = 268 ₪.
סה"כ - 6,032 ₪.
294. בפועל שולם לתובע בתלושי השכר בתקופה כאמור בגין רכיב זה סך של 6,535 ₪. משמע, הנתבעת שלמה לתובע את מלוא התשלום בגין כך (ואף ביתר).
295. על כן, התביעה בגין רכיב זה - נדחית.
חלף הפקדות לפיצויים ותגמולים
296. התובע עותר לקבלת פיצוי לפי צו ההרחבה בענף הניקיון בסך 12,254 ₪ בגין רכיב הפיצויים ו-11,570 ש"ח בגין רכיב התגמולים. לחלופין התובע עותר לתשלום ההפקדות בגין פיקדון מסתננים (16%) על סך 14,851 ₪. התובע טוען כי התשלומים שנעשו באמצעות תלושי השכר בגין חלף תגמולים ופיצויים אינם כדין נוכח הוראת סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים והוראות חוק פיקדון עובדים זרים, עת לא היה קיים כל אילוץ לביצוע ההפקדות.
297. מנגד, הנתבעת טענה כי לא הייתה לה ברירה אלא לנקוט בביצוע בקירוב ולשלם זאת במסגרת תלוש השכר על כן, לשיטתה יש להפחית את הסכום ששולם לו במסגרת התלוש - על סך של 6,078 ₪ מהסכום לו הוא היה זכאי בגין חלף פיקדון מסתננים - 12,654 ₪, כך שנותר הפרש לתשלום על סך 6,576 ₪. הנתבעת טענה כי יש לקזז מסכום זה את דמי ההודעה המוקדמת שלא ניתנה על ידי התובע (על סך של 3,727 ₪), כך שכל שנותר לתשלום הוא סך של 2,848 ₪. הנתבעת הוסיפה וטענה כי באת כוחה הציעה לבאת כוח התובע את הסכום אך ההצעה נדחתה. על כן, צירפה לתצהיר תלוש שכר והמחאה על ההפרש כאמור. מעבר לכך, הנתבעת טוענת כי חישובי התובע נערכו על בסיס שכר שעתי שגוי, מבלי להתחשב בשעות העבודה בפועל ומבלי להפחית את הסכומים ששולמו לו בתלוש השכר.
298. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הראיות והעדויות הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה בגין רכיב זה להתקבל בחלקה.
299. כאמור לעיל, טענות הנתבעת בדבר הטעמים לאי ביצוע ההפקדות לפיקדון מסתננים (מניעת בלבול בין עובדים זרים שנכנסו כחוק לישראל ומסתננים בעת התשלום, היעדר ויזה בתוקף בכל עת למי מהעובדים) מוקשות שכן הן מצביעות על קשיים טכניים ואחרים שאינם ממין העניין נוכח החובה על פי הוראות החוק לבצע את ההפקדה בגין התובע בפיקדון מסתננים בתקופת ההעסקה שלו (וממילא היה על הנתבעת לוודא כי לתובע יש ויזה בתוקף).
300. עם זאת, מאחר שהתובע סיים לעבוד בנתבעת לפני מספר שנים ולא הוברר בפנינו האם ניתן כלל להפקיד רטרואקטיבית לפיקדון מסתננים ואם כן מהו פרק הזמן שניתן לעשות כן ולאיזו תקופה, וממילא מדובר בעובד בענף הניקיון כך שלא אמור להיות פער בין ההפקדות בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון לבין ההוראה המחייבת הפקדה לפיקדון בשיעור של 16%, סברנו כי בנסיבות העניין, התובע זכאי לפיצוי כספי בגין אי ביצוע ההפקדות לפיקדון, כך שהתשלום יעבור ישירות לידיו, לפי דוקטרינת "הביצוע בקירוב".
301. לנוכח קביעתנו כי תלושי השכר מהימנים ובכלל זה הרישום בדבר תשלום חלף פיצויים ותגמולים, הרי שהתובע זכאי לתשלום לפי צו ההרחבה בענף הניקיון בהתאם לחישוב כדלהלן:
רכיב פיצויים -
שכר, חופשה, חגים ודמי הבראה (8.33%) (החישוב מבוסס על הסכומים להם התובע היה זכאי לקבל תשלום לפי החישובים המפורטים בפסק דין זה בגין כל רכיב ורכיב) -
(3,577 ₪ (הבראה) * 8.33%) + (4,426.24 ₪ (חופשה) * 8.33%) + (1,747.14 ₪ (חגים) * 8.33%) + (75,930 ₪ (שכר יסוד) * 8.33%) = 7,137 ₪.
עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית (6%) (החישוב נעשה לפי סך השעות הרגילות כאמור בדוחות הנוכחות (ולא בתלושי השכר) כפול 29.12 ₪ לשעה) -
30,215 ₪ * 6% = 1,812.9 ₪.
רכיב תגמולים -
שכר, חופשה, חגים ודמי הבראה (7.5%) -
(3,577 ₪ (הבראה) * 7.5%) + (4,426.24 ₪ (חופשה) * 7.5%) + (1,747.14 ₪ (חגים) * 7.5%) + (75,930 ₪ (שכר יסוד) * 7.5%) = 6,426 ₪.
עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית (7.5%) -
30,215 ₪ * 7.5% = 2,226.86 ₪.
דמי נסיעות (5%) -
3,284 ₪ * 5% = 164.2 ₪.
302. בהתאם לאמור לעיל, התובע היה זכאי בגין רכיב התגמולים לסך של 8,816 ₪ בניכוי 3,758 ש"ח ששולמו לו כאמור בתלושי השכר - 5,058.2 ₪ הפרש לתשלום.
303. זאת ועוד, בהתאם לאמור לעיל, התובע היה זכאי בגין רכיב הפיצויים לסך של 8,949 ₪ בניכוי 2,320 ₪ ששולמו לו כאמור בתלושי השכר - 6,629 ₪ הפרש לתשלום.
304. כאמור לעיל, אין מקום לקיזוז דמי הודעה מוקדמת.
305. מבלי לגרוע מחובת הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כאמור לעיל, התובע ישיב לנתבעת את ההמחאה על סך 2,848 ₪, ככל שלא נפרעה (ר' האמור בס' 136-137 לסיכומי הנתבעת ועמ' 40 לסיכומי התובעים).
פיצוי מכוח חוק הודעה לעובד
306. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי על סך 6,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה כחוק. הנתבעת טוענת כי הוא אינו זכאי לפיצוי בגין כך מאחר שעם קבלתו לעבודה הוא חתם על הסכם בשפתו לאחר שהתנאים הוסברו לו והוא אף קיבל עותק.
307. כפי שפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובע קיבל הודעה לעובד ועל כן דין התביעה בגין כך - להידחות.
פיצוי מחמת אי מתן תלושי שכר כחוק
308. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי על סך 7,500 ₪ בגין מתן תלושי שכר שאינם משקפים את הסכמות הצדדים ואינם מהימנים ביודעין. מנגד, הנתבעת טוענת כי אין ליתן לו פיצוי בגין כך מאחר שתלושי השכר משקפים את השכר של התובע והם נמסרו לו מדי חודש.
309. סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר קובע, כי מקום בו המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין תלוש שכר עד המועד הקבוע בחוק, או מקום בו תלוש השכר אינו מכיל את פרטי השכר ששולם לעובד, כנדרש לפי סעיף 24(ב) לחוק, כולם או חלקם, רשאי בית הדין לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק, בשל כל תלוש. בפסיקה נקבע, כי הפיצוי בו עסקינן אינו תלוי בהוכחת נזק והוא בעל אופי הרתעתי בעיקרו (ע"ע 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ - זואילי, 16.11.11).
310. בית הדין הארצי התייחס לשאלה אימתי יש לפסוק פיצויים לדוגמה לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר בע"ע (ארצי) 3565-11-19 קייטרינג השרון מס.1 (1993) בע"מ - שני קליין (6.1.2021), וקבע כך:
"בית הדין רשאי לפסוק פיצויים לדוגמה באחת או יותר מהחלופות הבאות: הראשונה, המעסיק לא מסר, ביודעין, את תלוש השכר במועד, קרי "לא יאוחר מהיום הקובע"; השנייה, תלוש השכר מנוגד להוראות סעיף 24(א) לחוק, קרי לא כלל את הפרטים המפורטים בתוספת לחוק; השלישית, בתלוש השכר לא נכללים "פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24ב, קרי מקום בו שולם לעובד פרטי שכר שנמנו בתוספת לחוק אך הדבר לא צוין בתלוש השכר...."
311. במקרה דנן, כאמור לעיל בהרחבה, תלושי השכר של התובע לא היו פיקטיביים ושכרו לא פוצל באופן מלאכותי כפי שטען. ערים אנו לכך שתלושי השכר לא תמיד כללו את מספר השעות המדויק של התובע וכן נעשו טעויות נוספות בחישוב שווי השעות, כמו גם התשלומים בגין הזכויות הסוציאליות, אולם לא שוכנענו כי הדבר נעשה "ביודעין" אלא כי מדובר בטעויות חישוב. לא שוכנענו גם כי זה המקרה המתאים לפסוק פיצוי בעל אופי הרתעתי. על כן - התביעה בגין רכיב זה - נדחית.
תביעתו של הבטום
תקופת ההעסקה ונסיבות סיום העבודה
312. התובע טוען כי עבד כעובד ניקיון החל מיום 1.4.2021 ועד ליום 3.10.2021, תקופת עבודה בת שישה חודשים. התובע טוען כי ביום ראשון, 3.10.2021, ללא כל הסבר או שיחה מוקדמת, פנה אליו מנהלו, מר מרדכי, והודיע לו כי החל ממחרת היום הוא אינו נדרש עוד לעבודתו. התובע פוטר ביום 3.10.2021, לאלתר, ללא הודעה מוקדמת או תשלום חלף הודעה מוקדמת, ועל כן הוא זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת על סך 1,920 ₪ (=6 ימים * 8 שעות * 40 ₪ לשעה).
313. הנתבעת טוענת כי התובע עבד בנתבעת החל מיום 1.4.2021 ועד יום 18.10.2021, שהם 6.5 חודשי העסקה. לגישת הנתבעת התובע הפסיק את עבודתו מרצונו. לטענתה, התובע התבקש לעבור לעבוד באתר אחר בעיר רחובות, אך סירב לכל הצעה ונטש את עבודתו. מאחר שהתובע לא פוטר, הוא אינו זכאי להודעה מוקדמת. התובע היה צריך לתת לנתבעת הודעה מוקדמת - שלא ניתנה. הנתבעת ציינה כי תחילה קיזזה לו מהשכר בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אך בהמשך, ולפנים משורת הדין, הסכימה שלא לקזז זאת וביצעה תיקון לתלוש השכר. למרות זאת, הנתבעת שומרות על זכותה לקזז את הסכום בגין אי-מתן הודעה מוקדמת על סך 1,397 ₪ (= 29.12 ₪ * 8 שעות * 6 חודשים).
לאחר שעיינו בטענות, בראיות ובעדויות הגענו לכלל מסקנה, כדלקמן:
314. על פי האמור בתלוש השכר התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1.4.2021 (וכן כאמור בדוח הנוכחות שהוגש לתיק).
315. התובע הציג גרסאות סותרות בנוגע למועד סיום עבודתו בנתבעת, וחזר בו מהאמור בכתב התביעה ובתצהירו. בעוד שבתצהיר טען כי סיים לעבוד ביום 3.10.2021 בעדותו בבית הדין העיד כי סיים לעבוד בחודש 11 (עדות התובע בעמ' 3, ש' 1-5 לפרו' הדיון מיום 31.05.23 ),בהמשך העיד כי סיים לעבוד ביום 25.10.2021 או 27.10.2021 (בעדות התובע בעמ' 4, ש' 14-15, עמ' 4, ש' 28, עמ' 6, ש' 30-31 לפרו' הדיון מיום 31.05.23).
316. אולם על פי האמור בדוח הנוכחות שהוגש לתיק (דוח שנערך על ידי חתימת טביעת אצבע) יום העבודה האחרון שהתובע החתים שעון נוכחות היה ביום שישי - 15.10.2021 (נספח נ'5 לתצהיר מרדכי ), ועל פי דוח הנוכחות באקסל - יום עבודתו האחרון היה ביום 17.10.2021 (יום שלטענת הנתבעת לא דווח על ידי התובע על ידי החתמת שעון הנוכחות). לשיטת הנתבעת, התובע נטש את העבודה ביום 17.10.2021 ועל כן יחסי העבודה הסתיימו ביום 18.10.2021 (יום שני). לתמיכה בטענתה, הנתבעת מפנה לשיחה בין מרדכי לתובע (שהתקיימה בסוף יחסי העבודה) בה מרדכי ציין שהתובע עזב ביום 17.10.2021 (בנספח נ'4 לתצהיר מרדכי).
317. כך או כך, ברי כי התובע לא סיים לעבוד ביום 3.10.2021 אלא במועד מאוחר יותר באמצע חודש אוקטובר 2021.
318. אשר לנסיבות סיום ההעסקה - בתצהירו הצהיר התובע כי מרדכי אמר לו ללכת הביתה ביום 3.10.2021 לאחר שדודי (כנראה גורם בנתבעת 2) אמר שהוא לא רוצה שהתובע ימשיך לעבוד שם ( נספח נ'4 לתצהיר מרדכי). בעדותו בבית הדין ציין התובע כי מרדכי אמר לו זאת באמצע היום - בשעה 14:00 (עדות התובע בעמ' 4, ש' 18-19 לפרו' הדיון מיום 31.05.23).מרדכי אישר בתצהירו כי התובע אכן הפסיק לעבוד בישיבה לבקשת הנתבעת 2 (ס' 20 לתצהיר מרדכי) וכי התובע הלך בשעה שתיים (כאמור בנספח נ'4 לתצהיר מרדכי - בעמ' 2, ש' 5-8 לתמלול השיחה).
319. המחלוקת העובדתית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם הנתבעת הציעה לתובע עבודה אחרת באתר אחר. בתצהירו התובע לא התייחס כלל להצעה שהוצעה לו. עם זאת, בעדותו בבית הדין אישר כי אלמוג אמר לו לבוא לעבוד באתר אחר (עדות התובע בעמ' 5, ש' 9-12 לפרו' הדיון מיום 31.05.23). אולם עת נשאל האם לאחר מכן מרדכי התקשר אליו ושאל אותו מדוע הוא לא בא לעבוד במקום אחר הוא טען כי ההצעה לעבוד במקום אחר הגיעה לאחר שהוא כבר פוטר (נראה כי טענתו בדבר פיטורים התייחסה להפסקת עבודתו בישיבה ולא לפיטורים מהנתבעת, עדות התובע בעמ' 5, ש' 5, ש' 13-23 לפרו' הדיון מיום 31.05.23).
320. גם מתמלול שיחה בינו לבין מרדכי שסבה סביב התשלום בגין חודש אוקטובר 2021 עולה כי לאחר שעבודתו בנתבעת 2 הופסקה הוצע לו לעבוד במקום אחר והוא סירב (נספח נ'4 לתצהיר מרדכי - עמ' 3, ש' 1-12 לתמלול השיחה. ראו גם עדות מרדכי בעמ' 56, ש' 37-39 ובעמ' 57, ש' 1-19 לפרו' הדיון מיום 30.9.24):
"הבטום: הוא אמר לי פה, לא צריך עובדים, הוא אמר לי.
מרדכי: הוא לא אמר, הוא אמר לך שבמטבח שמה לא צריך עובדים, אבל,
הבטום: אחי,
מרדכי: יש לנו מקום אחר שתבוא לעבוד בו.
הבטום: לא צריך, על מה למקום אחר לעבוד, מרדכי? זו העבודה שלי פה, מקום שמה, אתה מבין?
מרדכי: אז מה אם זה עבודה שלך?
הבטום: אחי, אל תבלבל,
מרדכי: אתה, אתה עובד אצלנו בחברה, אתה לא עובד בשמה.
הבטום: לא צריך, לא צריך חברה. מי אתה בכלל? אני אעבוד בחברה, חברה".
321. נוכח האמור ומשעה שהתובע אישר בעדותו כי הוצעה לו עבודה באתר אחר על ידי אלמוג, אנו קובעים כי טענת התובע כי פוטר - דינה דחייה.
322. יוער כי טענות התובע בסיכומים מטעמו כי במקרה דנן חלה הוראת סעיף 33 לצו ההרחבה בענף הניקיון, ועל כן התובע פוטר, אינה נכונה (עמ' 32 לסיכומי התובעים ונספח יא' לסיכומים אליו הם מפנים). סעיף זה בצו עוסק ב"חילופי מעסיקים" - קרי, הוא מתייחס למצב משפטי שונה שבו חלו חילופי נותני שירות אצל אותו מזמין השירות. במקרה שכזה יש ליתן לעובד אפשרות להודיע אם הוא מעוניין או לא מעוניין להיות מועסק אצל המעסיק הנכנס (החברה המתחילה את פעילותה עבור מזמין השירותים תחת חברת השירותים היוצאת), וככל שיבחר שלא להמשיך - יחשב כמפוטר. ואילו כאן אין מדובר במקרה בו התחלפו נותני השירותים בישיבה אלא במצב עניינים בו הנתבעת הציעה לתובע הצעת עבודה אחרת עקב החלטת הנתבעת 2 להפסיק את עבודת התובע אצלה. על כן, טענת התובע אינה נכונה.
323. משעה שהתובע לא עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי פוטר, ומשהוכח כי זנח את העבודה עת סירב להצעת הנתבעת לעבודה אחרת, התובע לא זכאי לדמי הודעה מוקדמת.
324. עם זאת, אין מקום קבל את טענת הנתבעת בדבר קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת. משעה שהנתבעת בעצמה מודה כי תחילה התכוונה לקזז את דמי ההודעה המוקדמת מהתשלום לתובע, בתלוש של חודש 10/2021 (ואף עשתה כן), אך לבסוף ויתרה על זכותה, והחליטה שלא לעשות כן (ותיקנה את התלוש). במקרה שכזה אין לה זכות לדרוש בדיעבד קיזוז של דמי ההודעה המוקדמת.
תשלום גמול שעות נוספות
325. התובע טוען כי עבד שישה ימים בשבוע, בימים א'-ו'. בימים א'-ה' עבד החל מהשעה 7:00 בבוקר ועד השעה 17:00 אחר הצהריים, שהם כ-10 שעות משמרת. ביום שישי עבד החל מהשעה 7:00 בבוקר ועד השעה 21:00 לערך, שהם כ-14 שעות. סה"כ - כ-63 שעות בשבוע.
326. כאמור לעיל, התובע טוען כי משכורתו חושבה בהתאם לשעות עבודתו בפועל כפול שכרו השעתי בלבד, וכי לא קיבל תשלום עבור שעות עבודתו הנוספות או בימי שישי כנדרש על פי חוק. על כן, הוא עותר לתשלום גמול שעות נוספות על סך כולל של 6,740 ₪ - אותו חישב לפי מכפלת השעות הנוספות הנטענות על ידו בהפרש גמול השעות הנוספות שהיה זכאי לקבל בגינן (25% או 50%) (לפי השכר הנטען על ידו, ס' 25-27 לכתב התביעה).
327. לטענת הנתבעת, התובע אכן הועסק בעבודת ניקיון שישה ימים בשבוע. בדרך כלל, עבד התובע משעה 7:00 בבוקר ועד שעה 17:00 אחר הצהריים. לעיתים עבד במשמרות אחרות ובשעות נוספות. לפי הצורך ואילוציו, התובע עבד לעיתים פחות ממתכונת זו, והכל בהתאם לשעות העבודה המפורטות בתלושי השכר. לטענתה, הנתבעת שילמה לו כדין בגין השעות הנוספות כפי שעולה מתלושי השכר (בס' 10-13 ו-25 לכתב ההגנה וכן ס' 9-10 מרדכי).
328. לאחר עיון בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה בגין עבודה בשעות נוספות- דינה להידחות.
329. כאמור לעיל, מוסכם על הצדדים כי התובע עבד שישה ימים בשבוע וכי התובע עבד בדרך כלל משעה 7:00 בבוקר ועד שעה 17:00 אחר הצהריים, קרי - 10 שעות ביום. כך גם צוין בהודעה לעובד שנחתמה על ידי התובע. התובע הצהיר כי הרישום של שעות העבודה בתלוש השכר הוא נכון. בעדותו בבית הדין תחילה סתר את עצמו והעיד כי רישום השעות בתלוש אינו נכון, אולם בהמשך העיד כי הוא זה שהיה מדווח על כמות השעות וכי השעות הרשומות בתלושי השכר הן נכונות (עמ' 3, ש' 9-16 ועמ' 6, ש' 6-8 לפרו' הדיון מיום 31.05.23).
330. כאמור לעיל, מרדכי הצהיר כי תחילה דיווח שעות העבודה נעשה על ידי העובדים על בסיס אמון, באמצעות טבלת אקסל וחתימה בסוף החודש (וכך גם התשלום בגין הפרשי שכר). לאחר שהתגלו דיווחים שקריים, הנתבעת ניסתה להשתמש באפליקציה ובשעוני נוכחות באתרי העבודה, אך גם שם העובדים התקשו ודיווחו ממקומות אחרים או יציאה.
331. ואכן בתיק מצויים הן דיווחים ידניים (באמצעות אקסל) והן דיווחים שבוצעו בשעון הנוכחות של הנתבעת 2 (בגין חודשים 8/21 - 10/21) - זאת בניגוד להצהרת התובע כי הוא לא החתים שעון נוכחות (סעיף 7ה' לתצהיר התובע ). בדיווחים באמצעות שעון הנוכחות ניתן לראות כי התובע לא תמיד טרח להחתים נוכחות עת יצא מהעבודה. על כן, הנתבעת לטענתה, נאלצה להשלים את רישום השעות בדוח האקסל שהיא ערכה במשרדה(ס' 94 לסיכומי הנתבעת).
332. כפי העולה מדוחות אלה, התובע עבד על פי רוב שישה ימים בשבוע (א-ו'). התובע לא עבד בימי שבת. במרבית הימים התובע עבד בין השעות 7:00 - 17:00. לעתים התובע עבד גם עד שעות מאוחרות יותר (למשל, עד השעה 19:00) ולעתים סיים לעבוד מוקדם יותר (בשעה 14:00). אולם התובע לא עבד 14 שעות בימי שישי, כטענתו.
333. מתכונת העבודה כאמור עולה הן מהדוחות הידניים והן מהדוחות שנערכו באמצעות החתמת שעון נוכחות באתר (בעבור חודשים 8/2021 - 10/2021).
334. הנתבעת הציגה הקלטה של שיחה בין מרדכי לתובע המעידה על ויכוח בנוגע לכמות שעות העבודה שהתובע עבד בחודש האחרון לעבודתו בנתבעת (10/2021). מרדכי טען שהתובע יצא ביום האחרון בשעה 14:00 ואילו התובע הכחיש זאת. מרדכי אמר לתובע שהוא שלח לו דיווח על 190 שעות והתובע הכחיש וטען שהדיווח היה רק בגין 160 שעות. אולם מרדכי טען כי מאחר שהתובע עבד רק 14 ימים, 10 שעות כל יום, הוא זכאי לכל היותר לתשלום בגין 140 שעות (כעולה מתלוש השכר בפועל מרדכי שילם לו רק עבור 135 שעות).
335. משמע, גם הקלטה זו תומכת בגרסת הנתבעת כי התובע עבד על פי רוב 10 שעות ביום וכי בין הצדדים ניטש ויכוח בנוגע לדיווח השעות (נוכח בעיות בהחתמה). מהשיחות עולה גם כי התובע ניסה לקבל תשלום עבור שעות שלא עבד.
336. סך השעות בתלושי השכר תואם את סך השעות בדוחות הנוכחות. אמנם קיימים דוחות כפולים בגין חודשים 8/2021 ו-10/2021, המעידים לכאורה על שעות שונות ממה שצוין בתלושי השכר. אולם הדבר נובע מכך שבאותם חודשים התובע לא טרח תמיד לחתום בשעון הנוכחות, ועל כן לא ניתן היה לדעת מתי התובע יצא (כפי שגם העיד מרדכי, ר' עדות מרדכי בעמ' 58 לפרו' הדיון מיום 30.9.24). התובע לא ניזוק מכך מאחר שבתלושי השכר שולם לו בגין מספר שעות גדול יותר ממה שהתובע דיווח באמצעות שעון הנוכחות (דברים אלה יפים גם בנוגע לחודש 9/2021 בגינו יש אך ורק דוח של שעות שדווחו באמצעות שעון הנוכחות בכמות קטנה מזו שצוינה בתלוש).
337. משעה שהתובע הודה כי כמות השעות שדווחה בתלושי השכר נכונה והוגשו לתיק דוחות נוכחות התומכים בגרסת הנתבעת - דין התביעה בגין עבודה בשעות נוספות, להידחות ולו מטעם זה בלבד.
338. למעלה מהנדרש יצוין כי מבדיקה של תלושי השכר אל מול דוחות הנוכחות עולה כי אכן היו טעויות בסיווג של שעות העבודה של התובע - הרגילות והנוספות, שעה שהנתבעת ספרה לעתים חלק מהשעות הנוספות כשעות רגילות או לא שלמה לפי השווי הנכון של השעה (125%, 150%, 175% ו-200%) - אולם בסופו של יום התובע קיבל מלוא התשלום (ואף ביתר). כמפורט בטבלה להלן הסיווג הנכון של שעות העבודה של התובע הוא כדלקמן: